בין כוללות ובידול בארגון ההוראה וההכשרה בישראל
מאת: יוסף יונאי
מקור: הרצאה מהכנס הבינ"ל החמישי בהכשרת מורים: "הכשרת מורים על פרשת דרכים".
ארגון ההוראה בישראל היה מבוסס מראשיתו על עיקרון הכוללות בכיתות הנמוכות, המשלב את כלל המקצועות בידי מורה אחד, והוא מתפתח למצב של בידול בין מקצועות הנתונים בידי מורים למקצוע. להוראה על-פי עיקרון זה יש השלכות על תחומים שונים: תכניות הלימודים, הכשרת המורים, פיקוח והדרכה, מבנים פיסיים, ארגון המשרד וכדומה והוא אינו שונה בעיקרו מהמקובל במקומות שונים בעולם. העקרונות שכיוונו בישראל את הרצף של כוללות - בידול בהוראת המקצועות השונים על פי דרגות הגיל נגזרו ברובם מההתפתחויות פדגוגיות ומגישות חברתיות ופסיכולוגיות, ורק מיעוטן נוצרו מהחלטות מינהליות של משרד החינוך והתרבות. ברם, במשך הזמן החל עיקרון הכוללות להתערער ואנשים מקצועיים – מורים ומדריכים - החלו נכנסים גם לכיתות הנמוכות ביותר.
גן הילדים הוא מוסד שיש בו מורה אחת (גננת) האמורה לטפל בארגון הסביבה החינוכית והחברתית של הילד על כל היבטיה והיא משמשת הדמות המחנכת והמלמדת, ואין בילתה בגן הילדים. העוזרת, שתפקידה לסייע לגננת בטיפול, בהשגחה ובניקיון אין היא אמורה ליטול חלק פעיל בתהליך החינוכי הוראתי. ביטוי מובהק לכך לגישה זו הוא הגן הבודד, המהווה יחידה חינוכית סגורה, וגם אם בבניין מצויים שני גנים או יותר – הם פועלים כל אחד בנפרד. בשנים האחרונות מורגש שינוי בבדידות המאחדת של הגננת: לגנים הוכנסו גננות המסייעות בטיפול בילדים מתקשים, ניתנה להן אפשרות לצאת ליום השתלמות או לעבוד חצי משרה, דבר המחייב הכנסת גננת נוספת לגן. מתרחב גם התופעה של הכנסת אנשים נוספים לגן, ביניהם אנשים מקצועיים המלמדים מדעי הטבע, מחשבים, אומנויות, ריתמוסיקה וכדומה.
כיתות היסוד, הכוללות לרוב את ארבע השנים הראשונות של החינוך היסודי, הפכו למושג בעל תוכן פסיכולוגי המחייב את ריכוז מקצועות הלימוד סביב עניין מסוים המכונה הנושא המרכז, ההוראה הכוללת או בכינוי דומה, והנמנע מפיצול מערכת הלימודים למקצועות שונים, שאין קשר ביניהם ומסירתם למורים שונים. העיקרון של "הוראה כוללת" בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי נקבע בתכניות הלימודים, קודם להקמת המדינה ובתכניות לבית הספר היסודי הממלכתי והממלכתי- דתי שלאחר הקמת המדינה (תשי"ד – תשט"ו). לכיתות ג' – ד' יועדה שיטת הנושאים באופן חלקי, בייחוד בלימודי המולדת, הטבע, החקלאות ותולדות התרבות. תכניות הלימודים שהוכנו בתשכ"ח ואילך בנויות על מקצועות לימודים ואין בהן התייחסות מיוחדת לשיטת ההוראה כנ"ל.
בשני העשורים האחרונים התפתחה בכיתות היסוד, כולל בכיתות א' – ב', הוראה מקצועית, בעיקר במקצועות ההכשרה השונים ולאחרונה גם בלימודי הלשון, החשבון, מדע וטכנולוגיה; בכיתות הבינוניות והגבוהות של בית הספר היסודי גדל מספר המקצועות הנלמדים, כפי שהם מוגדרים בתכניות הלימודים הרשמיות, ובמקביל גדל מספר המורים המלמדים בכיתה. במצב זה נעלמים "ההוראה הכוללת" ו"הנושא המרכזי" ניסיונות להמשיך בכיווני פעולה אלה לא התמידו. במקומם בא המושג "מיקוד למידה" המציע ארגון מערכת הלימודים של כל כיתות בית הספר היסודי סביב מוקדים, על בסיס של זמן ומימד של תוכן. הנחיות משרד החינוך קובעות כי במיקוד הלמידה אין כוונה לבטל את הגישה התחומית (הדיסציפלינרית) בהוראה אלא לאזן אותה על-ידי שילוב ואינטגרציה של מקצועות, מותנה בגיל הלומדים, בשלב התפתחותם ובדרך החשיבה שלהם, אך הוא מותנה הן במהות התחום (הדיסציפלינה) ובתכנית הלימודים שלו. זאת ועוד, תכנית הייסוד של בית הספר היסודי שהייתה מאורגנת על פי דיסציפלינות (תנ"ך, עברית, חשבון, מולדת, היסטוריה וכדומה) הוחלפה בשבע גישות לעולם הדעת: הגישה הסמלית-לשונית המתבטאת בלימוד לשון האם, הגישה הסמלית-לוגית המתבטאת בהוראת המתמטיקה, הגישה המורשתית-תרבותית הכוללת את מקצועות היהדות (בחינוך העברי), מקרא, מחשבת ישראל, ספרות עברית וכדומה, הגישה החברתית-הומניסטית במתבטאת באמצעות לימודי המולדת והחברה, אזרחות ודמוקרטיה, גיאוגרפיה והיסטוריה, הגישה המדעית-טכנולוגית, הגישה האסתטית-אמנותית הכוללת מוסיקה, ציור, מחול והגישה הקינתיטית-גופנית המפותחת באמצעות שיעורי החינוך הגופני והמחול.
בחינוך התיכון, הנחות העבודה נגזרו מההתפתחות האינטלקטואלית של התלמידים, מדרישות המוסדות להשכלה גבוהה ומהלימודים הנדרשים להכשרה מקצועית. גם דרישת מערכת החינוך לפיתוח הכישרונות והנטיות האישיות של התלמידים עודדו דיפרנציאציה רבה בארגון ההוראה. התוצאה: ריבוי וגיוון של מקצועות לימוד וסידורם במסלולים, מגמות, מקצועות בחירה וכדומה. אף על פי כן, התהליך של מעבר מכוללות להתמקצעות ולמקצועיות, ככל שהתלמיד עולה מכיתה לכיתה, שמרה מערכת החינוך על מספר רכיבים מכלילים שביטויים הם: פונקציות "המורה המחנך" ו"כיתת האם", השומרים על קבוצת הלומדים כיחידה חברתית נתונה.
מערכת הכשרת המורים אמורה להכשיר אנשים היכולים לפעול על-פי העקרונות המתודיים ועל-פי תכנית הלימודים של דרגות החינוך השונות, בין שהלימוד בהם נעשה בדרך ההוראה הכוללת בהיקפה המלא או החלקי או בהוראת מקצוע מרשימת המקצועות שבתכנית הלימודים. בתקופה שקדמה להקמת המדינה, ובשנים הראשונות שלאחריה, הוכשרו מורי בתי-הספר היסודיים להוראה כוללת בכל דרגות הכיתה או להוראה בכיתות א' – ב'. בחלק מהם הכשירו מורים כוללים היכולים ללמד גם מקצועות מסוימים, בעיקר את מקצועות ההכשרה מלאכה, ציור, זמרה וכו'. בוגר זה אמור היה ללמד בכל כיתות בית הספר היסודי ואת כל המקצועות הנלמדים בו. במשך השנים הוקמו מגמות, מסלולים ותת מסלולים להכשרת מורים לכיתות נמוכות, בינוניות וגבוהות; למורים כוללים ולמורים היכולים להורות מקצוע נוסף וכן למורים למקצועות מסוימים: לשון זרה, אמנויות וכו'. חלו גם שינויים מרובים במבנה תכנית הלימודים של בתי המדרש למורים, והם בולטים בעיקר בעקבות הארכת תקופת ההכשרה ותכניות האקדמיזציה המבוססות על הוראה דיסציפלינארית ועל חלוקת המתכשרים להתמחות בדרגות החינוך השונות.
ההתפתחויות והשינויים בהכשרת המורים מחד גיסא ומבנה הלימודים, עקרונות ההוראה וארגון מערכת השעות בבית הספר היסודי ובגני הילדים מאידך גיסא יצרו אי התאמה בין שתי המערכות החינוכיות שהשפעתה מתבררת והולכת: מועמדים להוראה מעדיפים לימודים דיסציפלינאריים ופונים להוראה בכיתות הגבוהות ואינם נוטים להורות בכיתות הנמוכות; מורים אינם בטוחים כי הכשרתם מאפשרת להם עבודה על פי רעיון מיקוד הלמידה ועל פי שבעת תחומי הדעת שתוארו לעיל.
גן הילדים הוא מוסד שיש בו מורה אחת (גננת) האמורה לטפל בארגון הסביבה החינוכית והחברתית של הילד על כל היבטיה והיא משמשת הדמות המחנכת והמלמדת, ואין בילתה בגן הילדים. העוזרת, שתפקידה לסייע לגננת בטיפול, בהשגחה ובניקיון אין היא אמורה ליטול חלק פעיל בתהליך החינוכי הוראתי. ביטוי מובהק לכך לגישה זו הוא הגן הבודד, המהווה יחידה חינוכית סגורה, וגם אם בבניין מצויים שני גנים או יותר – הם פועלים כל אחד בנפרד. בשנים האחרונות מורגש שינוי בבדידות המאחדת של הגננת: לגנים הוכנסו גננות המסייעות בטיפול בילדים מתקשים, ניתנה להן אפשרות לצאת ליום השתלמות או לעבוד חצי משרה, דבר המחייב הכנסת גננת נוספת לגן. מתרחב גם התופעה של הכנסת אנשים נוספים לגן, ביניהם אנשים מקצועיים המלמדים מדעי הטבע, מחשבים, אומנויות, ריתמוסיקה וכדומה.
כיתות היסוד, הכוללות לרוב את ארבע השנים הראשונות של החינוך היסודי, הפכו למושג בעל תוכן פסיכולוגי המחייב את ריכוז מקצועות הלימוד סביב עניין מסוים המכונה הנושא המרכז, ההוראה הכוללת או בכינוי דומה, והנמנע מפיצול מערכת הלימודים למקצועות שונים, שאין קשר ביניהם ומסירתם למורים שונים. העיקרון של "הוראה כוללת" בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי נקבע בתכניות הלימודים, קודם להקמת המדינה ובתכניות לבית הספר היסודי הממלכתי והממלכתי- דתי שלאחר הקמת המדינה (תשי"ד – תשט"ו). לכיתות ג' – ד' יועדה שיטת הנושאים באופן חלקי, בייחוד בלימודי המולדת, הטבע, החקלאות ותולדות התרבות. תכניות הלימודים שהוכנו בתשכ"ח ואילך בנויות על מקצועות לימודים ואין בהן התייחסות מיוחדת לשיטת ההוראה כנ"ל.
בשני העשורים האחרונים התפתחה בכיתות היסוד, כולל בכיתות א' – ב', הוראה מקצועית, בעיקר במקצועות ההכשרה השונים ולאחרונה גם בלימודי הלשון, החשבון, מדע וטכנולוגיה; בכיתות הבינוניות והגבוהות של בית הספר היסודי גדל מספר המקצועות הנלמדים, כפי שהם מוגדרים בתכניות הלימודים הרשמיות, ובמקביל גדל מספר המורים המלמדים בכיתה. במצב זה נעלמים "ההוראה הכוללת" ו"הנושא המרכזי" ניסיונות להמשיך בכיווני פעולה אלה לא התמידו. במקומם בא המושג "מיקוד למידה" המציע ארגון מערכת הלימודים של כל כיתות בית הספר היסודי סביב מוקדים, על בסיס של זמן ומימד של תוכן. הנחיות משרד החינוך קובעות כי במיקוד הלמידה אין כוונה לבטל את הגישה התחומית (הדיסציפלינרית) בהוראה אלא לאזן אותה על-ידי שילוב ואינטגרציה של מקצועות, מותנה בגיל הלומדים, בשלב התפתחותם ובדרך החשיבה שלהם, אך הוא מותנה הן במהות התחום (הדיסציפלינה) ובתכנית הלימודים שלו. זאת ועוד, תכנית הייסוד של בית הספר היסודי שהייתה מאורגנת על פי דיסציפלינות (תנ"ך, עברית, חשבון, מולדת, היסטוריה וכדומה) הוחלפה בשבע גישות לעולם הדעת: הגישה הסמלית-לשונית המתבטאת בלימוד לשון האם, הגישה הסמלית-לוגית המתבטאת בהוראת המתמטיקה, הגישה המורשתית-תרבותית הכוללת את מקצועות היהדות (בחינוך העברי), מקרא, מחשבת ישראל, ספרות עברית וכדומה, הגישה החברתית-הומניסטית במתבטאת באמצעות לימודי המולדת והחברה, אזרחות ודמוקרטיה, גיאוגרפיה והיסטוריה, הגישה המדעית-טכנולוגית, הגישה האסתטית-אמנותית הכוללת מוסיקה, ציור, מחול והגישה הקינתיטית-גופנית המפותחת באמצעות שיעורי החינוך הגופני והמחול.
בחינוך התיכון, הנחות העבודה נגזרו מההתפתחות האינטלקטואלית של התלמידים, מדרישות המוסדות להשכלה גבוהה ומהלימודים הנדרשים להכשרה מקצועית. גם דרישת מערכת החינוך לפיתוח הכישרונות והנטיות האישיות של התלמידים עודדו דיפרנציאציה רבה בארגון ההוראה. התוצאה: ריבוי וגיוון של מקצועות לימוד וסידורם במסלולים, מגמות, מקצועות בחירה וכדומה. אף על פי כן, התהליך של מעבר מכוללות להתמקצעות ולמקצועיות, ככל שהתלמיד עולה מכיתה לכיתה, שמרה מערכת החינוך על מספר רכיבים מכלילים שביטויים הם: פונקציות "המורה המחנך" ו"כיתת האם", השומרים על קבוצת הלומדים כיחידה חברתית נתונה.
מערכת הכשרת המורים אמורה להכשיר אנשים היכולים לפעול על-פי העקרונות המתודיים ועל-פי תכנית הלימודים של דרגות החינוך השונות, בין שהלימוד בהם נעשה בדרך ההוראה הכוללת בהיקפה המלא או החלקי או בהוראת מקצוע מרשימת המקצועות שבתכנית הלימודים. בתקופה שקדמה להקמת המדינה, ובשנים הראשונות שלאחריה, הוכשרו מורי בתי-הספר היסודיים להוראה כוללת בכל דרגות הכיתה או להוראה בכיתות א' – ב'. בחלק מהם הכשירו מורים כוללים היכולים ללמד גם מקצועות מסוימים, בעיקר את מקצועות ההכשרה מלאכה, ציור, זמרה וכו'. בוגר זה אמור היה ללמד בכל כיתות בית הספר היסודי ואת כל המקצועות הנלמדים בו. במשך השנים הוקמו מגמות, מסלולים ותת מסלולים להכשרת מורים לכיתות נמוכות, בינוניות וגבוהות; למורים כוללים ולמורים היכולים להורות מקצוע נוסף וכן למורים למקצועות מסוימים: לשון זרה, אמנויות וכו'. חלו גם שינויים מרובים במבנה תכנית הלימודים של בתי המדרש למורים, והם בולטים בעיקר בעקבות הארכת תקופת ההכשרה ותכניות האקדמיזציה המבוססות על הוראה דיסציפלינארית ועל חלוקת המתכשרים להתמחות בדרגות החינוך השונות.
ההתפתחויות והשינויים בהכשרת המורים מחד גיסא ומבנה הלימודים, עקרונות ההוראה וארגון מערכת השעות בבית הספר היסודי ובגני הילדים מאידך גיסא יצרו אי התאמה בין שתי המערכות החינוכיות שהשפעתה מתבררת והולכת: מועמדים להוראה מעדיפים לימודים דיסציפלינאריים ופונים להוראה בכיתות הגבוהות ואינם נוטים להורות בכיתות הנמוכות; מורים אינם בטוחים כי הכשרתם מאפשרת להם עבודה על פי רעיון מיקוד הלמידה ועל פי שבעת תחומי הדעת שתוארו לעיל.
ייתכן כי הדיונים המתקיימים בימים אלה בשאלת דמותו של בית הספר היסודי הרצוי ובדמותו ומעמדו של המורה בבית הספר הזה – יפחיתו או יבטלו את אי ההתאמה בין הכשרת המורים לבין התנהלותו של בית הספר.
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya