החוות החקלאיות שוב פורחות

איילת פישביין .

33 חוות חקלאיות לימודיות הפועלות ברחבי הארץ הפכו להרבה יותר ממקום של שיעורי חקלאות. דוד קסלסי, מנהל חוות "שדה בועז" בבית שמש: "כשהילדים עובדים יחד בשדה, אין ויכוחים ואין מריבות. מה שהם חווים פה יהיו זיכרונות הילדות שלהם" .

איילת פישביין , החוות החקלאיות שוב פורחות, הד החינוך , פברואר 2012 , גיליון מס' 4 , כרך פ"ו, ע"ע 96- 100.

לימודי חקלאות היו מאבני היסוד של החינוך הציוני. עוד לפני קום המדינה נהגו ללמד חקלאות בבתי הספר היסודיים, והתלמידים התנסו בעבודה מעשית בגינות שליד בתי הספר. עם קום המדינה הוכרה החקלאות כמקצוע חובה, אבל בתוך זמן קצר יחסית, בגלל מחסור באדמות, הוחלט להעביר את ההתנסות המעשית לחוות חקלאיות לימודיות.

במהלך השנים חל פיחות במעמד החקלאות, והיא הוצאה מרשימת מקצועות הליבה. החוות החקלאיות נאלצו לנהל קרבות הישרדות מול גורמים שביקשו לחסלן. בשנים האחרונות, הודות לעליית קרנם של לימודי הסביבה, התעוררו החוות לחיים והפכו למוקדי לימוד קהילתיים. מערכת החינוך שינתה את יחסה אליהן. היום פועלות בארץ 33 חוות חקלאיות לימודיות, ובכוונת משרד החינוך להקים עוד שתיים כאלה.

"שדה בועז", חווה שהוקמה לפני כשנתיים בכניסה לשכונה א' ברמת בית שמש, לא הרחק מזירת העימותים האלימים שפרצו לאחרונה בין חרדים לחילונים, היא דוגמה מצוינת לפריחתן המחודשת של החוות החקלאיות. מאז הקמתה כבר למדו ועבדו בה מאות מתלמידי בית שמש – חילונים, דתיים וחרדים. ובניגוד למתרחש בסביבתה, "שדה בועז" הצליחה לבנות אווירה של סובלנות ודו־קיום.
"לצמצם זמן מקלדת"

דוד קסלסי, מנהל "שדה בועז" (נשוי ואב ל"קבוצת כדורגל" כדבריו), הוא חניך מוסדות החינוך הממלכתי דתי ובוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות. לפני כשנתיים עבר קורס להסבת אקדמאים להוראה, לימד תקופה קצרה בתל אביב ואז נקרא להקים את החווה בבית שמש, "כדי לחבר את ילדי העיר לנושאי חקלאות ולימודי סביבה". היום קסלסי משוכנע שהחווה היא הרבה יותר מזה. "היא משאב חינוכי אדיר", הוא אומר.

המטרה החינוכית שעמדה לנגד עיניו עם הקמת החווה הייתה צנועה ביותר: לצמצם "זמן מקלדת" אצל תלמידי החינוך הממלכתי והממלכתי דתי בעיר. בתוך זמן קצר הוא גילה שהסגולות המיוחדות של החווה מושכות אליה גם מוסדות חינוך חרדיים, והחווה הייתה לזירת מפגש נדירה. את טקס סיום שנת הלימודים בשנה שעברה חגגו יחד חילונים, דתיים ממלכתיים וחרדים, והוא התמוגג מ"כור ההיתוך" שהצליח להקים אצלו בחווה.

לטענת קסלסי, ללימודי החקלאות יש חלק נכבד ביצירת האווירה הזאת: "זה מקצוע שהוא חידה. הוא חוצה גבולות. כמו בקסם, ילדים מכל הגילים, בנים ובנות, באים ועובדים כאן את האדמה בהתלהבות. בשביל כולם זה חשוב. זה המגע עם הרגבים, עם הצמחים, עם הפֵרות ועם הירקות. הם רואים במו עיניהם איך שתיל קטן נעשה עץ, מתנסים בעבודה משותפת ובעזרה הדדית. כשהם עובדים יחד בשדה, אין ויכוחים ואין מריבות. מה שהם חווים פה יהיו זיכרונות הילדות שלהם. אני גדלתי במושב נריה ועד היום אני זוכר את הטעם של המלפפונים שזה עתה נקטפו. מחוספסים כאלה. הכי טריים בעולם".

החווה משתרעת על שטח של 19 דונם, והיא הייתה יוזמה משותפת של אבי אלקיים, המפקח המרכזי על מדעי החקלאות והסביבה במשרד החינוך, גיל קרסנטי מהמשרד לאיכות הסביבה ואנשי הרשות המקומית.

השם "שדה בועז" לקוח ממגילת רות. "רצינו לעשות קישור בין החקלאות לתנ"ך", מסביר קסלסי. "כשהגענו למקום הוא היה שדה בור ועכשיו הוא גינה פורחת, ועוד יש תכניות להרחיבו. ההוכחה להיותנו טובים היא שלא קרה שבית ספר הגיע אלינו פעם אחת ולא רצה להמשיך לבוא".

כ־300 תלמידים מ־25 כיתות מכל בתי הספר בבית שמש מגיעים לחווה לכמה שעות פעם בשבוע או בשבועיים, תלוי בתקציב, מלווים במחנכיהם. תכנית הלימודים כוללת נושאים מעולם החקלאות המודרנית והחקלאות היהודית הקדומה, הנלמדים בצורה חווייתית. הילדים מתנסים בעבודה; עודרים, נוטעים, שותלים, מנכשים עשבים, גוזמים ובעיקר נהנים מחוויית השחרור בחיק הטבע.
החווה היא גם מוסד מקדם בריאות, ואחד היעדים שלה הוא להקנות הרגלי אכילת ירקות ופרות. לא מכניסים אליה חטיפים וממתקים, והתלמידים מתחייבים שלא לקלל ולא ללכת מכות.

"להרטיב את הנעליים בשלוליות"

תלמידים מתלמוד התורה "מוריה" בבית שמש מגיעים לפעילות בחווה פעם בשבועיים. "היינו רוצים לבוא כל שבוע", אומרים רבים מהם. "מה שאני הכי אוהב פה זה להרטיב את הנעליים בשלוליות", אומר אחד התלמידים. "כשיורד גשם מהשמים אפשר לשחק בשלוליות ולקפוץ", אומר אחר, ושלישי מוסיף: "הכי כיף זה שלא לומדים פה". אבל המלמד מסביר: "בחווה ניתנת לילדים הזדמנות לראות מקרוב איך נראים שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל".

קסלסי משוכנע כי המדיניות החינוכית של החווה מסייעת ליצור אווירה של שיתוף פעולה. "החווה לא כופה את עצמה. אנחנו מתאימים את עצמנו לבתי הספר. כשמגיע אלינו תלמוד תורה בנים, שאין בו מורות, אנחנו מכבדים אותם והמורות שלנו לא מלמדות אותם. יש תלמודי תורה שמלמדים בהם ביידיש, והמלמד מתרגם לתלמידים את מה שאנחנו אומרים. יש למשל אולפנא של בנות חרדיות. למנהלת יש ראש פתוח, והיא החליטה ללמד את הבנות חקלאות ותזונה כמקצוע לבגרות. אנחנו בחווה מעגלים פינות. המטרה שלנו היא גם לעודד את התלמידים ולתת להם חוויה של הצלחה, לכן רוב הציונים שאנחנו נותנים הם מעל 90".

לתת כבוד לתרנגולים

ב"שדה בועז" תשעה מורים, כולם בוגרי החינוך הדתי. רננה גוטמן, בת שירות לאומי מפתח תקווה, מדגישה את החינוך לאהבת הארץ ואת החיבור לאדמה: "מעניין לראות שבאים אלינו גם אלו שמתנגדים לציונות ולא מאמינים במדינה. גם להם חשוב לתת לתלמידים מושג בחקלאות".

המורה צבי יהודה למד גינון טיפולי במכללת ליפשיץ. "שוב ושוב אני נהנה לראות מה העבודה החקלאית עושה לילדים", הוא מספר. "יש לנו קבוצה טיפולית של תלמידים יוצאי אתיופיה. מדהים לראות איך הם נפתחים בחווה. חלק מהתלמידים חווים אצלנו את המפגש הראשון עם עולם החי. אנחנו מלמדים אותם איך להתנהג עם בעלי חיים. לגעת בעדינות, לא להרביץ, לא למשוך, לא לזרוק אבנים, להרגיש כלפיהם חמלה.

"יש לנו בחווה תרנגולים. בהתחלה היו תלמידים שפחדו מהם, רדפו אחריהם ומשכו בנוצותיהם. הסברנו להם שהתרנגולים הם בעלי חיים ושיש להתנהג אליהם בכבוד. מדהים לראות איך יחסם השתנה.

"הלימוד אצלנו מרחיב את האופקים. התלמידים לומדים בחדר או בכיתה על שבעת המינים, וכשהם באים לכאן הם רואים אותם ומכירים אותם כמות שהם בטבע. הלמידה אצלנו חווייתית והיא משפיעה על כולם. יש לנו תלמידים שבשבילם החווה היא הזדמנות ליהנות מקצת זמן חוץ. אחרי השהות אצלנו הם חוזרים לכיתות עוד יותר מוכנים ללמידה. אני רואה גם תהליכים חברתיים שקורים בחווה – ילד דחוי שהתמסר לעבודה מקבל תפקיד חשוב בתוך הקבוצה, כי העבודה החקלאית מחייבת להיעזר זה בזה".

אלקיים, האחראי מטעם משרד החינוך על החוות: "יש ילדים שגדלים בסביבה עירונית שבשבילם הדרך היחידה לדעת איך גדל פרי או ירק זו החווה. אי־אפשר לקבל את זה במסגרות אחרות. באיזו מסגרת חינוכית ילדים יוצאים עם תוצרים שהם גידלו בעצמם? מלבד זה החוות הן מסגרות של חינוכי ציוני. לאט לאט כולם התחילו להבין שחקלאות היא מקצוע משמעותי בכל דור".

לדעתו של ישראל ויסנשטרן, שהיה מפמ"ר ללימודי חקלאות ולמדעי הסביבה במשרד החינוך, מה שהופך את החוות לייחודיות הוא היותן "אחד המקומות היחידים במערכת שמחנכים לחיי עבודה, לא להתבייש לעבוד בכל עבודה שהיא, כולל עבודה פיזית. הן נותנות חינוך ערכי עם דגש על אהבת הארץ, והן יוצאות מהכלל בהצלחתן בחינוך המיוחד. יש תלמידים בחינוך מיוחד שנבחנים בבחינת בגרות בחקלאות".

מרכזים פדגוגיים לקהילה

מבחינה מנהלית, כל חווה פועלת כבית ספר נפרד, ויש לה צוות מורים, מנהל ומזכיר. החוות קולטות תלמידים מבתי ספר יסודיים וגם מבתי ספר תיכוניים, ובעתיד מתכנן משרד החינוך להשתמש בהן ליצירת עתודה של לומדי חקלאות בתיכונים שייפנו ללימודי חקלאות גבוהים.

לדברי אלקיים, בשנים האחרונות חל שינוי מהותי בצביונן של החוות. לצד לימודי אקולוגיה, חקלאות וסביבה וזירות של ניסויים ומחקר לתלמידי החינוך המדעי, הן הפכו למוקדי חינוך קהילתיים. בחלק מהן הוקצו חלקות משפחתיות לגידולים שונים, באחרות מקיימים פרויקטים של קיימות ומחזור עבור הקהילה וברובן מקדמים חינוך לאורח חיים בריא. כדי לחזק את ההיבט החווייתי, הן מפתחות חוגים כגון טיפול בעזרת בעלי חיים, פינות חי וגינון טיפולי: "החוות נהפכו למרכזים פדגוגיים שנותנים מענה לכל הקהילה, וראשי הערים מתגאים בהן. התפיסה של ראשי מערכת החינוך היא שהחוות חשובות ומשמעותיות והתוצאה היא שהרשויות המקומיות קיבלו על עצמן לממן הוצאות שונות, והן תומכות בכל מיני פרויקטים שנעשים בחוות".

גמלאי רמת גן מגדלים צמחי תבלין

את חוות "תלמי אברהם" ברמת גן הקים בשנת 1956 ראש העיר אברהם קריניצי, והיא נקראת על שמו. החווה משתרעת על פני כארבעים דונם, בסמוך לפארק הלאומי ברמת גן, ומוכרת היטב לא רק לתלמידי בתי הספר היסודיים ולתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, אלא גם לגמלאי העיר.

בחווה יש גן ירק; גן פרחים; מטעי אבוקדו, מנגו, מיני הדרים ואפרסמון; חממות לגידול ירקות וצמחי תבלין; וחממות לגידול צמחי בית. יש גם מכוורת, פינת חי עם דיר עזים וכבשים, פינת ליטוף לגידול ארנבונים, עופות למיניהם וחמור. בכל אחד מענפי המשק פועלים תלמידים ואזרחים מבוגרים.

לדברי מנהל החווה יאיר נאור, הודות למיקומן בערים החוות הן מוקדים של חינוך סביבתי קהילתי, "בתנאי כמובן שהעירייה משתפת פעולה בכל פרויקט או רעיון, כפי שקורה ברמת גן".

במה מתבטאת הקהילתיות?

"אנחנו מאפשרים לקהילה להקים גינות קטנות פרטיות, מלמדים את המגדלים שיטות חקלאיות ומייעצים להם מה כדאי לגדל. יש לנו שיתוף פעולה עם גמלאי העיר לגידול צמחי תבלין. אנחנו קולטים גם גני ילדים, ומוציאים את הילדים לטייל בסביבה. החוות נותנות פתרון לכולם וברור שפניהן לקהילה".

הקרקעות נשארו צבועות בירוק

בקרב ותיקי החוות החקלאיות יש ויכוח אם ערעור מעמדן בעבר נבע מתפיסה חינוכית או מחוסר תקציב. יש הטוענים כי הוצאת החקלאות מרשימת לימודי הליבה בתקופה שלימור לבנת הייתה שרת החינוך נעשתה מטעמים אידאולוגיים, מתוך התנגדות לנושא שנתפס כמורשת של תנועת העבודה. אחד ממנהלי המחוזות מספר כי בזמנו התבקשו מנהלי המחוזות להפסיק להעביר שעות לחוות החקלאיות, אבל סירבו. מנגד, יש הטוענים כי השינוי במעמדן חל בד בבד עם הירידה בערכה של החקלאות במדינה.
ישראל ויסנשטרן, מי שהיה מפמ"ר ללימודי חקלאות ולמדעי הסביבה במשרד החינוך, מזכיר שבעבר הרחוק, לפני קום המדינה, "היה ברור שליד כל בית ספר יש חלקה ובה מלמדים חקלאות". עם קום המדינה הייתה החקלאות למקצוע חובה בבית הספר היסודיים, "היות שבאותה תקופה החקלאות הסתמנה כפתרון ליעדים לאומיים".

עם הזמן גדלה מערכת החינוך, וביישובים העירוניים הצטמצמו שטחי האדמה שהועמדו לרשות בתי הספר. בשנות החמישים החלו להקים מרכזים לחינוך חקלאי בערים, כלומר חוות חקלאיות, בהחלטה משותפת של משרד החינוך והרשויות המקומיות.
פתיחת חווה חקלאית תלויה ברצונו הטוב של ראש הרשות. הקרקעות המוקצות לכך הן בדרך כלל קרקעות בבעלות הרשויות הצבועות בירוק – סימן להיותן מיועדות למטרות ציבוריות ולא לבנייה. "גם בנושא הקרקעות", אומר ויסנשטרן, "היו פה ושם ניסיונות להתנכל לחוות ולשנות את ייעוד הקרקע, אבל לשמחתנו הניסיונות לא צלחו והקרקעות נשארו צבועות בירוק".

לדברי ויסנשטרן, פריחת החוות היום נובעת מהעלייה ביוקרת החינוך הסביבתי שהייתה בתקופת כהונתה של יולי תמיר. "החוות נהפכו לחלק ממערך הלימודים בחינוך הסביבתי והן גם נותנות מענה לחינוך קהילתי. זה רק טבעי שהקהילה תרצה להיות שותפה בטיפוח הסביבה".

כיוון שהחוות הוקמו בשטחים פתוחים במרכזי הערים, הן נחשפו לניסיונות לשנות את ייעוד הקרקע. החווה בפתח תקווה התמודדה עם לחץ נדל"ניסטי כזה. יונתן טל, פעיל בעמותת "פתח תקווה זה אני", נלחם על שימורה. "קק"ל רכשה את החווה הזאת בשנות הארבעים", הוא מספר, "פעם זה היה מיקומו של קיבוץ גבעת השלושה, והאדמה נרכשה במיוחד עבור בית הספר החקלאי על שם רוזה רבין, אמו של יצחק רבין ז"ל. במתחם הזה גם נמצא סמינר לבנות שיין. שני המוסדות הם מוסדות חינוכים בעלי חשיבות לאומית, ורבים ממנהיגי המדינה חונכו בהם. ספסרי נדל"ן שרצו לסחור באדמות הללו, אף שהיו בבעלות הקק"ל, ניסו לשנות את ייעוד הקרקע מייעוד ציבורי לשכונת מגורים נוסח הולילנד, בניגוד למטרות החכירה ותנאיה. העניין התגלה בזמן, קמה מחאה ציבורית והציבור לא נתן לשנות את הייעוד. יחד עם המועצה לשימור אתרים, עמותת אדם טבע ודין והוועדה העירונית לשימור התנגדנו לתכנית, והיא בוטלה. האתר הוכרז אתר מורשת. המסקנה שלנו היא שאם מתעוררים בזמן אפשר למנוע מקרים כאלה".

 איילת פישביין , החוות החקלאיות שוב פורחות, הד החינוך , פברואר 2012 , גיליון מס' 4 , כרך פ"ו, ע"ע 96- 100.