גודל כיתה ויחס תלמידים למורה – סקירת מדיניות בינלאומית וממצאי מחקר
ד"ר איתי אשר הוא ממונה ניסויים ומחקרים חינוכיים בלשכת המדען הראשי
מטרת הסקירה הנוכחית הינה סיכום הידע העדכני בנושא גודל כיתה ויחס תלמידים למורה, תוך התייחסות הן להישגים לימודיים והן למשתני אקלים. בשיח הציבורי בישראל מקובל לטעון לקשר חזק בין כיתות קטנות ובין הישגים גבוהים, יחסים טובים בין מורים לתלמידים ואקלים כיתתי נעים ומזמן ללמידה. לעומת זאת, רבים טוענים כי אין כל קשר בין גודל הכיתה למשתנים אלה.
מחקרים עדכניים בנושא אינם תומכים באף אחת מהטענות הגורפות, אלא מראים תמונה מורכבת: קיים אפקט ברור אך חלש, בעיקר בתחום ההישגים הלימודיים, הבולט בהקשרים מסוימים יותר מאחרים. הממצאים מחדדים צורך בהשקעה דיפרנציאלית של משאבים בהתאם לארבעת העקרונות הבאים:
1. המחקר מראה כי "כיתות קטנות" הופכות אפקטיביות כאשר גודלן 20 תלמידים ומטה, וישנן אף מדינות בהן תקן המקסימום לכיתה קרוב למספר זה. בהינתן העלות הגבוהה של יישום תקן כזה בישראל, ישנה העדפה לפיצול הכיתות בשיעורי מיומנויות היסוד (קריאה, כתיבה, חשבון וגם בצעדים הראשונים של לימודי שפה זרה).
2. הקטנת הכיתות אפקטיבית בגילאי הגן ובכיתות הנמוכות (א'-ג'), ויש חשיבות למספר השנים של למידה בכיתות קטנות. לעומת זאת, בכיתות גבוהות יותר ההשפעה על הישגים קטנה עד אפסית.
3. הקטנת כיתות מועילה יותר לתלמידים ממיצב סוציו אקונומי נמוך, שלהוריהם חסרה השכלה אקדמית, וכן לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. על כן, ייתכן שכדאי להוסיף למדד הטיפוח כגורם הקובע את תקן הכיתות גם מדד לשילוב תלמידי חינוך מיוחד.
4. בניגוד למחקרים על גודל כיתה, ברוב המחקרים שסקרנו לא נמצא קשר בין היחס המספרי של תלמידים למורה ובין הישגים. נקודה זו קריטית במיוחד לישראל, בה הכיתות צפופות יחסית למקובל ב-OECD, אך יחס התלמידים למורה דווקא דומה לממוצע במדינות אלה. לתגבור בתיה"ס בתומכי הוראה או בסטודנטים להוראה יש אמנם פוטנציאל לתרום לתלמידים, אך המחקר הכמותי בנושא דל מאד וקשה להתבסס עליו. לפיכך, הידע הקיים מצביע על כך שבטווח הארוך עדיפה מדיניות של הקטנת כיתות על פני הורדת יחס תלמידים למורה או למבוגר בביה"ס.
שלוש המלצות חשובות לא פחות העולות מן המחקר נוגעות לתנאים נדרשים ליישום מוצלח של מהלך להקטנת הכיתות, או כל שינוי אחר ביחס בין תלמידים למורה בכיתה:
1. השקעת משאבים בהקטנת כיתות חייבת להיות מלווה בהשקעת משאבים בשכלול פרקטיקות ההוראה, על מנת שהקטנת הכיתות תהיה אפקטיבית.
2. עדיף לתת לבתי הספר גמישות להתאים את גודל הכיתות / הקבוצות לצרכי התלמידים.
3. הקטנת הכיתות אינה "פתרון קסם" שעובד תמיד, ולכן מומלצת הטמעה הדרגתית, בליווי הערכה לבחינת עלות-תועלת.
האם המחקר הוצג בפני שרת החינוך?