גישתם של תלמידים כלפי גבולות סמכותו של המורה

Yariv, Eliezer. "Student's Attitudes on the Boundaries of Teacher's Authority". School Psychology International, vol. 30. No. 1. (2009) Pp. 92- 111.

ההתנהגות הבלתי ממושמעת ומגמת הירידה בכיבוד סמכויות מצד צעירים, הן בסביבה הביתית והן בגבולות בית הספר, הינה תופעה היוצרת דאגה רבה בקרב מחנכים והורים ברחבי העולם. בעוד שרוב המחקרים בתחום עסקו בניסיון לזהות את המאפיינים של הבעיה ואת היעילות של פרקטיקות ותכניות מסוימות בפתרונה, לא נערכו מחקרים רבים אודות הדינאמיקות הפסיכולוגיות בין המורים ותלמידיהם.
מחקר זה עוסק באופן בו תופסים תלמידים צעירים את סמכות המורה, מהם הגבולות לסמכות זו ותחת אילו תנאים עלולים הם להחליט למרוד. באם נבין כל זאת כהלכה, יהיה בידינו לזהות באילו מן הפרקטיקות המשמעתיות בהם נוקטים המורים יש בכדי להעלות את הסבירות להסכמה או להתנגדות.

גישות כלפי דמויות סמכות
מחקרים קודמים זיהו שלושה אספקטים המאפיינים את תפיסת הסמכות:
1. המרחב המוסרי והקונבנציונאלי: העקרונות המוסריים מתייחסים להבנה והטמעה של רעיונות צדק והגינות העומדים בבסיס יחסיו של האדם עם זולתו. האמונות הקונבנציונאליות מתייחסות לציפיות להתנהגות נאותה בתחומי המערכת החברתית, ולכן בעלות פונקציה של תואם חברתי.
2.תפיסת הסמכות נגזרת ממעמדו של בעל הסמכות, בין אם מדובר בהורה, מורה או אפילו עמית.
3. הקונטקסט: תפיסת הסמכות מושפעת מן הקונטקסט בו פועלים מפעילי הסמכות ומקבליה (בבית, בבית הספר וכולי).
כמה מחקרים בדקו את גישתם של צעירים כלפי סמכות הורית, חינוכית ומוסדית, כגון המשטרה, החוק, המורים והצבא. מחקרים אלו מצאו כי באופן כללי הצעירים תופסים את הסמכות המוסדית וההורית באופן חיובי. אולם, לא ידוע לנו רבות על תגובתם במצבים יומיומיים.

כיווני המחקר

הבניית "גבולות" יכולה להימדד אך ורק בהקשרה להתנהגויות מסוימות אשר חוצות קווים רשמיים ובלתי רשמיים. מצבים כאלו אכן מתרחשים לעיתים בתוך כיתת הלימוד כאשר נוהגים המורים לא כהלכה. מכיוון שלא ניתן לבחון זאת באופן ניסיוני בשטח (לתכנן ניסוי בו מונחים המורים לנהוג כלפי תלמידיהם באופן אגרסיבי ובלתי נאות), הוחלט לשאול תלמידים לגבי מצבים "קיצוניים" היפותטיים הקשורים לסמכות מוריהם. גבולות הסמכות במחקר זה נקשרים לארבע סוגיות: א. באיזו מידה מבינים ומצדיקים התלמידים את הנורמה של ציות למורה. ב. אילו התנהגויות והנחיות מצד המורים מחשיבים התלמידים כבלתי לגיטימיים. ג. כיצד עשויים תלמידים להגיב במקרה של אי הסכמה עם דרישות המורה. ד. מהו תחום השיפוט של המורים וההורים בתוך ומחוץ לבית הספר.
שיטות
דגימה: המדגם כולל 210 תלמידים מבתי ספר יסודיים ותיכוניים, מתוכם 86% הינם תלמידי בית ספר סודי, ו-14% לומדים בחטיבת הביניים או בתיכון.
כלי המחקר: המחקר מבוסס על שאלון מובנה בחציו, הכולל שבע שאלות, לאחריהן שאלות נוספות, אשר נועדו להבהיר את כוונת המשיבים. השאלות מבוססות על מצבים אמיתיים עמם התמודדו תלמידים בבית הספר.

ממצאים

החובה לציות: 81% מן הנשאלים השיבו כי הם מסכימים לחלוטין עם כך שעל תלמידים לציית להוראות המורה. הם טענו כי ציות הינו מעשה של כבוד כלפי הבוגר מהם, וכי יש להיענות בציות לבקשות המורה מפאת כוונותיו הטובות והיתרונות שטומן בחובו מעשה הציות למען התפתחותם האישית. עם זאת, רבים השיבו כי הם נוהגים בציות כאמצעי להימנע מעונש. 16% טענו כי הציות הוא בעל חשיבות, אולם לא בכל הנסיבות, ו- 3% הנותרים גרסו כי אין לציית למורה, אלא בנסיבות מיוחדות. בנוסף, נמצא כי התלמידים היו נכונים יותר להצדיק ציות במקרים של מעשים טקסיים קצרים, כגון עמידה לכבוד המורה בהיכנסו לכיתה.
ההחלטה לנהוג באופן צייתני עשויה להיות לנבוע מכמה גורמים: סוג הבקשה מצד המורה, תכונותיו של בעל הסמכות (Laupa, 1991; Laupa and Tse, 2005), אספקטים מוסריים, פרקטיים ובין-אישיים. כמו כן, היענות לדברי המורה אינו בהכרח מעשה המלווה בתחושת אי נוחות ותסכול; הדרכתו של המורה התקבלה בקרב תלמידים מסוימים כמבורכת וברת תועלת אישית עבורם.
מצבים הדורשים אי ציות: 53% מן הנשאלים השיבו כי לדעתם על התלמידים לציית לדברי המורה בכל המקרים, גם אם אינם מסכימים עמם. האחוזים הנותרים טענו כי ישנם מקרים בהם אי הציות הינו תגובה מוצדקת, ואף נדרשת. תלמידים אלו ניתחו את דרישות המורה באופן יותר ביקורתי, ולא דגלו בצייתנות עיוורת.

התנהגות ודרישות בלתי לגיטימיות מצד המורים: המחקר הנוכחי הניב כי ישנו מגוון של בקשות והתערבויות מצד המורים, אשר נתפסות כבלתי לגיטימיות בקרב התלמידים:
א. התערבות בסוגיות אישיות- התערבות בעניינים אישיים של הילדים בכיתה, אשר אינם נוגעים ישירות לתפקידם בתור תלמידים.
ב. הפרת זכויות כגון הזכות לחופש ולכבוד האדם.
ג. בקשה או דרישה אשר מציבה את התלמיד מול דילמה מוסרית- דרישות אשר מתקבלות בקרב התלמידים כבלתי מוסריות, או אשר נוגדות חוקים ודרישות מצד גופי וברי סמכות אחרים.
ד. הצבת דרישות שהינן מעבר ליכולתו של התלמיד, בין אם מדובר ביכולת הבנה או יכולת כלכלית (כגון דרישה להצטייד בספרי לימוד יקרים שאין ביכולתו לרכוש).
ה. הפרה של נורמות בית הספר, כגון קביעת שני מבחנים באותו היום.
התגובה לבקשתו הבלתי לגיטימית של המורה: כאשר נשאלו המשתתפים במחקר בדבר האופן בו נוטים להגיב תלמידים כאשר ניצבים מול בקשות ודרישות שאינם מסכימים עמם, השיבו 36% כי ניתן לדון בעניין עם המורה, ההורים (27%) והמנהלים (26%). כשליש מן הנשאלים ענו כי קיימת גם האפשרות של מחאה, הגברת קול, התרסה מחוצפת או התעלמות מופגנת מדברי המורה (22%). תגובתם של התלמידים נדמה כי גובשה לאור חומרת המקרה, גישתם הכללית כלפי מקצוע ההוראה, האקלים הארגוני ואיכות היחסים הבין-אישיים עם המורה המעורב במקרה.
חלוקת סמכות בין הורים ומורים: רוב הנשאלים (70%) טענו כי למורים אין זכות להתערב בחייהם האישיים מחוץ לבית הספר (עם מי להתרועע, כיצד להתלבש וכולי). כחמישית גרסו כי להוציא מקרים ברי נסיבות מיוחדות (כגון הגנה על ילד אשר נפל קורבן לבריונות ברחוב), אין על המורה להתערב בסוגיות אישיות של תלמידיו, וזאת מתוקף היותו מבוגר ככל המבוגרים מחוץ לבית הספר. 10% חשבו כי למורים ישנה זכות לגיטימית להתערב באספקטים מסוימים בחיי תלמידיהם מחוץ לבית הספר. 1% בלבד מן הנשאלים השיב כי למורים ישנה זכות, ואף מוטלת עליהם האחריות, לחנך את תלמידיהם בכל סביבה שהיא, לרבות ביתם.
רוב הנשאלים האמינו כי ההורים הם הסמכות היחידה במרחב הביתי, וסמכותם תקפה בכל מקום, כולל בית הספר. התוצאות משקפות את ההבנה כי למורים ישנה זכות להשתמש בסנקציות, אולם אך ורק תחת מטריית ההורים.
כחמישית מן הנשאלים חשבו שלהורים אין את הסמכות לערער על החלטת המורה לנקוט באמצעי ענישה. כמחצית מן המשתתפים גרסו כי ההורים אכן אינם צריכים להתערב בנידון, אלא אם כן מדובר במקרה של עונש בלתי מוצדק. כשליש העניקו לגיטימציה למגוון רחב יותר של מקרים בהם שמרו להורים את זכות ההתערבות, בעוד ש-4% טענו כי ההורים צריכים תמיד לעמוד לצדם במאבקם מול החלטות המורה.
מכך ניתן להסיק כי התלמידים וההורים מכירים בתפקידו של המחנך להטיל עונשים ולשמור על הסדר בסביבה החינוכית. אולם, הם בו בזמן שומרים על הזכות להשגיח כי תהליך זה אכן נעשה באופן ההולם את השקפתם.
השפעות גיל ומגדר: מכיוון שהמחקר לא הניב הבדלים בתוצאות המבוססים על הבדלי המינים, התוצאות המוצגות מתייחסות לשני המינים. להבדיל ממחקרים קודמים, אשר מצאו כי ההיענות לסמכות גדלה עם הגיל, הממצאים במחקר זה מעידים כי באופן כללי גיל אינו גורם בר חשיבות רבה על היחס לסמכות המורה, להוציא את הנטייה להגיב ליחס לא הוגן.
לפי הממצאים, תלמידים צעירים (כיתות א'-ג') ותלמידי תיכון נוטים ליותר מרדנות ופחות שיתוף פעולה מאשר תלמידים בכיתות ד'-ו'. כמו כן, נמצא כי הקבוצה הצעירה והקבוצה הבוגרת יותר העדיפו לנקוט בהתעלמות מדברי המורה, או במרד בדבריו, בעוד שהקבוצה האמצעית (כיתות ד'-ו') העדיפה אמצעים כשל משא ומתן עם המורה.

דיון

הרושם הכללי הוא שהתלמידים אכן מקבלים את סמכות המורה, אולם לא מבלי התנייתה במספר תנאים ונסיבות:
טבע הדרישות: כפי שצוין קודם לכן, התלמידים מנו חמש קטגוריות כלליות לדרישות בלתי מוצדקות מצד המורים. תשובתם מעידה על כך כי התלמידים דורשים שזכויותיהם יכובדו, וכי יחסם כלפי סמכות המורה מותנה בזאת.
קונטקסט: רוב הנשאלים גרסו כי סמכותם של המורים מוגבלת למתחם בית הספר, וכי אין עליהם לעסוק בחיים האישיים של תלמידיהם.
דמויות הסמכות: רוב הנשאלים טענו כי תחת נסיבות של ענישה, להורים ישנה זכות מלאה להתערב בנידון. אולם, התלמידים לא גרסו כי יש להרחיב את סמכות ההורים בנעשה בבית הספר, וקיבלו את התפקיד והחובות של המורה.
גיל: סטטיסטית, נמצא כי הגיל אינו משחק תפקיד מרכזי בסוגיית קבלת סמכות המורה. אולם מחקר זה מצא כי תלמידים בכיתות הנמוכות ותלמידי תיכון נוטים לנהוג באופן יותר מרדני ולהטיל דופי בסמכות מוריהם. ישנו מקום למחקר נוסף אשר ביכולתו לאשר, או להפריך, ממצאים אלו, תוך הקניית הסבר מעמיק לתוצאות.
הבניית "גבול": מחקר זה מתבסס על הגדרת "גבול" כ-
"The point at which others' actions are perceived to be seriously violating one's rights and needs".
לפי הגדרה זו, הגבול אינו מוגדר בהתבסס על אופי המעשה או המטרה לשמה הוא נועד, אלא על הפרשנות שאנו מעניקים לו. בהתאם לזאת, כאשר תופסים התלמידים את פעולות המורים כפוגעניות, סביר להניח כי ייזמו תגובה שתכליתה למזער את הנזק. דרוש מחקר נוסף אשר יעמיק באופן בו מבנים התלמידים את הגבולות ושומרים עליהם בהתנהלותם מול מוריהם.
מעגלים של סמכות: את גבולות סמכותם של המורים ניתן לצייר באופן סימבולי כשלושה מעגלים. המעגל הפנימי הוא החובות הבסיסיות ביותר של המורה אשר מתקבלות כלגיטימיות לחלוטין, וכמעט שאינן גוררות התנגדות מצד התלמידים. המעגל השני מתייחס לשיטות הנוקטות בכמות בלתי סבירה של כח ומנפצות את ההגדרה הנורמטיבית של יחסי מורה-תלמיד. המעגל החיצוני מייצג את העולם מחוץ לבית הספר. התלמידים הצהירו כמעט פה אחד כי על המורים, להוציא נסיבות מסוימות, שלא לקחת חלק במעגל זה. העולם מחוץ לבית הספר, טענו התלמידים, הינו מחוז שיפוטם הבלעדי של ההורים.

השלכות תיאורטיות ומעשיות

המחקר הנוכחי מעלה שאלות נוספות רבות עליהן יש לתת את הדעת: מהם הגורמים האישיים והבין אישיים המעצבים את הגדרת הגבול? באיזו מידה אישיותו של התלמיד ומאפייניו הקוגניטיביים משפיעים על תפיסתו את סמכות מוריו?
מנקודת מבט מעשית, עולה כי המורים יזכו להסכמה מצד תלמידיהם באם ירבו להיצמד לאותן חובות בסיסיות, אשר נתפסות כלגיטימיות בקרב התלמידים. אין זאת בכדי לומר כי סמכותם מוגבלת אך ורק לאותו מעגל פנימי, אלא שעליהם למצוא דרכים להבהיר לתלמידיהם את החשיבות של דרישותיהם. האינטרס של המורה הוא לצמצם ככל הניתן את אותו "אזור אפור" של אי הבנה, וזאת על ידי היכרות מעמיקה עם התלמידים והצבת חוקים ברורים. הבהרה מסוג זה, תקל על רמת המתח, תסייע בפתרון הקונפליקטים ואף סביר שתמנע את קיומם בעתיד.