החברה הישראלית בשלה לשינוי כולל

פירון, ש' (יוני, 2015). החברה הישראלית בשלה לשינוי כולל. הד החינוך, פ"ט(5), 22-21.

מחקרים רבים מבקשים ללמוד מהרפורמה החינוכית המוצלחת בפינלנד, בעיקר כדי להעתיקה למדינות נוספות. מי שמכיר את הרפורמה בפינלנד ואת מערכת החינוך הישראלית יכול להתרשם ששתי המערכות ממוקמות בשני קצוות של הסקאלה: האחת מעודדת מדידה (ישראל) והשנייה ממעטת; באחת תחומי למידה ומקצועות רבים ומגוונים (ישראל), ואילו השנייה מאמינה בלמידה מצומצמת שמתמקדת בהענקת כלים מגוונים ללמידה; האחת מצטיינת בהישגיה (פינלנד) והשנייה מצטיינת בפעריה; האחת מתמודדת עם היקף הביקוש להוראה, איכות המורים ומעמדם הציבורי (ישראל), ובמדינה השנייה יש ביקוש רחב ומעמד ציבורי ראוי של העוסקים בהוראה.

חרף ההבדלים, בשתי המדינות מספר אזרחים דומה, מה שעשוי להוביל למסקנה שאפשר להעתיק את הרפורמה מפינלנד לישראל. המעיין בספרו של פאסי סאלברג "לומדים מפינלנד" מבין עד כמה המשימה קשה, רחוקה. בעיקר מפני שלא מדובר ברפורמה, בתכנית לאומית, או בצבר של פרויקטים. מדובר בתרבות הוליסטית, כוללת, שבאה לידי ביטוי בכל תחומי החיים, ובתוכם גם מערכת החינוך.

הצלחתה של פינלנד עומדת על ארבע רגליים מרכזיות. האחת קשורה במשך התכנית שהביאה לשגשוגה של מערכת החינוך. מדובר ברפורמה הנמשכת כבר שלושה עשורים, ובוחנת בהתמדה את ההצלחות והכישלונות. זוהי אינה בחינה ביקורתית המחפשת חסרונות או מבקשת לצאת בכותרות על "כישלון", אלא שותפות אמת של כלל החברה ברצון להביא לשגשוגה, פריחתה והצלחתה של מערכת החינוך. הרפורמה בנויה כך שבכל תקופה מחפשים מעצבי המדיניות את הפעימה הבאה שלה. היא אינה מסתיימת לעולם.

השנייה רואה במורים את המשאב המרכזי של מערכת החינוך. בפינלנד לא מדברים על אחריותיות ככלי ניהולי, על אוטונומיה כ"תכנית" לשיפור ולצמיחת החינוך, כי אם על תרבות הרואה במורים משאב מרכזי לכינון מערכת חינוך ראויה. חברה שהוראה היא אחד המקצועות הנחשקים בה מעידה על סדרי העדיפות החברתיים שלה, על היחס שבין חומר לרוח, בין צמיחה אישית ורווחה לצמיחה כלכלית ותחרותיות פרועה.

המורים בפינלנד זוכים להכרה גם בזכות מעמדם התרבותי וגם בזכות מקצועיותם וידענותם. אי אפשר לפתח מצוינות ללא אוטונומיה; אי אפשר לפתח מצוינות מלמעלה למטה; אי אפשר לפתח מצוינות בלי לתת למורים לעצב חלק ממרחבי ההוראה, להיות אחראים לפיתוח המקצועי ולהיות שותפי אמת לגיבוש האידאולוגיה והחזון של החינוך.

השלישית מייחסת לשיתוף פעולה בין גורמים רבים בחברה תפקיד מהותי בשיפור החינוך. שיתופי הפעולה בין רצפי החינוך בפינלנד כוללים את כל מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה על פני כל רצפי הגיל; את כל המסגרות העיוניות והמקצועיות וכל סגנונות הלימוד; שילוב של מפעלי תעשייה מובילים והכוונה רגולטורית מאוזנת של הממשלה. אי אפשר להצליח ברפורמה רחבה כל כך בלי שיתופי פעולה ובניית רצפים משמעותיים.

הרביעית נשענת על האמון העמוק המאפיין את החברה הפינית. בחברה הפינית האמון מנצח את הרגולציה, ויש איזון נכון בין פיתוח כלכלי למדיניות שבמרכזה רווחה.

שתי נקודות בולטות נוספות בהצלחת הרפורמה הפינית הן הסולידריות והנינוחות לצד חיזוק החינוך הציבורי. מערכת החינוך הפינית מאופיינת בסולידריות, באווירה חיובית ומזמינה המעניקה מקום לכל אחד ואחד ובחיזוק כמעט טוטלי של החינוך הציבורי, שבא לידי ביטוי במימון ציבורי מלא שלו.

הסיפור הפיני מעניין מפני שתוצאותיו סותרות את הנחות היסוד המקובלות של חברה מערבית השואבת את מקורות ההשראה שלה מהתרבות האמריקאית. על אף הנינוחות, הרווחה, המדיניות השוויונית שדואגת לצמצום פערים, מיעוט תחומי הלמידה ועוד — תלמידי פינלנד מצטיינים בהישגים שלהם יותר מכל חבריהם בעולם. הם מצטיינים גם במתמטיקה ובמדעים, הם מצטיינים אף על פי שהם כמעט לא נבחנים.

האם אפשר ליישם את הרפורמה הפינית בישראל? לא, אבל. אם ישראל מבקשת ללמוד מפינלנד על רפורמת החינוך שלה, הרי שהמהלך נועד לכישלון. ההבדלים התרבותיים העמוקים בין שתי המדינות אינם מאפשרים בשום צורה שהיא ליישם בישראל את מה שהתרחש בפינלנד.

אבל אולי הקושי העצום ליישם את תכניתה של פינלנד יכול לעודד יישום של רפורמה רחבה בהרבה. רפורמה תרבותית בישראל שתשליך בסופו של דבר גם על מערכת החינוך הישראלית. הרפורמה לחיים משמעותיים, להעמקת האמון ושיתוף הפעולה בין קבוצות, קהילות ומגזרים בישראל.

אני מרשה לעצמי לומר שרוב הרכיבים הנמצאים בתכנית הלאומית של פינלנד נמצאים גם ברפורמת "ישראל עולה כיתה". סאלברג אף התייחס לכך באחד הראיונות ושיבח את הצעדים שהתכנית ביקשה ליישם. אפשר אף לומר שברכיבים מסוימים, התכנית האסטרטגית של מדינת ישראל מתקדמת יותר, כוללת יותר ואפילו מעמיקה יותר.

אבל התרבות, אוי חברים, התרבות. התשתית החברתית. השפה. השיח. חוסר המרכזיות של החינוך, לא כתכנית ורפורמה אלא כאורח חיים. רפורמה חינוכית אינה יכולה להצליח אם אין בה ביטוי לתפיסת עולם חברתית־לאומית רחבה וחיבור בין עקרונות חיים כוללים למערכת חינוך שאמורה לשקף אותם.

אני מאמין שהחברה הישראלית בשלה לשינוי כולל. אני משוכנע שמאסנו בתרבות המפקפקת בכול, מרפת הידיים ונעדרת האמון, שמואסת בפרגון ומעודדת ציניות חסרת ערך. אני מאמין שמאסנו בריק. בתוכנו פנימה נשמעת קריאה למשמעות. לחיפוש. לתוכן עמוק שישקף את החיים בישראל כחיים המביאים לידי ביטוי חזון נבואי, חברת מופת ציונית, חברה המצדיקה את החיים המורכבים באזור המסוכסך שבו בחרנו להקים מדינה.

אני מאמין שלמידה משמעותית מכילה את הבסיס לשינוי התרבותי העמוק, רוח גדולה שתאפשר למנגנון ולתכניות חינוכיות לשנות את מערכת החינוך בישראל ולהובילה למקום הראוי לה.

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע