החינוך בישראל: בין שתי תפיסות פדגוגיות מנוגדות

 
הסיכום נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממכון מופ"ת

הכנס בנושא "החינוך בישראל: בין שתי תפיסות פדגוגיות מנוגדות" התקיים באוניברסיטת תל אביב, ב-24 ביוני 2012. הוא עסק במערכת החינוך של ישראל וכיווני התפתחותה, על רקע כיווני התפתחות של מערכות חינוך בעולם. בפתיחת הכנס נשא דברים פרופ' דני שכטמן מהטכניון, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2011, בכותרת "חירות הרוח, המחשבה והביקורת כתנאי להישג". פרופ' שכטמן שיתף את הקהל בחוויות אישיות ומשפחתיות הנוגעות למערכת החינוך, והדגיש את החשיבות הרבה שהוא רואה ביחס האישי שמעניק המורה לתלמיד.

המושב הראשון של הכנס, שכותרתו "הניגודים בעולם בין שתי גישות חינוכיות", התמקד בשתי גישות שונות בתכלית הבולטות בהישגיהן: הגישה החינוכית שפותחה ביפן וזו שפותחה בפינלנד. המושב נפתח בהקרנת תקציר הסרט "The Learning Machine (Japan)" אשר המחיש הלכה למעשה את הגישה החינוכית היפנית. ההקרנה לוותה בהרצאתה של פרופ' Patricia Broadfoot מאוניברסיטת Bristol שכותרתה "High Stakes, High Price: How Testing Damages Learning". ההרצאה התמקדה בביקורת נגד המודל היפני התופס את המבחנים ככלי מרכזי להנעה ללימודים ולפיקוח על סטנדרטים. מודל זה אומץ בין היתר באנגליה ובארצות הברית, והפך למודל הסטנדרטי הרווח בעולם. להלן עיקרי הרצאתה:

מבחנים התקיימו במשך אלפי שנה ונעשה בהם שימוש עוד בתקופת סין העתיקה. כיום, מבחנים עתירי סיכון (High-stakes testing), שכונו בסרט "תופת המבחנים", מיושמים באופן הקיצוני ביותר ביפן. מדובר במערכת חינוך המובילה לקונפורמיות. בוגריה מגיעים מותשים לאוניברסיטאות ואכן יש לסטודנטים היפניים הצלחה מועטה בלבד. עולה השאלה, אם כן, האם הצלחה במבחנים שקולה ללמידה עצמה?

המבחנים מנוהלים ברמה הלאומית ומיועדים למדידת השיטה, בתי הספר והמורים האינדיבידואליים. מדובר בהערכה למדידת איכות החינוך. מטרות ההערכה הן: משוב (Feedback), הסמכה (Certification), סלקציה (Selection), ואחריותיות (Accountability). שלושת נקודות ההערכה הראשונות הן לגיטימיות. הבעיה נעוצה בנקודה האחרונה, כלומר מדידת איכות השיטה באמצעות בחינה והערכת נתונים.

מהמחקר על פדגוגיה של מורים עולה שמבחנים עתירי סיכון גורמים לכך שהמיקוד יעבור מצרכי הילד לצרכי המערכת הבוחנת. נמצא גם שלמבחנים אלו אין תוצאות חיוביות באופן מובהק על הוראה ולמידה. ממחקרים שנערכו בארצות הברית נמצא שהמורים לחוצים יותר ומתמקדים בדידקטיקה הקשורה למבחנים. מהמחקר באנגליה נמצא שהמורים מתרכזים במה שהילדים צריכים לדעת עבור המבחנים. בנוסף, יש למבחנים גם השפעה שלילית על הילדים שאינם מצליחים בהם.

המבחנים עתירי הסיכון מיועדים להשגת שיפור בבית הספר ובמערכת החינוך. אולם, הטענה המרכזית של ההרצאה היא שמבחנים טובים בלי השלכות רעות הם בלתי אפשריים. בין ההשפעות השליליות של המבחנים ניתן למצוא תופעות כגון לחץ, חרדה, פחד, הערכה עצמית נמוכה, שימוש בסמים והתאבדויות. נמצא שילדי אנגליה הם הכי פחות מאושרים (בדירוג של עצמם) בקרב מדינות ה-OECD.

למבחנים עתירי הסיכון השפעה על למידה להשגת ציונים במקום למידה אינטרינזית. ההשפעה מתבטאת גם בתכניות הלימודים הנכתבות עם אוריינטציה למבחנים במקום ללמידה. המבחנים אינם מתאימים לבדיקת יכולות המאה ה-21 ופוגעים ביצירתיות ובחופש המחשבה. ממחקרים באנגליה עולה עוד שתוצאות מבחני ה-IQ דווקא ירדו בהשוואה בין שנת 1980 ל-2008.

ההתמקדות כיום היא על מה שניתן למדוד אך אין ברשותנו כלים למדוד את מה שיש ללמוד. החלופה למבחנים עתירי הסיכון היא להתמקד בפעילות. יש להתמקד במבנים, מקורות ותהליכים. המוטו של ההרצאה הוא "כאשר אנו מודדים חיים, אנו מצמצמים אותם".
בסיום ההרצאה הוקרן תקציר הסרט "The Finland Phenomenon" אשר הציג את המודל החינוכי שפותח בפינלנד. ההקרנה לוותה בהרצאתו של פרופ' Jouni V?lij?rvi מאוניברסיטת Jyv?skyl? בנושא "Finnish Basic Education – When Equity and Excellence Meet". להלן עיקרי הרצאתו:

המדיניות של מערכת החינוך בפינלנד היא להעניק את אותו בסיס חינוכי ולשמור על רמה אחידה של כל בתי הספר, הן בתי הספר הציבוריים והן המקומיים. בתי הספר התיכוניים מתחלקים לתיכונים מקצועיים שלומדים בהם 45% מהתלמידים ותיכונים כלליים בהם לומדים 50% מהתלמידים, אך קיימת גמישות במעבר ביניהם. מ-1998 קיים חוק חינוך חובה מגיל 7 עד 16.

המדיניות של המערכת היא לשים דגש על שוויון (Equity). לאחר מלחמת העולם השנייה הושקעה עבודה רבה ביצירת אפשרויות כדי להעניק למידה איכותית. כך לדוגמה, נבנו בתי ספר קטנים אשר נשארו במתכונת זו עד היום. דוגמה נוספת לכך היא שמורה בפינלנד חייב להיות בעל תואר שני.

השוויון מתפרש כיום בתוצרי הלמידה. המטרה החינוכית משנות ה-70 בפינלנד היא התמקדות בעשייה של התלמידים ובמתן עזרה למתקשים בלמידה. על פי המודל הפיני שוויון ומצוינות הולכים יד ביד. התפיסה היא שכדי להעלות את רמת המצוינות יש לדאוג לתלמידים החלשים.

תוצרי הלמידה של פינלנד מובילים בזירה הבינלאומית. פינלנד דורגה במקומות הראשונים במבחני פיזה בכל המדדים, כלומר באוריינות, מתמטיקה ומדעים. באופן מסורתי פינלנד חזקה במיוחד במדעים. מהספרות המחקרית עולה שקיימת התאמה גבוהה בין ההנעה ללמידה והתוצאות. יחד עם זאת, בפיזה 2009 חלה ירידה בתוצאות של פינלנד וישנה דאגה לגבי תוצאות פיזה 2012.
ישנם גורמי רקע המסבירים את התוצאות הגבוהות של התלמידים. ראשית, השונות במעמדות החברתיים בפינלנד היא מהקטנות ביותר בקרב מדינות ה-OECD. בנוסף, מהשוואת התוצאות בין תלמידי פינלנד התברר כי כמעט ולא קיימת שונות בין תוצאותיהם של תלמידים מבתי ספר שונים. בניגוד ליפן, גרמניה ואנגליה, אין דירוג היררכי או חשיבות מיוחדת מבחינת רמת הלימודים לבית ספר זה או אחר.

לפינלנד יש מסורת של תמיכה בתלמידים עם צרכים מיוחדים. ההשקעה מתבטאת גם בזיהוי מוקדם וגם בתמיכה מיוחדת ברמת בית הספר. לכל תלמיד יש זכות בסיסית לעזרה אינדיבידואלית אם הוא חפץ בכך. ישנן רמות שונות לטיפול בבעיות למידה: תמיכה כללית (תמיכה חלקית), תמיכה מוגברת (תמיכה חלקית) ותמיכה מיוחדת (כיתות מיוחדות).

המערכת הפינית אינה נטולת אתגרים. למרות ההומוגניות החברתית נמצאה התאמה בין הסטטוס המשפחתי לבין תוצאות באוריינות. אמנם ההתאמה קטנה יותר משאר המדינות אך עדיין יש צורך בשיפור. נמצאו גם פערים מגדריים שהובילו למחאה ציבורית רחבה בפינלנד. אתגרים נוספים קשורים למוטיבציה של תלמידים ללמוד ולהגיע לבית הספר, ולחשיבותו של בית הספר.

מבחינת הסטנדרטים והאחריותיות, אין בבתי הספר בפינלנד מבחנים ברמה לאומית (פרט לבחינות הבגרות). המבחנים המתקיימים בבית הספר נחשבים ככלים העומדים לרשות המורים לצורך אבחון. המערכת הפינית מושתת על אמון במורים ואין בה מפקחים.

חלק מההסבר לתוצאות הלמידה נעוץ בכך שלימודי החינוך עברו לאוניברסיטאות. בנוסף, גודל הכיתות קטן מאוד, וזמן הלימוד קטן יותר בהשוואה למדינות המזרח כגון יפן וקוריאה אשר לשתיהן תוצאות טובות. פינלנד משקיעה משאבים רבים כדי לשמור על המערכת כשוויונית, ובמורים. הרמה הגבוהה של המורים היא אבן דרך במערכת הפינית. מדובר גם באיכות הגבוהה של המורים וגם במעמד המוערך מאוד בחברה.

המושב השני של הכנס כלל 11 קבוצות דיון מקבילות. בחרנו להביא את עיקרי ההרצאה של ד"ר Tiina Silander מאוניברסיטת Jyv?skyl? שהוצגה במסגרת קבוצת הדיון בנושא "הכשרת מורים בפינלנד".

פינלנד היא אחת המדינות המובילות בעולם בתחום החינוך. מהו הסוד העומד מאחורי הצלחתה? אחת התשובות היא האיכות הגבוהה של תהליך ההכשרה להוראה. הפיתוח של איכות המורים השתלב בד בבד עם התפתחותה של מערכת החינוך באופן כללי. לימודי היסוד בפינלנד אורכים תשע שנים ועד לסופה של השנה התשיעית לומדים כל התלמידים את אותו החומר. הדגש הוא על שוויון בחינוך ובתמיכה. השוויון מתבטא באפשרות של כל תלמיד לפתח את יכולותיו האישיות, ומוענק כשירות ציבורי (בחינם) על ידי המדינה באמצעות הרשויות המקומיות.

ב-1971 הועברה ההכשרה להוראה בפינלנד לאוניברסיטאות. ההכשרה האקדמית של המורים כוללת את הדרישה שכל מורה יהיה בעל תואר שני. למרות שהגננים אינם מחויבים לכך, רובם מחזיקים בתואר שני. למקצוע ההוראה יש סטטוס גבוה בחברה, ומדובר בתחום לימוד פופולרי וסלקטיבי. ישנן בחינות כניסה לאומיות עם אחוזי קבלה נמוכים, ועל מועמדים מובילים לעבור ראיונות ולהיבחן באופן אישי. לאוניברסיטה יש אוטונומיה מלאה לגבי תכנית ההכשרה. באוניברסיטת Jyv?skyl? תכנית ההכשרה מבוססת על מחקר, על ניסיון מעשי בהוראה המשלב מחקר ופרקטיקה, ומטפחת מורים ללמידה מתמדת (Lifelong learning).

למורה הפיני יש יכולת מקצועית גבוהה, ומחויבות מוסרית חזקה לעבודתו. המורה נהנה מאוטונומיה ומעצמאות. המורים מאוד מלומדים, מומחי פדגוגיה ובעלי יכולת להתמודד עם כל דרישה הקשורה לעבודת בית הספר. בנוסף, המורים זוכים לאמון רב ונמצא שהם תופסים זאת כנקודה חשובה מאוד ומרכזית בעבודתם. הסיבות לפנייה להוראה כוללות מימוש המטרה המוסרית, אוטונומיה, זמן ועשייה מקצועית. למורים אין הרבה שעות הוראה והדבר מאפשר להם להשקיע זמן רב יותר בעבודה לפיתוח עצמי. השכר אגב איננו הגורם המוטיבציוני העיקרי לפניה להוראה. שכר המורה גבוה במעט מהשכר הממוצע בפינלנד.

בפינלנד קיימת השקעה לאומית בפיתוח ההתפתחות המקצועית של המורים. בשנת 2012 לדוגמה יוחדו 22.6 מיליון יורו לנושא. כל מורה נדרש לשלושה ימי עבודה שנתיים המיועדים להתפתחותו המקצועית, עם כל הטבות השכר הנלוות. ההחלטה לגבי ימים נוספים נתונה בידי המורה ומנהל בית הספר. בממוצע המורים מקדישים שבעה ימי עבודה להתפתחותם המקצועית. בנוסף, המסגרת מאפשרת למורים להמשיך בקלות יחסית ללימודי דוקטורט. נמצא שמכל המקצועות בשוק העבודה בפינלנד, המורים הם בעלי תחושת המימוש המקצועי הגבוהה ביותר.

האתגרים הניצבים בפני המורים בפינלנד כוללים התמודדות עם יכולות אזרחיות חדשות, חיבור ידע הנלמד בבית הספר עם ידע הנובע מלמידה לא פורמלית ועומס יתר של מידע. אתגר נוסף נעוץ בעובדה שתלמידים בפינלנד לא אוהבים לשהות בבית הספר. לבסוף, השימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT) נלמדות מחוץ לכותלי בית הספר ועל כן לא באופן שוויוני.

המושב השלישי של הכנס עסק ב"סיפורם של בתי ספר שבהם התלמיד במרכז התכנון החינוכי". שלושה מנהלי בתי ספר הציגו את המודל החינוכי הייחודי של בית ספרם: בית הספר היסודי ניסויי סולטאן אלאטרש בחורפיש, בית הספר גבעת גונן בירושלים ובית הספר הניסויי מבואות הנגב בבני שמעון.

המושב הרביעי של הכנס עסק בשאלה "מהם כיווני ההתפתחות ההולמים את מערכת החינוך של ישראל לקראת שנת 2020?". נשאו דברים פרופ' דניאל זייפמן, נשיא מכון ויצמן ופרופ' עמי וולנסקי יו"ר הכנס, אוניברסיטת תל אביב. פרופ' זייפמן מתח ביקורת חריפה נגד משרד החינוך והצביע על פתרונות אפשריים. פרופ' וולנסקי התמקד בהמלצות אופרטיביות לשינויים המיועדים לקדם את מערכת החינוך של ישראל.

המושב החמישי של הכנס כלל 9 נושאי דיון תחת הכותרת "שולחנות עגולים בחורשה: "מחלום למציאות" – מנהלים ומורים משוחחים על שינוי". בחרנו להתמקד בנושא "מה נדרש כדי לקדם את מעמד המורה לאליטה מקצועית וחברתית?". להלן

עיקרי הדברים:

הגב' דליה דורנר, שופטת בית המשפט העליון לשעבר, פתחה את הדיון. לדבריה הירידה במעמד המורה היא תופעה גלובלית. למרות תנאי השכר, לא ניכרת נשירה בקרב הסטודנטים לרפואה ולמשפטים אך לא כך לגבי עבודה סוציאלית. שכר סביר לא יהפוך את המקצוע לנדרש. חלק מההסבר לירידה ברמת המורים נעוץ בריבוי המכללות.

 הדבר החשוב ביותר על מנת להפוך את מעמד המורה לאליטה הוא תנאי כניסה גבוהים. על ידי הכשרה קשה יותר ודרישות רבות יותר המעמד יעלה. יש סיבות היסטוריות שהובילו למצב, הייתה עליה גדולה והיה צורך בגיוס חיילות שישמשו כמורות, מורים חפוזים וכדומה. כיום יש צורך בהעלאת תנאי הכניסה אך הדרישה צריכה להיות הדרגתית. יש צורך באקדמיזציה של המקצוע ברמת תואר שני. בנוסף, יש צורך בתהליך השתלמות וקידום אטרקטיבי. לבסוף, המורה צריך להיות שותף בהחלטות הן לגבי התוכן והן לגבי דרך הלימוד. על המורה לחנך, לא רק להעביר מידע.

הדוברת השנייה הייתה  הסופרת והמרצה רונית מטלון, אוניברסיטת חיפה. רונית מטלון פתחה בשאלה "מה יכול להיות המורה עבור הילדים?". במכתבו של אלבר קאמי למורו הראשון באלג'יר (מתוך "האדם הראשון"), עולה אסירות תודה לאותו מורה המגיעה מילד עני, יתום מאב, הגדל עם אמא וסבתא אנאלפביתיות. מקום המפגש בין המורה ואישיותו של הילד יוצר הדהוד לחיים שלמים. מדובר במהות של מה שמורה יכול להיות עבור התלמיד. מדובר בערכים ולא במסרים. לב השינוי נעוץ בכיתה הגלובלית,

הממד האינטימי בין המורה לתלמיד נעלם. כוחות גדולים הורסים את האינטימיות הזו. לכיתה קירות שקופים, והיא נתונה לצפייה על ידי משרד החינוך, המפקחים והמומחים. המפגש של קאמי עם המורה שלו הוא בגדר נס, כנגד כל הסיכויים. העברת ידע ותרבות אינם דברים חלולים אלא העברה של תוכן אנושי. הביקורת היא נגד כל המבנה המוסדי של בית הספר והכיתה בתוכו. על כך שניטלת מהמורה האחריות והחירות אשר בלעדיהם אין אפשרות ליצור אינטימיות. המורים אינם יכולים להעביר את ערך החירות כי הם עצמם אינם בני חורין.