הכיתה הפתוחה

מיכאל יעקובסון . "הכיתה הפתוחה" , הד החינוך , אוקטובר 2012 , ע"ע 16-17.

אחד הזיכרונות הפחות נעימים שיש לרובנו מתקופת הלימודים בבית הספר הוא ה"בילוי" בכיתה סגורה. לשבת על כיסא קטן לצד שולחן שרוט, מול לוח וגיר. הקשר בין תחושה זו ובין האדריכלות אינו מקרי. אדריכלות בתי הספר המוכרת לנו החלה להתפתח בראשית העת החדשה, עם התפתחותם של מוסדות ציבור כגון בתי כלא, בתי חולים ובתי ספר. התכנון בכולם היה דומה: מסדרון ארוך ומשני צדיו חדרים המייצגים ארגון ומשמעת. המאפיין הבולט היחיד שהבדיל בין המבנים היה דייריו: חולים, אסירים או תלמידים.
טכנולוגיית הבנייה והשפה העיצובית אמנם התפתחו עם השנים, אך הדמיון בין סוגי המבנים עדיין גדול, ונראה שכך גם תחושות המשתמשים. בכמה בתי ספר בעולם מנסים לשבור את השגרה המוכרת ולשלב במבני חינוך חדשים כיתות פתוחות ורב־תכליתיות שנועדו לגוון את החוויה הלימודית.

"באופן כללי", אומר יוסי איתן, ראש המסלול לחינוך יסודי בסמינר הקיבוצים וממובילי רעיון הכיתה הפתוחה בישראל, "אני בעד תכנון ששובר את המסגרות הרגילות של מסדרונות ארוכים וכיתות מרובעות".

בתי הספר המסורתיים תוכננו, לדברי איתן, על בסיס רעיון כלכלי, ולא על בסיס חשיבה פדגוגית המבקשת למצוא את הפתרון המיטבי לסביבה שילדים מתפתחים בה. "כל רעיון ששובר את הקונספט הזה ראוי ומבורך". עם זאת עודף הגירויים שהוא מוצא בכיתות המוצגות כאן פוגע לדעתו ביכולת הריכוז והאינטימיות הנדרשת, ולכן לא בטוח שהכיתות האלה עונות על צורכי התלמידים. "אלה כיתות מעניינות משום שהן לא שגרתיות, אך לא הייתי רוצה ללמד שם באופן קבוע. הן מתאימות לפעילויות מיוחדות, אך לא ככיתה קבועה".
לדעת איתן, עיקר העבודה בכיתה הפתוחה היא של המורה, שצריך לבנות בצורה דינמית את הקשר בין התלמיד לסביבתו בלי להסתמך על האדריכלות, שהיא קבועה ולא ניתנת לשינוי מידי. "זה לא משנה אם לכיתה יש גג או אם היא פתוחה לשמים, היתרון בלימוד בחוץ הוא להכיר את הסביבה. אפשר לצאת החוצה מבית הספר או להכניס את החוץ אל הכיתה".

כיתה פתוחה בבית הספר היסודי "ג'וזפין בייקר"

תכנון: אדריכל דומיניק קולון (Coulon), ביצוע: 2011

בית הספר החדש, שהוקם באחד מפרבריה העניים של פריז, נבנה בשטח שיועד ל"פינוי־בינוי". במקור ניצבו באתר שני מבני מגורים טוריים, וכל אחד מהם אכלס מאות יחידות דיור ציבורי זעירות וצפופות. בבואם לתכנן את בית הספר באתר שהתפנה, ביקשו האדריכלים ליצור מבנה שיהיה גם צבעוני וגם ישדר פתיחות ושחרור.

הכיתה מעוצבת כחצר גדולה מדופנת בקירות גבוהים, אך פתוחה בחלקה לשמים. הרצפה, הקירות והתקרה החלקית צבועים כולם בכתום, שמופיע גם בשאר חלקי הבניין בצורה מתונה יותר, פעם במשקופי החלונות, פעם במדרגות ופעם בתקרה.

פגיעת קרני השמש בתקרה החלקית יוצרת אלכסונים דרמטיים על הקירות והרצפה ומוסיפה גם היא לייחודו של המקום. ממדי הכיתה אינם אחידים; הקירות והתקרה מתרחבים ומתקצרים כדי ליצור תחושה אורגנית ופחות מקובעת למבנה הבטון.

כדי לחבר ככל האפשר בין הכיתה הייחודית לבין שטחיו הרגילים של בית הספר, בחרו האדריכלים לא רק ליצור כיתה אלטרנטיבית, אלא לשנות את התפקוד בה. למעשה, הכיתה יכולה לשמש חלק בלתי נפרד מהחצר בשעות ההפסקה ומרחב מעבר בבית ספר. כך היא הופכת לכיתה דינמית של מפגשים אקראיים, השוברת כל מוסכמה של לימוד סטנדרטי.

קישור לתמונות של מבני ביה"ס בפריז

כיתה רב־תכליתית בבית הספר היסודי

"האחים של המשפחה הקדושה" (SEFA)

תכנון: אדריכלית ג'ואנה קאנט (Canet), ביצוע: 2011

באגף חדש בבית ספר יסודי באי מיורקה בנו כיתה פתוחה מעל לאולם ספורט. הצבעוניות היא רכיב מרכזי בעיצוב אופייה של הכיתה: כחול, ירוק וצהוב שולטים ברצפת הגומי הרכה וגם בחזית הזכוכית הפונה אל הרחוב העירוני. הרצפה והחזית אינן אטומות, והן מאפשרות קשרי מבט דו־כיווניים. לוחות של זכוכית מחוסמת ברצפת הכיתה מאפשרים חדירת אור טבעי אל אולם הספורט שמתחתיה. בחזית פועלים לוחות הזכוכית הצבעונית כפילטר; המתבונן רואה את הרחוב בכל מיני צבעים.

גם כאן הכיתה יכולה לשמש חלק בלתי נפרד מחצר בית הספר. כדי שכדורים לא ייזרקו החוצה אל הרחוב בשעת משחק, נמתחה במקום רשת דקיקה. חומרי הגימור שנבחרו סופגים רעשים, וכך מונעים הפרעות לחיי השכונה השקטה.

המבנה החדש משתלב בחזית בתי הרחוב ועיצובו הייחודי מדגיש את חשיבותו כמבנה ציבור במערך העירוני.

תמונות של ביה"ס