במעטה אי הידיעה: חינוך באמצעות טכנולוגיה
למאמר המלא - ראו קובץ מצורף מימין.
אף שברור לכול ששילוב טכנולוגיה בחינוך הוא צו השעה, עדיין לא השכלנו לאפיין מערכת איכותית ושיודעת לאן היא הולכת: לשם דיון מחודש בנושא, נשתמש בכלי חשיבה - "מעטה אי-הידיעה". באמצעות ארגומנט זה, ניתן לבדוק להבין ולהגיע לפתרון ולתובנה האופטימליים ביותר.
תחת מעטה אי הידיעה נמצא, שהלמידה, כפי שהיא מוצגת באופנים שונים, גם כזו שהיא חדשנית ועדכנית, אינה אלא ביטוי לערכי יסוד פדגוגיים הטבועים וידועים בחברה מני אז, ועד היום לא הושגו באופן משביע רצון על ידי מערכות החינוך באשר הן. הם בבחינת למידה נכספת, פעילות אוטופית רצויה של דמות הלומד האידיאלי, הסקרן, העצמאי והצייתן – כזה שאינו קיים במציאות, ומשום מה שבים ומתכוונים דווקא אליו, ולא אל הלומד המצוי. זאת בשלל מודלים ותיאוריות של למידה נכספת, שלא מצדיקות באמת שימוש הכרחי בטכנולוגיה דווקא.
לאורך יותר משני עשורים האחרונים נמצא שתי מגמות הפוכות: ירידה דרסטית של רלוונטיות בתי הספר בעיני הלומדים בהם והחברה בכלל, לעומת מגמת עליה בקצב עצום בשימוש בסביבה מקוונת להתנהלות אישית וחברתית בקרב בני הנוער – דור הרשת (NetGen), בכל רחבי העולם.
החזון המוצע כאן, מבוסס על התכוונות קונקרטית לעלייה מחודשת של רלוונטיות בתי הספר, על ידי כך שנביא את הסביבה הטבעית של הלומדים – הסביבה המקוונת, גם אל הלמידה שלהם בבית הספר. בכך יצומצם מערך הפרדיגמות בין דור הטרום רשת (Prenet), המנהיג כיום ומוביל גם את מערכת החינוך, לבין דור הרשת, המתנהל כיום בסביבה מקוונת לצרכיו האישיים. בכך תתנהל ההוראה והלמידה בסביבה המוכרת והטבעית של הלומדים והחברה בכלל.
לצד זה מוצע לנתק אחת ולתמיד את השאיפה ללמידה נכספת (שזו היא מטרת כל מערכת חינוך באשר היא), דווקא בשילובה עם הטכנולוגיה. יש לשלב את הטכנולוגיה במציאות הקיימת, כסביבה הקיימת כיום בקרב הלומדים, ככורח מציאותי של היום, זאת בכל אופני הלמידה המוכרים, ואלה שיתפתחו בעתיד.