דיאלוגיות בכתיבת טיעון של תלמידים

עמיר, ע' ואתקין, ה' (2014). דיאלוגיות בכתיבת טיעון של תלמידים. דפים, 57, 54-37.

בשנים האחרונות נדונה בהרחבה הדיאלוגיות המתקיימת בכתיבה הארגומנטטיבית. ביטוייה מראים כי המוען ער לנוכחותם של נמענים, והם משפיעים במידה ניכרת על הדיאלוג שהוא מנהל עמם.

יתרה מזאת, בכתיבה ארגומנטטיבית הכותב אינו מציג את התוכן בלבד אלא גם את עצמו. הביטוי הגלוי ביותר לנוכחותו הוא האמצעים הלשוניים להבעת דיאלוגיות, כגון אזכורים עצמיים, שאלות, צייני עמדה, מבני ויתור וסיוגים.

במאמר זה בוחנות המחברות את הדיאלוגיות ב-133 חיבורים שכתבו תלמידי כיתה י"ב בשנת 2006. הקורפוס נלקח מתוך עבודת הדוקטורט של השכל-שחם (תשע"א).

מחברות המאמר מציגות מחקר כמותי שבחן את מידת השימוש באמצעים לשוניים לביטוי דיאלוגיות. נוסף על כך הן מציגות ניתוח טקסטואלי של חיבורים ומתמקדות באופן השימוש של התלמידים באמצעים אלה.

המחקר מלמד על שימוש מועט באמצעים דיאלוגיים, ומעיד על מודעותם המוגבלת של הכותבים לאופייה האינטראקציוני של כתיבת טיעון.

הממצאים והניתוח הטקסטואלי עשויים לזרוע אור על דרכי הכתיבה הארגומנטטיבית של תלמידים ולהציע גישה פדגוגית ודידקטית אחרת, הקוראת להגברת המודעות של הכותבים לחשיבותה של האינטראקציה עם קהל הקוראים.

מקורות

השכל-שחם, ע' (תשע"א). מודל להערכת כתיבת טיעון ככלי מחולל כתיבה. חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", האוניברסיטה העברית בירושלים.