המורה במאה העשרים ואחת: בין תנועות סותרות
מאת: נעה אפלויג , יעל שלו-ויגיסר
מקור וקרדיט: ד"ר נעה אפלויג ויעל שלו-ויגיסר, המורה במאה העשרים ואחת: בין תנועות סותרות , הד החינוך , אוקטובר 2010 .
מאת : ד"ר נעה אפלויג ויעל שלו-ויגיסר
בעוד מדיניות החינוך בישראל מתקשה להגדיר מטרות, לגשר על הפער בין בית הספר לחברה ולאמץ אסטרטגיות לפתרון בעיות ודילמות, המורים מותשים מסדר יום בלתי אפשרי ומורחקים מכל השפעה על מדיניות החינוך
שני דברים מייחדים את המסמך שכתבו ד"ר נעה אפלויג ויעל שלו־ויגיסר, חוקרות במכון ון ליר: התהליך והתוצר. מבחינת התהליך, הנייר נכתב על בסיס שיחות רבות ומובְנות עם קבוצות מורים (ראו מסגרת); מבחינת התוצר, המסמך מאפיין את מצב המורים כמצב ביניים: המורים "תקועים" בין בעיות, גישות, אסטרטגיות ודילמות שמדיניות החינוך מתקשה להכריע ביניהן. המורים משלמים את מלוא המחיר על היעדר יכולתם של מדינאי החינוך לעצב מדיניות מורים והוראה ברורה ועקבית.
מערכת החינוך בישראל מאופיינת (כצפוי) במגמה מעורבת. ישנה הבחנה בין מסלולים של הכשרה להוראה, התמחויות בתחומי דעת שונים ואף התמחויות בתפקידים מסוימים (למשל תפקיד יועץ בית הספר). ואולם בשלב הפיתוח המקצועי אין כמעט המשך לתהליכי התמחות של מורים בתפקידים ספציפיים.
נראה שהמערכת מתמקדת בעיקר בחיזוק ההתמחות של המורה בהוראת תחום הדעת שלו, אך אינה פותחת אופקים להתמחות מקצועית בתפקיד מסוים. כמו כן המערכת אינה מעודדת תהליכי התפתחות ותמיכה מקצועית הדרושים למורים על פי גישת הרב־תחומיות.
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya