האדם והטכנולוגיה

הרטוגזון, ע' (2015). האדם והטכנולוגיה. בתוך י' תדמור וע' פריימן (עורכים), חינוך – שאלות האדם (כרך א) (עמ' 206-194). תל אביב: מכון מופ"ת.

ד"ר עידו הרטוגזון הוא בעל דוקטורט מטעם התכנית למדע, טכנולוגיה וחברה של אוניברסיטת בר-אילן

רשימה זאת בוחנת את ההשלכות שיש להתפתחות טכנולוגית על מצבה של האנושות. מאז ומעולם, הטכנופיליה, קרי ההיקסמות האנושית מטכנולוגיה, הייתה אחת התכונות הבסיסיות של מין האדם. משחר ימיו עיצבה הטכנולוגיה את המבנים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים שבהם התקיים המין האנושי. קיומם של מעמדות חברתיים, של תרבות גלובלית ושל המדינה המודרנית הם תולדה של טכנולוגיות ששינו את מרקם החיים ואת הרווחה האנושית.

הקשר בין האדם לטכנולוגיה היה מאז ומעולם מורכב. האדם יצר את הטכנולוגיות שלו בדמותו ואלה עיצבו אותו בדמותן. טכנולוגיות שינו את תפיסת הזמן של האדם ומכאן גם את תפיסתו את היקום. הן גם עיצבו את גוף האדם מחדש ואת התקשורת שלו עם יצורים אנושיים אחרים. כך, הן הפכו את האדם ליצור מבוית, המתקשר עם אחרים באמצעות תקשורת מתווכת של דואר, טלפון, דוא"ל, רשתות חברתיות וכו'. הן גם הרחיבו את המעגל החברתי של האדם ובהמשך אפשרו את תודעת הלאום והתרבות הלאומית וגם את יצירתה של תרבות גלובלית.

בשאלת תכליתה של הטכנולוגיה קיימות מספר גישות (Kelly, 2010). גישה טכנו-אופטימיסטית הטוענת בזכות הטכנולוגיה ומדגישה את תרומתה לעלייה בתוחלת החיים ובאיכות חיי האדם במאות השנים האחרונות ולתרבותו של האדם המודרני. הטכנולוגיה, לפי גישה זו, מאפשרת לכל אדם למצוא את הכישרון הייחודי לו (בלעדי הטכנולוגיה למשל בטהובן היה נאלץ להיות איכר). זאת ועוד, בדומה לתנועה הסינגולרית, חסידי הגישה הזו מאמינים, כי לטכנולוגיה יש כיוון ותכלית מובחנים וקצב התפתחות הטכנולוגיה מאיץ עצמו באופן מעריכי עד שבשלב כלשהו יהפוך לאינסופי וישנה באופן רדיקלי את החיים. שינוי כזה יכול לכלול למשל את התמזגות האדם אם המחשב (הופעתו של טרנס-אדם), השגת חיי אלמוות, הופעת אינטליגנציה מלאכותית, ועוד. עפ"י תפיסה זו, האדם הוא שלב ביניים חשוב אך אינו סופי בתהליך התפתחות החיים והטכנולוגיה.

גישה מתחרה הינה גישת האנטי-טכנולוגיה, שאף שניתן לראות לה ביטוי בדיאלוג הסוקרטי "פדרוס", בכתביו של רוסו, ובהוגים הטרנסצנדנטליסטים מהמאה ה-19 ראלף וולדו אמרסון והנרי ד' ת'ורו, שכיחותה הולכת וגוברת ככל שנוכחות הטכנולוגיה נראית בכל. גישה זו מבקרת את הציביליזציה ורואה בה כתורמת לייסורי האדם (Freud, 1961), לשליטה בהמון ולהשטחת חייו של היחיד בתרבות הצריכה תוך משטור האדם והכפפתו לדפוסי ארגון לוגיים שזרים למהותו (Ellul, 1965). גישה זו גורסת, ששלטון הטכנולוגיה גורם לריקון הבסיסים החברתיים, ההיסטוריים, הפוליטיים, המטפיזיים והרוחניים של האנושות (פוסטמן, 2000).

בעוד שבמאה ה-20 עיקר הביקורת נעשה ביחס לתקשורת האלקטרונית ובעיקר לטלויזיה, כיום היא מתמקדת במדיה החדשה, ובמיוחד בהשפעתם של האינטרנט והרשתות החברתיות. כך, נטען, כי המדיה החדשה מביאה לידי חשיבה רדודה יותר, מקצרת את טווח הריכוז והקשב, ממלאת את הפנאי, משטחת את החוויה החברתית, יוצרת ניכור ומונעת רפלקסיה וחוויה של העולם (Carr, 2010; Turkle, 2011). באופן כללי, הטענה היא שבאמצעות סמלים של זמן, שפה, מספר, אמנות וחקלאות טכנולוגיות חדשות מדגישות את חלוקת העבודה והיווצרות מעמדות ואי-שיוויון; מנתקות את האדם מהוויתו האמיתית; מעודדות את האדם לעשות מניפולציה בזמן ומשנות את היחס שבין סובייקט לאובייקט; מביאות את האדם לבלות את עיקר זמנו מחוץ למציאות הטבעית; ומחליפות את המציאות הממשית (Zerzan, 1988).

גישה שלישית, פרגמטית יותר ודוגמטית פחות, היא החשיבה הביקורתית כלפי הטכנולוגיה. גישה זו, שנראית לראשונה בכתביהם של מרטין היידגר, וולטר בנימין ולואיס ממפורד, הבשילה בשנות ה-70 והתגבשה לתחום העונה לשם מדע, טכנולוגיה וחברה. בהמשך לאסכולת ההבנייה החברתית של הטכנולוגיה, שטענה כי הפיתוח המדעי והטכנולוגי אינו תהליך אובייקטיבי אלא מעוצב ע"י גורמים חברתיים וכלכליים, תיאוריית ההבניה ההדדית של החברה והטכנולוגיה גורסת שהחברה והטכנולוגיה הן שתי שחקניות המשפיעות זו על זו באופן הדדי ואינטראקטיבי. כך, גישת המדע, טכנולוגיה וחברה חוקרת את האינטראקציות המורכבות של הטכנולוגיה עם החברה והתרבות, מצביעה על כך שהאופן שבו החברה הטכנולוגית מעוצבת הוא רק אפשרות אחת מני רבות, ומכאן גם שחברה זו ניתנת לשינוי ולעיצוב מחדש כדי לבנות חברה ותרבות טובות יותר.

מטרת החינוך לאוריינות טכנולוגית היא ליצור גישה מודעת ומושכלת לסביבה הטכנולוגית ולאופן שהיא מבנה את הקיום האנושי. חינוך כזה נותן לתלמידים את הכלים להבין כיצד הטכנולוגיה מעצבת את חייהם בחברה ולהגיב על כך. תגובה כזאת כוללת קריאה לפעולה יחידנית והבנה טובה יותר של מקום הטכנולוגיה בחייו של היחיד. באמצעות חינוך כזה התלמיד נחשף למגוון הגישות לטכנולוגיה ולמקומה בחברה ומבין כיצד המידע והמדיה מעצבות אותו ואת התודעה שלו בשלל רמות כדרך לגבש את יחסו לטכנולוגיה. דרך אחת להבחין בטכנולוגיה היא לצאת או להימנע ממנה, ולו באופן זמני.1 חוויה מחוץ לסביבה הטכנולוגית תאפשר לאדם להכיר טוב יותר כיצד טכנולוגיות משפיעות עליו ולבחון את יחסי הגומלין עימן.

חינוך לאוריינות טכנולוגית יכול להיעשות באמצעים מסורתיים כגון קריאה, לימוד פרונטלי ודיון בכיתה שיאפשרו להכיר את ההיסטוריה המשותפת של הטכנולוגיה והאדם, להבין את ההשפעה שיש לטכנולוגיה על החברה ועל האדם, ולטפח חשיבה ביקורתית בנוגע לטכנולוגיה ולמקומה בחברה.

בהמשך, חינוך כזה ישאף להביא את התלמיד לבצע רפלקציה של דפוסי השימוש הטכנולוגיים הפרטיים שלו כדי להכירם בצורה אינטימית יותר ולהבחין בין שימוש מיטבי לשימוש לא מיטבי, תוך הפניית תשומת לב לעלויות שצריכת הטכנולוגיות גובות ממנו בתחומים מוחשיים ובלתי מוחשיים כמו יכולתו להיות נוכח, יכולתו ליצור אינטימיות עם אחרים, יכולתו לחופש חופשי ולהיות יצירתי וכיו"ב. חינוך כזה יהיה תהליך מורכב ועמוק יותר וישלב תרגילים מיוחדים מתחום הקוגניציה ועבודת גוף ונפש. בסיכומו של דבר, החינוך לאוריינות טכנולוגית מאפשר העצמה של הפוטנציאל האנושי ע"י טיפוח שיח דמוקרטי, שקוף מעורב וישיר יותר, כדי ליצור אדם הצורך טכנולוגיה באופן יצירתי וחכם, ומודע בצורה משמעותית יותר ליחסיו המורכבים עם הטכנולוגיה.

ביבליוגרפיה

פוסטמן, נ. (2000 [1985]). בידוד עד מוות: השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים. (תרגום: אמיר צוקרמן). תל אביב: ספריית פועלים.

Carr, N. (2010). The Shallows: What the Internet is Doing to Our Brains. New York: W.W. Norto & Company.
Ellul, J. (1965). The Technology Society. (Trans: John Wilkinson). New York: Knopf.
Freud, Z. (1961[1930]). Civilization and Its Discontents (The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud, XXI [1927-1931]). (Trans. & Ed.: James Strachey). New York: Norton.
Kelly, K. (2010). What Technology Wants? New York: Viking Press.
Mcluhan, M. (1968). War and Peace in the Global Village. New York: Bentam.
Turkle, S. (2011). Alone Together: Why We Expect More from Technology and Less from Each Other. New York: Basic Books.
Zerzan, J. (1988). Elements of Refusal. Seattle: Left Banks Books.

הערות

1 בהקשר זה ראויים דבריו של חוקר המדיה מרשל מקלוהן, שכתב כי כשם שדגים אינם "מבחינים" במים משום שאינם מכירים אף סביבה אחרת, כך בני האדם שקועים כל כך בסביבתם הטכנולוגית, עד שהיא נעשית שקופה בעיניהם (Mcluhan, 1968).

הסיכום נכתב בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת