בתי ספר דתיים, חינוך אזרחי ומדיניות ציבורית: מסגרת להערכה וקבלת החלטות

MacMullen, I. (2018). Religious schools, civic education, and public policy: A framework for evaluation and decision, Theory and Research in Education, 16 (2), 141-161. DOI: 10.1177/1477878518769397

באיזו מידה בתי ספר דתיים מכינים תלמידים לאזרחות בחברה דמוקרטית ליברלית ורב-דתית? ומהן השלכות הדבר על מדיניות ציבורית? המאמר מנסה לענות על שאלות אלו באמצעות ניתוח שלושה ממדים המרכיבים את מטרת החינוך האזרחי, לצד אפיון שלושה מרכיבים מקבילים בבתי ספר דתיים. המחקר מראה שקיים הבדל בין בתי ספר דתיים ביחס לממדים אלו, ובהתאם הם נבדלים גם במידת תמיכתם בחינוך אזרחי. לפיכך, על קובעי מדיניות בחינוך להתחשב בהבדל זה בעת קבלת החלטות.

החוקר זיהה שלושה ממדים המרכיבים את מטרתו של החינוך האזרחי ומנתח כל אחד מהם בנפרד על מנת להעריך עד כמה בתי ספר דתיים מספקים חינוך אזרחי. המרכיב הראשון של חינוך אזרחי הוא ידע. בהתאם, נשאלת השאלה האם בית הספר מלמד מדע הנחשב חילוני, כגון אבולוציה. המרכיב השני הוא כישורים, והביטוי שלו בבתי הספר הדתיים הוא מידת חינוך התלמידים לנמק טענות, הן במסגרת האמונה והן מחוצה לה. המרכיב השלישי של חינוך אזרחי מכונה אופי. הוא מתבטא באופן בו בתי הספר מעודדים סובלנות, כבוד והכרה בערכו המוסרי של האחר.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שבתי ספר שהינם דתיים במידה רבה בשלושת הממדים הנ"ל אינם מחנכים לאזרחות כראוי בחברה רב-דתית. לעומת זאת, בתי ספר דתיים בהם האופי הדתי חלש בשלושת הממדים הללו, מחנכים לאזרחות כמעט באותה מידה כבתי ספר חילוניים. לפיכך, בבואם לקבל החלטות אודות רגולציה ומימון של בתי ספר דתיים, על קובעי המדיניות בחינוך הציבורי להתחשב בכך שבתי הספר הדתיים אינם מהווים מקשה אחת, בפרט בכל הנוגע לחינוך אזרחי.  

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת:

הכשרת מורים בלימודי דמוקרטיה ואזרחות

חינוך אזרחי בישראל