גישות לניהול כיתה בקרב מורים מתחילים: 'מי כאן הבוס?'

טימור, צפי. "גישות לניהול כיתה בקרב מורים מתחילים: 'מי כאן הבוס?'". החינוך וסביבו, שנתון מכללת סמינר הקיבוצים, ל"ג, תשע"א. עמ' 59- 71.

נושא המשמעת מהווה מקור דאגה למורים, ולעתים נוגד את האידיאלים שבשמם מורים בוחרים במקצוע ההוראה. ואכן, כבר בשלב מוקדם בדרכם המקצועית מגלים המורים כי כחלק מתפקידם עליהם להשתמש באסטרטגיות של פיקוח על המשמעת, וזאת באמצעות דרכים שתעוררנה מוטיבציה בקרב תלמידיהם להתנהג בדרכים הולמות.

גישת "המורה במרכז" / הגישה "המפקחת"
על פי גישת "המורה במרכז", תפקיד המורה הוא להפעיל פיקוח על התלמידים. שיטות הוראה הנוהגות בגישה זו והעיצוב הפיסי של הלמידה מתמקדים במורה, שבדרך כלל עומד לפני הכיתה בעוד שולחנות התלמידים מוצבים מולו. כדי להשיג שליטה עומדת לרשות המורה מערכת של חוקים המוגדרים מראש, הכוללת גם הרגלים ברורים ואמצעי ענישה (Freiberg, 1999).
אסטרטגיה זו מבוססת על ההנחה, שהתלמידים אינם מצוידים במיומנויות, ביכולות או בבשלות של לומדים בעלי הנעה ומכווני למידה, ולכן המורה נדרש לפקח על סביבת הלמידה ועל התהליכים המתרחשים בכיתה (Weimer, 2002). לשם כך משתמש המורה בתגמולים חיצוניים, כגון שבח, פעילות או פרס קונקרטי (Brophy and Good, 2003) כדי לשנות התנהגות. כמו כן, בתי הספר משתמשים בשיטות של נידוי והרחקה כדי לשלוט בהתנהגויות בעייתיות של תלמידים. שיטות אלו כוללות נזיפות, הושבת תלמיד בסוף הכיתה וכיוצא בזאת. מחקרים רבים מראים כי הרחקה ותיוג הם בבחינת נבואה המגשימה את עצמה כאשר נמשך מעגל ההתנהגויות האנטי-חברתיות (Casella, 2001).

גישת "התלמיד במרכז" / הגישה ההומניסטית
בבסיס גישה זו ניצב מודל סוציו-קוגניטיבי, לפיו הדימוי העצמי מובנה בסביבה החברתית של היחיד וביחסי הגומלין שלו עם אחרים. הנחת המודל היא שההנעה של התלמיד והתנהגותו תלויות יותר בסביבה מאשר בתכונותיו האישיות (King, 2003).
היסודות העיקריים של התנועה לשינוי בית ספרי מתמקדים בהתייחסות לצרכים אישיים של הלומדים. לפי גישה זו יש להתייחס להבדלים התפתחותיים אישיים, להקשיב לקול התלמיד בתהליך הצבת אתגרים, לשים דגש על פיתוח יכולות חשיבה גבוהות ועל יצירת יחסים בין-אישיים. כל אלה מאפשרים ראייה רחבה של גורמים בתוך הכיתה המשפיעים על הלמידה, מתמקדים בלומדים ובלמידה (McCombs & Whisler, 1997) ותואמים את אמונות המורה ואת תרגומן במעשה החינוכי, לפיהם הלומד שותף לתהליך הלמידה וההוראה.

מבחינת ההוראה, גישת "התלמיד במרכז" מתמקדת בהבניית משמעות, חקר ופעילויות אותנטיות (Garrett, 2008). כל זה נעשה על ידי יצירת סביבה לימודית, שבה הבניית הידע נעשית על ידי המורה והתלמידים ולא רק בדרך של העברת ידע על ידי המורה. ההתמקדות בגישה זו היא בקבוצה ככלל על ידי הלומדים (Perlmutter & Burrell, 1999). מורה השואפת להבנות ידע מדגישה יכולות לפתרון בעיות, פיתוח חשיבה ביקורתית, חקר, דיונים משותפים, סימולציות ומשחקי תפקידים (Edwards, 2004). מאפיינים נוספים לגישה זו הם התבססות על הנעה פנימית יותר מאשר על תגמולים חיצוניים, התאמת פעילויות לתחומי העניין של התלמיד, תרגול אוטונומיה וקבלת החלטות (Brophy and Good, 2003).

מטרת המחקר ושאלת המחקר
מחקר גישוש זה נועד לבחון את נטייתם של מורים מתחילים בנושא ניהול כיתה בקשר לגישת "התלמיד במרכז" מול גישת "המורה במרכז". המחקר התמקד בשאלה: אם מורים מתחילים מבטאים נטייה לגישת ה"תלמיד במרכז" או לגישת "המורה במרכז"?

אוכלוסיית המחקר
אוכלוסיית המחקר מנתה 21 מורים מתחילים, המתכשרים להוראת אנגלית, בגילאים 24- 32. כל הסטודנטים מלמדים בבתי ספר יסודיים.

רציונל המחקר והקונטקסט המחקרי
המחקר הועבר במסגרת קורס "ניהול כיתה" אותו לומדים הסטודנטים כחלק מהכשרתם. הרציונל למחקר הוא הקושי שחווים המורים המתחילים בניהול כיתה ובהתמודדות עם בעיות משמעת, יחד עם רצונם ליצור קהילה לומדת ואווירה של פתיחות ואמון. הקורס מבקש ללמד את הסטודנטים כיצד ליישם אסטרטגיות של ניהול כיתה, ובד בבד ליצור אקלים כיתה חיובי. המחקר נועד לבדוק האם המורים אכן מסוגלים בשלב זה ליצור את השילוב הזה ושאת על ידי בדיקת עמדותיהם לגבי שתי הגישות לניהול כיתה.

כלי המחקר
הנטייה לגישה הומניסטית או למפקחת נמדדה בעזרת שאלון, אשר מנה 20 שאלות שהתשובות להן דורגו בסולם ליקרט בן חמש הדרגות.

ממצאים
המורים המתחילים שהשתתפו במחקר מראים נטייה לשימוש בשתי הגישות – ההומניסטית והמפקחת. אחוז ההסכמה הגבוה ביותר בקרב המורים (83%) נצפה לגבי ההיגד המתייחס לענישה חמורה על גרימת נזק לציוד ולרכוש בית הספר, ולגבי ההיגד (94%) המתייחס לשימוש בהערות סרקסטיות לתלמיד מתמרד כאמצעי משמעתי.

דיון

הגישה המפקחת: שבעת ההיגדים המשקפים נטייה לגישה המפקחת בניהול כיתה נמצאו קשורים לשני נושאים:

1. שליטה במצב מצד המורה: המורים מעדיפים מקומות קבועים בזמן פעילויות בכיתה, דבר שמאפשר להם לשלוט על מה שקורה בכיתה ולפקח על הקשרים בין התלמידים. הם מבטאים זהירות לגבי הענקת זכויות לתלמידים, מכיוון שאלה עלולים לנצל זאת לרעה. האחוז הגבוה של הסכמה עם היגדים אלה יכול להתפרש לא רק כצורך של המורים בשליטה בכיתה, אלא אף בפחד לאבדה. באופן דומה, המורים מבטאים צורך להזכיר לתלמידים שוב ושוב "מי הבוס כאן", ומאמינים שיחס ידידותי מדי מצד המורה עלול להיות בעוכריו. כל אלה אופייניים לגישה המפקחת, שבה המורה מפקח על התלמידים, שולט בסביבת הלמידה ובתהליכי הלמידה בעזרת חוקים, עונשים ונהלים ברורים ומוכתבים מראש (Freiberg, 1999; Weimer, 2002).
2. אלימות: המורים מבטאים גישה מחמירה לגבי אלימות, פיסית או מילולית, בבית הספר. ממצא זה תואם את קביעתו של סודק (Soodak, 2003), לפיה השימוש במדיניות של "אפס סובלנות" הפכה מקובלת בשנים האחרונות עקב עלייה במספר מקרי אלימות בבתי הספר.

הגישה ההומניסטית: 12 ההיגדים המשקפים נטייה לגישה זו בניהול כיתה נמצאו קשורים לארבעה נושאים :

1. אמונת המורה ביכולות תלמידיו: המורים המתחילים, במחקר זה, נוטים להאמין ביכולת של התלמידים של התלמידים לפתור בעיות בעזרת חשיבה לוגית ולהבחין בין דמוקרטיה לאנרכיה בכיתה.
2. יחסי מורה תלמיד: המורים פוסלים את השימוש בסרקזם ככלי משמעתי כלפי תלמידים מתמרדים, מאמינים שיש להיות קשובים לקולם של התלמידים, מתנגדים לתיוג תלמידים כ"בריונים" ואינם תופשים הפרעות התנהגות כמכוונות אל המורה. כל אלה מצביעים על תפישה חיובית של יחסי מורה-תלמיד שבבסיסה אמון.
3. משמעת: המשמעת אף היא מצביעה על נטייה לגישה ההומניסטית: המורים במחקר זה נוטים להאמין ביכולתם בנושאי משמעת ואינם מעדיפים צייתנות על פני יכולת קבלת החלטות. ממצאים אלו תואמים לספרות בנושא גישת "התלמיד במרכז", שם מושם דגש על צמיחה חברתית ורגשית (Elias, 2003), הבניה חברתית של ידע (Brophy and Good, 2003).
4. נושאים הקשורים למערך ההוראה: המורים נמצאו כמי שתופשים את התלמיד כשותף בתהליך הלמידה, ומביעים פתיחות ונכונות להקשיב לו. עוד נמצא כי המורים המתחילים תופשים את חופש הדיבור והבעת הדעה בכיתה כלגיטימיים, נוהגים בפתיחות לגבי דעות התלמידים, ומעודדים אותם לחשיבה ביקורתית ואקטיבית. מבחינת תפישתם את הידע, המורים נוטים לצדד ברכישת ידע כללי ולא רק בהצמדות לידע מעשי הניתן ליישום מידי, מבחינת נושא "זמן התלמיד", שליש מן המורים מאמינים בחשיבות של "זמן התלמיד" המוקדש לפעילויות אחרות ואינם חושבים שיש להגבילו אך ורק להקניית ידע. מורה המאמין בהבניה של ידע, בהתאם לגישת "התלמיד במרכז", שם דגש על פיתוח מיומנויות לפתרון בעיות, שימוש בחקר, דיונים משותפים, משחקי תפקידים וסימולציות (Edwards, 2004).

מסקנות הדיון הן כי מורים מתחילים משתמשים בגישה המפקחת לגבי נושאים הקשורים בשליטה ובאלימות. אולם בנושאים הקשורים ליחסי מורה-תלמיד, אמון בתלמידים, משמעת והוראה, המורים נוטים לגישה ההומניסטית.
החוקרת ממליצה לעשות מחקר המשך, שמתייחס לגורמים נוספים (כגון משתנים הקשורים להוראת שפה זרה) על ניהול הכיתה, ואשר יתרחב גם למורים בבית הספר העל-יסודי. עוד ממליצה היא לבדוק בהמשך אם קיים קשר בין גישותיהם של המורים להוראה ולניהול כיתה.