הוראת האותיות בגן , מה ילד צריך לדעת כדי לקרוא?

 המאמר מנתח את ההוראה של שמות האותיות בגן . הוא מצביע על הצדדים החיוביים ומזהיר מפני ציפיות שגויות ותופעות לוואי שליליות שעשויות לנבוע מהקדשת זמן מפורזת לפעילות זו , על חשבונן של פעילויות אחרות . נראה שהדגש בהוראת שמות אותיות הרווח היום,  הוא על שמות האותיות כרמז לצליל בלבד. יש פיתוי להתמקד בשמות האותיות,  משום שקל למדוד את ההישגים בתחום זה.  למרות זאת, יש להיזהר משינון שמות האותיות על חשבון פעילויות אחרות המטפחות את האוריינות  (עינת גוברמן) .

למרות שילדים בגיל הגן לומדים להכיר אותיות שונות גם ללא הוראה מפורשת , הדרך לרכישת הקריאה עוד ארוכה: כדי לקרוא אין די בהכרת האותיות . יש לדעת לקשר את האותיות ואת סימני הניקוד אל הפונמות שהם מייצגים, ולצרף את הפונמות הבודדות חזרה למילים.
קוראים מיומנים מסוגלים לקרוא גם את הכתב הבלתי מנוקד,  ולוותר על התהליך המייגע של פירוק מילים לפונמות וצירופן מחדש. זאת, משום שבעקבות אימון מרובה בקריאת טקסטים נוצר אצל הקורא המיומן "לקסיקון  אורתוגרפי" : סכמות מופשטות של מילים כתובות שמאפשרות לקורא המיומן לזהות מילים כתובות כיחידות שלמות, או בהסתמכו על זיהוי מהיר של חלקי מילים ואותיות. הזיהוי המהיר מאפשר לקורא המיומן להפנות פחות קשב לזיהוי המילה הכתובה ויותר קשב לפיענוח משפטים.

ראינו שאין עדות חד-משמעית לכך שהוראת שמות האותיות בגן מסייעת לרכישת הקריאה. למרות זאת, להוראת שמות האותיות בגן יכול להיות תפקיד חשוב בקידום האוריינות של הילד: סימון מקומות ישיבה, סימון שטחים במפה וסימון המיקום על לוח שחמט,  הם רק דוגמאות לשימושים שנעשים בשמות האותיות בחברה אוריינית . מקורות מידע רבים, כגון: מילונים, אנציקלופדיות, וספרי טלפונים מאורגנים על פי סדר האותיות.  הכרת שמות האותיות וסדרן הן תנאי הכרחי לכך שהילד יתמצא במקורות המידע האלה וישתמש בהם.
הכרת האותיות יכולה לעזור לילד לארגן מידע שיש ברשותו, ולחלוק בו עם אחרים.
האפשרות להתייחס לאות בשמה פותחת בפני הילד את הדרך לדיון מטה- לשוני על אודות המבנה המורפולוגי של מילים, והקשר בין מורפולוגיה לכתיב: מדוע המילה "סבתא" נכתבת באות "ב", מה ההבדל בין "קרא" לבין "קרה"  (" ( .(Bryant, Nunes & Bindman, 1997.

 המאמר , השלכות להוראה
כדי ללמד קריאה במובן הצר של המילה, דהיינו – פיענוח של מילים כתובות, יש ללמד את המרכיבים ההכרחיים לקריאה: צורת האותיות, שמות האותיות, הקשר אות – צליל,  וצירוף פונמות למילים. שמות האותיות אינם יכולים להחליף אף לא אחד ממרכיבי הקריאה ההכרחיים.
הכרת שמות האותיות עשויה לסייע לרכישת הקריאה, אולם יש לזכור שהאפקט של סיוע לא הוכח באופן ניסויי בקריאת טקסטים טבעיים, ויש להיזהר מפני עידוד של השערות שגויות, כאילו הכתב האלפביתי הוא כתב הברתי.
במובן הרחב : הוראת שמות האותיות חשובה כדי לקדם את האוריינות של הילד,  הידע המורפולוגי שלו והחשיבה המופשטת.  כדי להשיג את המטרות המטה-לשוניות והמטה-קוגניטיביות האלה,  המחנכים והמחנכות חייבים להיות מודעים לתרומתם של שמות האותיות בתחומים האלה.  למרבה הצער,  נראה שהדגש בהוראת שמות אותיות הרווח היום,  הוא על שמות האותיות כרמז לצליל בלבד. יש פיתוי להתמקד בשמות האותיות, משום שקל למדוד את ההישגים בתחום זה.  למרות זאת, יש להיזהר משינון שמות האותיות על חשבון פעילויות אחרות המטפחות את האוריינות ומוצגות בכרך זה ובמקומות נוספים למשל:  ( לוין, 2006 ; קליין וגבעון 2002  ).