דילמות באיסוף ובעיבוד נתונים איכותניים

מקןר: סיכום הרצאתו של פרופ' דן בר-און, המחלקה למדעי ההתנהגות, אונ' בן גוריון בנגב
מיום העיון של קבוצת עניין המחקר האיכותי בנושא "מחקר כמותי, מחקר איכותי –מניסיונם של חוקרים" שהתקיים במכון מופ"ת

אחד המאפיינים המרכזיים של תחום שיטות המחקר האיכותניות הוא היותו אינטר-דיסציפלינארי: זהו חוזקו אך זוהי גם חולשתו – אין בו עדיין מבנה מגובש של מתודה אחידה. יש צורך אצל חלק מן החוקרים בתחום, כדי שהתחום יראה "מדעי" יותר, להבנות אותו ולהגדיר את גבולותיו. בר-און שייך לאלו הגרוסים שממילא, מבחינת ה" מדעיות", תינתן תמיד עדיפות לחשיבה כמותנית דדוקטיבית ושהניסיון לגבש סדר הוא מעשה טרם-זמנו: התחום נמצא עדיין בשלב התפתחותי של צמיחה ולא כדאי לסגור אותו יתר על המידה, מחשש שהבניה כזאת תקטע את התפתחותו בטרם עת.

א. הצורך לייצג את המשמעות הסובייקטיבית עבור הנבדק

בר-און טוען כי מצער הדבר שמרבית חבריו למקצוע הפסיכולוגיה זנחו היבט זה של משמעויות סובייקטיביות עבור הנבדקים כדי להיצמד לנורמות מדעיות מקובלות בעולמם המחקרי: או שהפסיקו להתעניין במשמעויות הסובייקטיביות של הנבדקים או שהתייאשו מלחקור אותן כי לא קל לכמת אותן. זאת הנקודה בה פנה בר-און לכיוון ההפוך: שימוש בשיטות מחקר איכותניות, כדי קודם כל להמשיך ולחקור משמעויות סובייקטיביות של אירועים עבור הנבדקים בהקשרים שונים. המציאות האובייקטיבית עדין מעניינת, בעיקר כאשר יש לה משקל בהבניית המציאות, אך להערכתו אנשים שונים מפרשים את אותה המציאות בצורה שונה ולפירושיהם תפקיד מכריע בהתנהגותם והבניית זהותם.

הבעיה היא שלא תמיד קל לזהות את המשמעויות הסובייקטיביות של הנחקרים. באיזה מידה אנו יכולים להניח שניתן ללמוד על המשמעויות הסובייקטיביות של הנבדקים שלנו מתוך דבריהם? האם הם עצמם מודעים למשמעויות אלו, כך שמספיק שנשאל אותם על כך והם ידווחו לנו? לפעמים זה אכן המקרה.

שיטות מחקר איכותניות נועדו לשרת קודם כל את הצורך של החוקר להבין משמעויות סובייקטיביות של אנשים, סביב אירועי מפתח בחייהם. מתוך הנחה שמשמעויות אלו יופיעו או בסיפורים המסופרים שלהם, או בסיפוריהם הלא-מסופרים, אשר מסתתרים בדרך כלל מאחורי המילים המסופרות.

ב. הניתוח האיכותני וההקשר התיאורטי

עיבוד נתונים איכותני בא להעשיר תיאוריה ולא רק שיטה. לדעת בר-און אין שיטה, מעניינת ככל שתהיה, מבלי שעומדת מאחוריה תיאוריה מעניינת אשר יש ציפייה שהמחקר החדש יכול לשפוך עליה אור נוסף, מבחינת ההקשר, האוכלוסייה, או המבנה התיאורטי עצמו. הניתוח האיכותני הוא דרך אחת מבין מספר דרכים להשיג מטרה זאת. הדילמה היא היכולת לנוע בין רמות ההפשטה שונות, ולא לנסות לכפות את הממצאים האמפיריים על מבנים תיאורטיים, או לאנוס את התיאוריה על הממצאים.

פיתוח תיאורטי הוא עדיין הנושא העיקרי של העבודה המחקרית. מחקר שאין בו תרומה תיאורטית, תהיה שיטת הניתוח איכותנית או כמותנית מעניינת ככל שתהיה, יש לו משמעות מוגבלת יחסית למחקר אשר הביא לפיתוח תיאורטי חדש. הדילמה היא, כיצד לתרגם את הניתוח האיכותני האמפירי לרמות התיאורטיות מופשטות, וחוזר חלילה. זאת המטרה שאליה עלינו לשאוף, גם אם המדובר בעבודה איטית ומורכבת.

 הדברים מכוונים בעיקר לתלמידים המגיעים לשיטות המחקר האיכותניות ללא הכרות מעמיקה עם שיטות מחקר כמותניות, שם דנים בהרחבה בשאלת הקשר בין התיאוריה לניסוי. תלמידים שלא נחשפו לשאלות כאלו עלולים לגשת אל השיטות האיכותניות כאל מעין "קרש הצלה" אשר בעזרתו צריך רק לדעת לסכם ממצאים אמפיריים ותו לאו. הם עלולים להחמיץ את העיקר: איך הניתוח האיכותני יביא אותנו לפיתוח התיאורטי הבא. לתלמידים הבאים אלינו עם רקע מעמיק בלוגיקה או בסטטיסטיקה, יש יתרון יחסי בנושא זה.

ג. ההיבט הלוגי-הדדוקטיבי, האבדוקטיבי והאינדוקטיבי

יש בעיה גם עם תלמידים המגיעים אל שיטות המחקר האיכותניות אחרי שעברו סוציאליזציה ממושכת של שיטות מחקר כמותניות. במקרים רבים, הם ממשיכים לחשוב באופן כמותני גם כאשר הם מתכננים מחקר איכותני. במצב זה אין טעם להתחיל איתם מיד בעיבוד נתונים איכותני, אלא יש להרגיל אותם קודם כל בעקרונות החשיבה האיכותנית, ובמיוחד בשוני בינה לבין החשיבה הכמותנית. כדאי להתחיל דווקא בהבנת הלוגיקה האבדוקטיבית, שמשמעותה שהחוקרת ניגשת למחקר עם שאלות תיאורטיות מסוימות, מבלי לנסח השערת מחקרית ספציפית אותה היא מנסה לאושש בעזרת עיבוד נתוני המחקר אך עם הנכונות להיות מופתעת מממצאיה ולבחון בעזרתם את ההנחות התיאורטיות מחדש (Pierce, 1970; Levin-Rosales, 2000).

לחוקרת האיכותנית יש לא פעם שאלות או הנחות תיאורטיות על פיהם היא בוחרת את אוכלוסיית המחקר שלה, ומבנה את המחקר באופן כללי בכיוון מסוים. אך היא מוכנה להיות מופתעת מן הנתונים שהיא תאסוף, אשר יחייבו אותה להבנות את הגישה התיאורית שלה מחדש, או לשלב תיאוריות אחרות עליהן לא חשבה מראש.

 יש גם מחקרים איכותניים אשר הם דדוקטיביים באופיים, ודומים בכך למחקרים כמותניים. הניתוח האיכותני של הנרטיבים מאושש את המבנה התיאורטי הקיים ואינו חורג ממנו.

האפשרות השלישית היא של החקירה האינדוקטיבית. למשל, כאשר ניגשים למחקר חלוץ ולא עומדות לרשות החוקר מבנים תיאורטיים קיימים, ניתן לראות זאת כמצב של תיאוריה תלוית שדה (Glaser & Starus, 1967) במצב כזה, היצירתיות והשיטתיות של החוקרים תקבע את הפרשנות של הממצאים וההבניה התיאורטית שלהם. לתלמידים קשה לחיות זמן ממושך עם אי הבהירות התיאורטית, במיוחד כאשר הנתונים אינם מתאגדים בקלות לכלל מסגרת פרשנית זמינה. הם עלולים לכן לגלוש מהר מידי אל פרשנויות זמינות להם.

ד. הצגת נושא המחקר למרואיינים

הדילמות הראשונות בתכנון מחקר איכותני המבוססות על ראיונות מופיעות כבר סביב הבנית השאלה המחקרית: למשל, האם השאלה המוצגת לנבדקים צריכה להיות ספציפית, על בסיס שאלת המחקר שלנו או האם יש לבקש מן המרואיין לספר את סיפור חייו בהקשר כללי יותר. אין פתרון פשוט לדילמה זאת.

לעיתים, עצם הפניה לאוכלוסיה מסוימת מסגירה גם את כוונת המחקר.

ה. קביעת יחידת הניתוח ולימוד מן היוצא מן הכלל

שאלה ראשונה בעיבוד נתונים איכותני הוא – מהי יחידת הניתוח? האם היחיד אותו ראיינו? האם יחידת הניתוח היא המדגם כולו?
אחד היתרונות הגדולים של מחקרים איכותניים: האפשרות ללמוד מן היוצא מן הכלל על הכלל.

ו. אמון מול חשד

האם לקבל את דברי המרואיינים כלשונם, או האם למצוא בהם כוונות נסתרות? במקרה הראשון, אנו נמנעים מלברר את השאלה האם יש בתוך הסיפורים המוצגים בפנינו גם סיפורים סמויים או 'לא מסופרים' אשר חשובים להבנת ההבניה של הנרטיב ומקומה של המרואיינת בהקשר רחב יותר מזה שבחרה להציג בפנינו. מאידך, גם לחתירה מהירה מדי אל מה שמסתתר מאחורי המילים של המרואיינת יש מחיר של איבוד ההבניה והמשמעויות שהמרואיינת עצמה נתנה בדבריה כפשוטם.

להקשר הספציפי יש כאן חשיבות רבה. אם אנו עוסקים בנרטיב שנוצר בתנאי יחסי כוח של דיכוי והשתקה (נרטיב של ניצול מיני, שואה, פליטות), בהם חשיבות ה"סיפור הלא מסופר" עולה, במיוחד כאשר הנרטיב עצמו שבור ומקוטע ומורגשת בו עדיין הטראומתיות הרוחשת מתחת למילים. לעומת זאת, כאשר אנו מנסים לברר שאלות של הבנית זהות אישית וקולקטיבית, ההבניה של המלל הסובייקטיבי היא במרכז תשומת הלב שלנו, ויש לנו פחות צורך לחפש את הסיפורים הלא-מסופרים מאחורי המילים (Jackson, 2002).

ז. אמת היסטורית מול אמת נרטיבית

כאשר עוסקים במציאות חברתית של יחסי כוח, בה יש נרטיב דומיננטי המדכא נרטיבים אחרים ('הקולות המושתקים'), יש מקום להטיל ספק באמת ההיסטורית שקול זה מייצג, ויש חשיבות רבה להעלאת קולות נוספים בניסיון להבניה מחדש של האמת ההיסטורית שנוצרה על ידי הקול ההגמוני.

ח. האינטואיציה והניתוח הפורמאלי

שרירות לב יכולה לעוות נתונים, לפרש אותם בצורה שאיננה משקפת את החומר האמפירי, ובמחקר איכותני יש לכך יותר אפשרויות מאשר במחקר כמותני.
אין לוותר לגמרי על תפקידה של האינטואיציה. אני מאמין בחשיבותה גם כאשר היא לא מספיק ברורה או מפורשת, כי המצב המדעי שלנו איננו כל כך מושלם, שאנו יכולים להרשות לעצמנו לוותר עליה לגמרי.

מקורות מצוטטים

Glasser, B. G., & Strauss, A. L. (1967). The Development of Grounded Theory. Chicago: Aldin.

Jackson, M. (2002). Politics of Storytelling. Copenhagen: Museum Tosculanum Press.

Levin-Rosales, M. (2000). “Abduction: A logical criterion for programs and projects' evaluation.”

Peirce, C. S. (1955). “Abduction and Induction.” In J. Buchler (ed.), Philosophical Writings of Peirce. New York: Dover, 150-156.