בין תוכן לתהליך: הסדנאות להכשרת מחנכים באורנים

 

דינה לרון ונעמי דה- מלאך, " בין תוכן לתהליך: הסדנאות להכשרת מחנכים באורנים", כתב העת האקדמי של מכללת אורנים, גיליון מס' 2, אוקטובר 2009. ע"ע 26-35.

 

 

 

המאמר בוחן את הלימוד הסדנאי המתקיים במכללת אורנים משנות השבעים של המאה העשרים ועד ימינו ואת זיקתו להכשרת מחנכים ברוח הומניסטית, ומתמקד בשאלת מקומו של הגבול בין "תוכן" (לימוד של דיסציפלינארי וטקסטים כתובים) ל"תהליך" (עיסוק בצמיחה אישית ובמערכת היחסים בקבוצת הלומדים). המחקר מבוסס על עיבוד וניתוח של ראיונות עומק עם מנחי הסדנאות.

 

המאמר מתאר את הסדנאות, את האווירה שליוותה את שלבי הקמתן, ואת שני המודלים שנוצרו: סדנאות המתמקדות בתהליך וסדנאות שנעות בין התוכן לתהליך. נמצאה התלבטות מתמדת של המנחים לגבי המודל הסדנאי הראוי, ושינויים במקומו של הגבול בין התוכן לתהליך. למרות שבתקופה הנוכחית המטוטלת נוטה לכיוון התוכן, דבר המשתלב בתהליכי האקדמיזציה במכללת אורנים ובצמצום המשאבים המיועדים לסדנאות, לטענת החוקרות, אין זה סוף פסוק. המסגרת הסדנאית מוסיפה להשתנות, והסוגיה ממשיכה להטריד מחנכים ומכשירי מורים והחוקרות ביניהם. החוקרות סבורות כי יש להכשיר מורים-מחנכים גם להיבטים החינוכיים שבהוראתם, ועבודה סדנאית היא כלי מתאים לכך, שהולם את "רוח אורנים".

 

 

 "מהממצאים עולה כי כל המנחים ביקשו להכניס רכיבים תהליכיים לעבודתם. דבר זה מנוגד למגמות בולטות בהלך הרוח החינוכי כיום, כגון תפיסת ההוראה כפרופסיה (קרמר-חיון, 1992, בק, 2006) וחיפוש אחר שיטות שונות להבניה ולמדידה של פעולות ההוראה והחינוך על מנת שיעמדו בקריטריונים המשותפים לכל הפרופסיות. שיח זה נעדר מן הממצאים שלנו, איש מהמרואיינים לא דיבר על הכשרה לתפקיד המחנך באופן תכליתי שכזה, גם אלה שנטו יותר לכיוון התוכן הדגישו בדבריהם את הצורך לשלב רכיבים תהליכיים באופן עבודתם. ניתן להסביר זאת על רקע מיקומה של הסדנה בתוך מכלול ההכשרה של מכללת אורנים, כאשר אנשי הסדנה רואים את עצמם אחראיים על ההיבטים התהליכיים, ומשאירים את העיסוק הממוסד והמובנה לקורסים ולמרצים אחרים. אלא שלדעת החוקרות, יש בכך גם משהו עמוק יותר הקשור לתפיסת העולם המאפיינת את מנחי הסדנאות, המסרבים לנימה אקדמית ומכוונת המשימה שמשתלטת על השיח החינוכי, ואינם מוותרים על הרכיב התהליכי בהוראתם. גם הסדנאות בהן המנחים מדגישים יותר את ההיבט התוכני אינן דומות להרצאה פרונטאלית בקורס אקדמי שגרתי."

 

 "מאז הקמת החטיבה האוניברסיטאית בשנת 1971, נשמעו במכללת אורנים ובסביבתה שני קולות אשר עדיין מהדהדים בה. מחד, קולו של התהליך המבקש לשמר את מה שנהוג לכנות "רוח אורנים", להתחבר לאישיות המחנכים והמחנכות, לערכי שוויון וצדק, ליחסי אנוש ראויים, וכדומה. קול זה מתקשר לתרבות השיח והסדנאות שרבו אז בתנועה הקיבוצית (גן, 2006, לרון, 2007). מאידך נשמע קולו של התוכן, המבקש להתחבר לדברים מוחשיים יותר: להשכלה, לידע, למקצועות לימוד ולאקדמיזציה. נדמה כי קול זה גבר לאחרונה, והגיע להכרה בצורך להיכנס למסגרת שבה יש תכנים אקדמאיים מוגדרים. עם זאת, סדנאות להכשרת מורים-מחנכים ממשיכות לשמר, לפחות בחלקת אלוהים קטנה, משהו מן התהליכיות, ולא נכנעות לחלוטין למרותו של התוכן. הממצא המרכזי שעלה ממחקרנו הוא אי-נחת, ספקות ואי-ודאות לגבי המידה הראויה של שילוב בין תוכן לתהליך. המרואיינים שיתפו אותנו בגילוי לב בכך שהם היו מחפשי דרך מתמידים, שהם עבדו ועדיין עובדים בלהט ובהתלהבות, בתחושה שהם ממציאים משהו חדש, והספקות אם הוא באמת יכול לעבוד. הם בדקו ושינו, שאלו והתייעצו ביניהם, ועברו מצד לצד, בעיקר בשנים האחרונות, בעיקר מצד התהליך אל צד התוכן (בייחוד אם נבדוק את המסגרות ואת היקפי השעות), אבל אף פעם לא לגמרי, ואף פעם לא בתחושה שהנה הגיעו למקום הנכון, לסוף הפסוק. אנו שותפות לתחושה זו, וכאשר אנו מסירות מעצמנו לרגע את מעטה החוקרות אנו מוצאות את עצמנו שותפות לאותן התלבטויות".

 

"היינו רוצות לסיים את המאמר באמירה שאין סתירה בין הדברים, שניתן לבטל את הגבולות ולעבור באופן חופשי וטבעי מצד לצד, בבחינת "וגר זאב עם כבש", שאפשר לשלב תוכן עם תהליך, הוראה עם חינוך, אקדמיזציה עם "רוח אורנים", אלא שזה יהיה קל ופשוט מדי. המפגש בין התוכן לתהליך איננו רק התמזגות הרמונית אלא גם נקודות קונפליקט הדורשות הכרעות, ודברים באים זה על חשבון זה. בימים אלו של קיצוצים וצמצומים בהיקף השעות במכללה בכלל ובהכשרת מורים-מחנכים בפרט, הבעיה מחריפה שבעתיים, ואי-אפשר לבחור ב"גם וגם". לא ניתן לקיים למידה סדנאית משמעותית כשמגדילים את מספר הסטודנטים בכיתה. גם ניסיונות לשלב באותה מסגרת עבודה סדנאית עם הוראה מסודרת ומחייבת של תכני דעת שהוגדרו ונקבעו מראש –הם בעייתיים. דיון אינטלקטואלי פורה בכיתה הוא עניין בעל ערך, אך אינו תחליף לעבודה סדנאית שפונה למקומות אישיים יותר. ומצד שני, יש להודות בכך ששימור או חיזוק של מסגרות תהליכיות בהוראה יבוא בהכרח על חשבון העמקה בתחומי תוכן ודעת. לדעתנו- נכון לשלם את המחיר. השקפת העולם שלנו גורסת שיש לשאוף להכשיר מורים- מחנכים גם להיבטים החינוכיים שבהוראתם, וכי עבודה סדנאית היא כלי ייחודי שמתאים להכשרה בתחומים אלה, ההולם את "רוח אורנים".