בין השכלת מורים למקרא להוראתם בבית הספר הממלכתי העל-יסודי

המחקר ביקש לעמוד על טיבו של הפער בין השכלת המורים למקרא לבין הוראתו: באיזו מידה הוא קיים, באילו נושאים הוא בולט, כיצד מסבירים אותו המורים, ומה ניתן ללמוד מן התמונה הכללית.

אוכלוסיית המחקר כללה 24 מורים,  בוגרי מכללת אורנים, המלמדים בכיתות ז'-י"ב. כלי המחקר כללו: תצפיות, שאלונים וראיונות אישיים.

 הממצאים מצביעים על כך שהמחסום העיקרי העומד בפני הוראה ולימוד ביקורתיים של מקרא בבית הספר הוא הערכים המסורתיים של המורים והתלמידים. גם מורה המגדיר עצמו חילוני עדיין חש מחויב למסורת, מתלבט, מוותר לעתים על הביקורת וחש תסכול. נמצא כי מורים שהפער בין השכלתם לבין דרך ההוראה קטן משדרים שביעות רצון רבה יותר מן ההוראה. הם משתמשים באופן מושכל בידע הדיסציפלינרי שלהם, מלמדים בדרך של "ביקורת המקרא" ונותנים מקום לפרשנויות שונות של אותו טקסט. מורים אלה מאמינים שהעניין שהם עצמם מוצאים במקרא הוא זה שידבר גם ללב תלמידיהם.

החוקרות מסיקות שהכרחית פשרה בין מדע המקרא לבין הוראת המקרא בבית הספר, כך שיהיה קירוב של לימוד המקצוע לתלמידים בבית הספר הממלכתי.

המחקר נערך במסגרת אורנים- המכללה האקדמית לחינוך ובסיוע מכון מופת.

דוח המחקר נמצא בחדר העיון של מרכז המידע הבין-מכללתי במכון מופ"ת. מידע נוסף עליו ניתן למצוא במאגר חומרי למידה, הוראה ומחקר.