החינוך והציביליזציה הדיגיטאלית : התעלמות , חיקוי או תיעול ?

תקציר הרצאתו של פרופסור רוני אבירם בכנס השנתי לתיקשוב בחינוך ובהוראה, שאורגן על ידי  מכון מופ"ת בשיתוף קבוצת אנשים ומחשבים. נושא הכנס היה "מורים, ילדים ועולמות וירטואליים".

פרופ' רוני אבירם, ראש המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון , ניתח 30 שנות תיקשוב בהוראה. הוא הסביר למשתתפים מדוע הנושא לא התרומם, למרות הצלחות יפות, וגם הציג שני מודלים מחקריים, שלדעתו יכולים לסייע למערכת החינוך להטמיע טוב יותר את התיקשוב.
פרופ' אבירם דיבר על גלים שהיו במערכת החינוך בכל הקשור לתיקשוב: בשלב הראשון, המחשב נתפס כמכונת למידה שאפשרה לכל אחד להתקדם בקצב שלו. אחר כך, מאמצע שנות ה-80', החל דור ה-CD-ROM, אשר נשא על גבו את האידיאולוגיה שלפיה המחשב לא רק יביא להישגים - אלא ישנה לחלוטין את עולם החינוך. בשנות ה-90' החל הקשר בין מאגרי מידע, ואחר כך החל עידן הווירטואליזציה עד למימוש של ווב 2.0.
לדעת פרופ' אבירם, מערכת החינוך הסתכלה על פתרונות טכנולוגים שצצו בעולם - כמו פאלם, מחשב נייד וסלולר – "וקיוותה שהם יחוללו את השינוי, מבלי שהיא  עצמה  עשתה שינוי כלשהו". לדבריו, "השינוי לא חל, כי המורים חששו: לא הייתה בשלות טכנולוגית בתוך המערכת, ולא היו משאבים לטיפול בהטמעת התחום". מבין הגישות המוצעות לטיפול בתחום, הוא המליץ על "גישת התיעול". כך, הסביר, "היא בנויה על ההבנה, כי אין לנו ברירה אלא לדבר דיגיטאלית. אם אנו רוצים לחנך את דור הגוגל והסקנד לייף - האופציה של התעלמות משפה זו אינה תקפה, עבור מי שתופס חינוך כתהליך שמיועד להצליח". לדבריו, "אחיזה בקרנות המזבח והתעלמות, משמעה כניעה לפשיטת רגל מוחלטת של מערכת החינוך הממלכתית".
פרופ' אבירם הציג מודל שהוא פיתח באוניברסיטת בן גוריון, אשר מבוסס על כישורי ניהול  עצמי של התלמיד. כך, "הוא יכול לבחור  מה ילמד ואיך יתחנך, תוך בקרה ממוחשבת – כזו שמכירה את הפרופיל האישי שלו, ואשר יודעת לחבר לו תכני לימוד בהתאם". הוא סיכם באומרו, כי "מערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה לטכנולוגיה ולשנות את דפוסי הארגון שלה, על ידי שימוש מושכל במה שקיים בעולם הטכנולוגי, ותיעולו לצרכים החינוכיים בהתאם".