הדימוי העצמי הוא הכול

יעל דקל, "הדימוי העצמי הוא הכול", ביקורת ספר, הד החינוך, יוני 2014, גיליון מס' 05, עמוד 102-103

רותי סרלין, אני כן חכם: או אני והאי-די-די שלי, סטימצקי, 2014

מי הוא זה שמצליח? מי היא זו שמגשימה את שאיפותיה? מי משיגה מטרות ומי מרוצה מהקריירה שלו? אפשר לדבר על גנטיקה, אפשר לדבר על גורמים כלכליים ומעמדיים, אפשר לדבר על אי-שוויון בהזדמנויות, אפשר לדבר על כוח רצון ועל תמיכה מהסביבה הקרובה. אבל אחד הגורמים המרכזיים להצלחה (בבית הספר וגם אחר כך, בבית הספר של החיים) הוא הדימוי העצמי. מי שיודעת שהיא טובה – תנצח (או לפחות לא תישבר מכישלון). מי שידבר על עצמו ויאמין בדבריו – יקבל את העבודה (או לפחות לא יאשים את עצמו באי-קבלתה). מי שלא תסכים להיות נחותה – גם אם היא מודרת מבחינה מגדרית, מעמדית או כלכלית – ידה תהיה על העליונה (או כך לפחות היא תאמין).

בחיי בית הספר של ימינו יש מגזר שלם של ילדים המוגדרים בעייתיים, לא מצליחים, בעלי קשיים. אלה הילדים שיש להם הפרעות קשב וריכוז. הדימוי העצמי שלהם, שבו גלום עתידם, מורכב גם מהתגובות שהם מקבלים, ממה שחושבים עליהם בבית הספר, מהקשיים והכישלונות היחסיים שהם חווים. לכן ספר הילדים של רותי סרלין חשוב.

"אני כן חכם" כתוב מנקודת מבטו של גלעד, ילד שיש לו הפרעת קשב וריכוז והוא מקבל מן הסביבה שלו מסרים שליליים ותחושה שהוא טיפש. הסיפור עוקב אחר פגישותיו עם פסיכולוג שבית הספר שולח אותו אליו כדי לעבור אבחון. כשהפסיכולוג זוכה באמונו של גלעד (לא בלי קושי) מספר לו גלעד על קשייו בבית הספר וגם על הרעיונות ועל הפטנטים שהוא ממציא, על השיעורים וגם על ההפסקות. בסוף הספר מקבל גלעד את האבחון. הוא מבין שני דברים חשובים שיכולים לשנות את חייו: הוא מבין שהוא לא טיפש ושיש לו ADD – הפרעת קשב.

הסיפור מעניין וקולח, מלווה באיורים ובבלוני מחשבה משעשעים של גלעד. נקודת המבט של גלעד יכולה לעורר הזדהות אצל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ואף לחזק את הדימוי העצמי שלהם. אז עד שההתמודדות עם הפרעות קשב וריכוז תהיה קלה ושגרתית, כמו משקפיים ללקויי ראייה, הספר מומלץ לילדים, הורים ומורים.

יעל דקל היא דוקטורנטית לספרות באוניברסיטת ניו יורק (NYU); ספר שירה של פאט פארקר "איפה תהיו" בהוצאת רעב ראה אור בתרגומה (עם שותפות)