דפוסי הורות ותפקוד בבית הספר
מאת: עפרה מייזלס , מירי שרף
מילות מפתח:
בתי ספר
בתי ספר תיכוניים
דפוסי התמודדות
הורים
הסתגלות תלמידים
התנהגות תלמידים
מתבגרים
תהליכי התמודדות
תלמידים
מייזלס, עפרה . שרף, מירי. " דפוסי הורות ותפקוד בבית הספר". הד החינוך, כרך פ"ג , גיליון מס' 07 , ע"ע 50-543 .
המחקר הנוכחי של פרופסור עפרה מייזלס וד"ר מירי שרף בחן את השפעתם של מאפיינים שונים של יחסי הורים וצעירים בישראל על תפקוד הצעירים בחטיבת הביניים ובבית הספר התיכון בהקשר של הסתגלות אקדמית, רגשית, התנהגותית וחברתית בביה"ס. המחקר התבסס על מדגם ארצי מייצג של בני נוער במגזר היהודי והוא הראשון מסוגו בישראל.
המחקר החשוב של פרופסור עפרה מייזלס וד"רמירי שרף התמקד בכיתות ח' כמייצגות מתבגרים צעירים ובכיתות י"א כמייצגות מתבגרים בוגרים יותר. המחקר כלל 158 כיתות מ-22 חטיבות ביניים ו-25 חטיבות עליונות בבתי ספר ברחבי הארץ. 3,496 משתפי המחקר ( 1611 בנים ו 1,884 בנות) נדגמו אקראית בדגימת שכבות כך שייצגו את מכלול החתכים הסוציו-אקונומיים של הנוער הלומד בישראל. המתבגרים ענו על שאלונים שונים ( בעלי מהימנות ותוקף ידועים). השאלות נגעו ליחסים עם ההורים , למאפיינים שונים של הסתגלות ושל האווירה בכיתה, ליחסם למורה ולהסתגלות של עמיתיהם לכיתה לבית הספר ותפקודם בו. מחנכי הכיתות מילאו אף הם שאלונים שבהם התבקשו לדווח על התנהגותם ותפקודם של מחצית מתלמידי כיתתם.
ממצאים
רק 33% מבני נוער מדווחים על דפוס "הורות חם ומציב גבולות" (דפוס סמכותי) . 22% מבני הנוער דיווחו על קשר שמאופיין כ"מעורב/פולשני" – קשר שכולל רמות גבוהות יחסית של מעורבות וקרבה יחד עם ענישה פוגעת , עירור אשמה , חודרנות פסיכולוגית ועימותים .
כ30% מבני הנוער דיווחו על דפוס הורות "ותרני" המאופיין בקשר חם עם ההורה יחד עם היעדר דרישה מצידו להתנהגות בוגרת, ויתור לילד והיעדר ציפייה מהילד לציית לחוקים ולמוסכמות. כ-15% מבני הנוער דיווחו על חוויה של קשר לא מושקע מצד ההורים – דפוס "מזניח"/פוגע" : ההורה אינו מבטא חמימות כלפי הילד, אינו מציב גבולות ובקרה ובה בעת מתנהג כלפיו באופן פוגעני ושתלטני הכולל ענישה מחמירה, שליטה פסיכולוגית ועימות.
ממצאים אלה היו דומים מאד בקבוצות אוכלוסייה שונות ( דתיים וחילונים , מעמדות חברתיים-כלכליים שונים , שכבות גיל שונות , עולים וותיקים , תושבי ערים גדולות ותושבי פריפריה) אפשר אפוא לומר שהממצאים האלה מייצגים תרבות יחסי הורים-מתבגרים בישראל אשר חורגת מאפיון קבוצות אוכלוסייה ספציפיות, כולל קבוצות שהיה אפשר לצפות שיהיו נבדלות זו מזו.
הקשר בין מאפייני הורות לבין הסתגלות בית ספרית
כאשר בוחנים את דפוסי ההורות והקשר שלהם להסתגלות לבית הספר נמצא ככלל שצעירים שמשפחתם מאופיינת בדפוס הורות "חם ומציב גבולות" הם בעלי התפקוד הטוב ביותר . דבר זה בא לידי ביטוי בכל תחומי התפקוד וההסתגלות שנמדדו: לימודיים , חברתיים , רגשיים , התנהגותיים. כך למשל, הדבר בא לידי ביטוי ברמה הנמוכה ביותר של בעיות מופנמות , בעיות מוחצנות , בעיות משמעת קלות ובעיות למידה וכן ברמה הגבוהה ביותר של מעמד חברתי , הצלחה אקדמית , אווירת כיתה טובה והוקרה למורה בהשוואה לעמיתיהם.
התפקוד הבעייתי ביותר בבית הספר הוא של תלמידים שדיווחו על חווית הורות מזניחה ופוגעת. דבר זה בא לידי ביטוי בכל התחומים – הרגשי ( בעיות מופנמות) , ההתנהגותי ( בעיות מוחצנות) , החברתי ( מעמד חברתי בכיתה) והלימודי ( הישגים לימודיים) .
לדפוס הוותרני ולדפוס המעורב/פולשני מאפייני קושי ייחודיים . כך למשל, צעירים שחווים הורות ותרנית מראים תמונה מעורבת מבחינת תפקודם. הם אינם מתפקדים גרוע כמו צעירים שחווים הורות מעורבת ופולשנית או הורות מזניחה ופוגעת, אך רמת הבקרה הנמוכה של הוריהם נמצאה קשורה לרמה נמוכה יותר של תפקוד לימודי ולשכיחות גבוהה במיוחד של עבירות משמעת "קלות" כגון פגיעה ברכוש בית הספר וחוסר כבוד למורה. הישגיהם הלימודיים נמוכים יותר או זהים לאלו שחוו הורות מעורבת/פולשנית. גם בתפיסת הגבולות בכיתה והאווירה הלימודית בכיתה המתבגרים שחוו הורות ותרנית קיבלו דיווח גרוע מאלה שחוו הורות מעורבת/פולשנית. במילים אחרות, חוויה של הורות חמה אך נעדרת גבולות ובקרה היא גורם סיכון בעיקר לבעיות משמעת קלות , הפרות סדר וקשיים בלימודים ופחות לבעיות אלימות קשות יותר.
תפקודם של צעירים שחווים הורות מעורבת/פולשנית בעייתי בעיקר בתחומי בעיות ההתנהגות כגון אלימות ועבריינות , אך גם הם חשופים יותר לאלימות כלפיהם ובעלי רמות גבוהות של חרדה, דיכאון , בעיות קשב ובעיות סומטיות.
התובנות
מן הממצאים עולה כמשוער שההיבט של חום וקרבה ביחסי הורים ומתבגרים בישראל הוא חיובי וקשור בעיקר לתפקוד חברתי טוב. לעומת זאת התנהגות הורית פוגענית וכן בעייתית בסמכות הורים (חוסר בקרה, ותרנות ואי-אכיפה) עומדים בבסיס חלק לא מבוטל מן הקשיים של תלמידים בבית הספר. במה שנוגע להתנהגות הורית פוגענית אפשר לראות כי משמעת נוקשה , עירור אשמה וחודרנות פסיכולוגית מלווים לרוב גם בעימותים ביחסים בין המתבגרים להוריהם. כל אלה כמכלול עלולים לפגוע פגיעה חמורה בדימוי העצמי של הילד ובאמון שהוא נותן בזולת, לעורר חרדה ודיכאון ולפגום ביכולת שלו להתרכז במשימות אקדמיות. חרדה, תסכול וכעס, כמו גם חיקוי ההתנהגות של ההורים, פוגעים פגיעה ממשית ביכולת הילד לתפקד בהצלחה בכל התחומים שנבדקו במחקר הנוכחי: יחסיים חברתיים, בעיות התנהגות , תוקפנות ויכולת לימודית . אין ספק שמדובר בגורם סיכון מן המעלה הראשונה.
כמו כן קשיים בסמכות ההורית ובמיוחד בממד הבקרה תורמים אף הם תרומה גדולה לבעיות הסתגלות. ילדים שחוו רמת בקרה נמוכה נטו לפי ממצאי המחקר הנוכחי להתנהגויות מסתכנות , להפרות משמעת קלות, להתרסה, לוונדליזים וגם לעבריינות ולתוקפנות. הקשר בין בקרה נמוכה לבין התנהגות תוקפנית נמצא כאשר הילדים עצמם דיווחו על תוקפנותם וכאשר בני הכיתה ומורים דיווחו על התנהגותם.
מדוע מופיעה נטייה להתארגנות אלימה אצל ילדים החווים הורות חמה , אך בעלת רמות נמוכות של בקרה ופיקוח?
מודלים תיאורטיים אחרים מציעים הסברים אפשריים. המודל של בנדורה (Bandura , 1986) , העוסק בלמידת תוקפנות מתצפית באחרים, עשוי להסביר חלק מהתופעה. סביר להניח שילדים שרואים את הוריהם או אחרים לא מציבים גבולות או לא אוכפים גבולות כאשר הם מתנהגים שלא כשורה יגלו התנהגות בעייתית. היעדר תגובה הורית כמוהו כחיזוק חיובי להתנהגות בעייתית . מודל נוסף בעל כושר הסברי הוא המודל של פטרסון (Patterson , 2002) הקובע שילדים לומדים לכפות את רצונותיהם כאשר הוריהם אינם יודעים להטיל מגבלות על התנהגותם. לטענתו, כאשר הילד נזקק להקצין את התנהגותו כדי לכפות על ההורה להיענות לו הוא מפנים את ההתנהגות כחלק מאישיותו. יתרה מזו , התנהגות ששל אי-אכיפה או אי-תגובה מצד ההורה מחזקת את ההתנהגות הכופה מצד הילד ותורמת גם לחוסר הערכה שלו כלפי סמכות.
מערכת היחסים בין ההורים לילדים היא הזירה המרכזית שבה ילדים אמורים לרכוש ולפתח מיומנויות של שליטה ברגשותיהם ובהתנהגותם (Thomson, 1991). הורים שמסירים מעל עצמם אחריות זו , אם במכוון ואם "בלית בררה" או מחוסר אונים, פוגעים ביכולות של ילדיהם לפתח את המיומנויות האלה ולפתח ויסות רגשי והתנהגותי.
ייתכן שגורם נכבד לבעיות משמעת בכיתה ולחוסר גבולות וכבוד למורים קשור להיעדרם של יחסי כבוד והערכה מצד המתבגרים כלפי הוריהם , ובמיוחד קשור לוותרנות ולאי-אכיפה של חוקים ונהלים משפחתיים או היעדר בקרה על קיום הציפיות של ההורים להתנהגות בוגרת ואחראית מן המתבגרים. נראה שבני הנוער מיישמים בבית הספר את מה שחוו או למדו בבית. הורות שלילית ופוגענית קשורה במיוחד לבעיות "קשות" כגון אלימות ועבריינות , חרדה ודיכאון ואילו קושי בבקרה ההורית קשור במיוחד לבעיות משמעת "קלות" יותר , אם כי לחוסר בקרה יש תרומה גם לתחום הבעיות "הקשות" .
ברור שישנם משתנים נוספים התורמים להסתגלות ולתפקוד בבית הספר ואינם קשורים למערכת היחסים בין הורים לילדיהם : האקלים הבית ספרי , הרכב הכיתה, אישיות המורה ועוד. עם זאת, ממצאי המחקר מעידים על תרומה אפשרית לא מבוטלת של בית ההורים להסתגלות לבית הספר ולהתנהגות בתוכו.
yyya
אשמח לקבל קישור למקור
Limorhadad0@gmail.com
בני בכתה ט חווה כל חייו חוויות תומכות ואוהבות וגם מציבות גבולות . ובכ"ז לא מסוגל להתנהל בשקט בכתה. מפריע באופן שיטתי למורים חייב להראות להם שהוא צודק בכל ויכוח. מדובר בילד מבריק .אשמח אם תרחיבו בעניין.
המאמר מקסים וממצה. על מנת להבינו היטב אבקש את הביבלוגרפיה שלו