בחירות לשוניות ובחירות ספרותיות של ילדי גן בעת בניית סיפור משוחזר

מקור וקרדיט : כתב העת במכללה , גיליון מס' 20 , חורף  תשס"ח ( המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין)
איריס קאופמן, רחל יפעת וג'ודי קופרסמיט, החוג להפרעות בתקשורת, אוניברסיטת חיפה
ורד גינזבורג, החוג לספרות ילדים, מכללת סמינר הקיבוצים

 הסיפורים שילדים מספרים משקפים תהליך התפתחות לשוני-קוגניטיבי ומאפשרים גישה להבנת האופן שבו תופסים הילדים את העולם , והדרך שבה הם מארגנים את חוויותיהם המאמר של קאופמן , גינזבורג וקופרסמיט מראה כיצד חזרה על סיפור ועל שחזורו בידי הילדים , מביאה לאימוץ של פריטים לקסיקליים ומבנים דקדוקיים מתוך הספר אל שפת הילדים, ולשיפור הזכירה של תוכן הסיפור,  הן אצל ילדים שהתפתחותם הלשונית תקינה , והן אצל ילדים שיש להם ליקויים ברכישת השפה. שחזור הסיפור בידי הילדים משמש צוהר אל התובנות שהפיקו ממנו.

המאמר המלא מצורף כקובץ PDF  מצד ימין .

הסיפורים שילדים מספרים משקפים תהליך התפתחות לשוני-קוגניטיבי ומאפשרים גישה להבנת האופן שבו תופסים הילדים את העולם , והדרך שבה הם מארגנים את חוויותיהם. כבר בגיל שנתיים אפשר למצוא, לפחות בחלק מסיפורי הילדים, התחלה וסיום, שימוש בלשון עבר ועוד מגוון מרכיבים לשוניים צורניים. תהליך ההתפתחות מתקדם מהיעדר סימן
צורני אופייני לסיפור עד לצורה פיוטית הכוללת מאפיינים מוסכמים של הסוגה .  במחקר הנוכחי בחרנו לבדוק סיפורים משוחזרים של ילדים ולהתמקד בבחירות הלשוניות והספרותיות שהם נוקטים בשחזור הסיפור המקורי בעת ”קריאתו” בפני אחרים. הנחת המחקר הייתה, שמיפוי האסטרטגיות הלשוניות של הילדים בשלושה שחזורים חוזרים, יאפשר את בחינת ההשפעה של החשיפה החוזרת לספר וההתנסות החוזרת ב”קריאתו” לנמענים, על ההתפתחות וההתקרבות הלשוניות לטקסט המקורי.  מטרה נוספת הייתה להשוות בין האסטרטגיות שננקטו בשתי קבוצות: ילדים שהתפתחותם רגילה וילדים שיש להם קושי ברכישת השפה, כדי לברר האם חשיפה חוזרת לספר משמשת מקור לימוד גם בעבור ילד שהתפתחותו מבחינה לשונית מעוכבת.

במחקר זה רצינו לבדוק כיצד משפיעה קריאה חוזרת של ספר על הבחירות הלשוניות והספרותיות של ילדים כשהם משחזרים את הספור בפני קהל מאזינים. ממצאי המחקר מגלים כמה וכמה מגמות ותופעות מעניינות. ככל שהילדים נחשפים לסיפור ומכירים אותו טוב יותר, כך מתקרב סיפורם לשפת הספר מבחינה לשונית ובמקביל נכנסים יותר פרטי תוכן
אל תוך הסיפור שיצרו. בשחזור הספור נוקטים הילדים שלוש אסטרטגיות עיקריות: השמטה, שינוי או החלפה של פריט לשוני או פריט תוכן מן הסיפור המקורי. כמו כן, ככל שמידת ההיכרות עם הספר מעמיקה ועם ההתנסות החוזרת בשחזור, מרבים הילדים להשתמש בלשונם ולהחליף את הפריט הלשוני של הטקסט המקורי בכזה המוכר להם. עם זאת, הילדים גם מאמצים את שפת הספר וניכרת רכישה הן בתחום הלקסיקון והן בתחום המבנים הדקדוקיים.

למרות המגמות שנצפו, אפשר לומר כי קיימת שונות בין הילדים בין שתי הקבוצות ובתוכַן מבחינת כמות השינויים שהם עושים בטקסט וכן מבחינת מהות הבחירות הלשוניות שלהם. שלא כמו הילדים בגן הרגיל, אצל הילדים ב”גן שפה” אי-אפשר היה לגלות דפוס קבוע בהשתנות הטקסט המשוחזר ככל שהיכרותם עם הספר עלתה, תופעה המשקפת את הקושי הספציפי של כל ילד. לעומת הילדים בגן הרגיל, שהשלימו את החסר בפועל אמירה ספציפי באמצעות שימוש בשורש אמ”ר , הילדים הלומדים ב”גן שפה ” יצרו צורות לא-קבילות כשרצו לציין שהחיה פונה לעכביש( פעח, צלח, יבה וכדומה) .
אחד הממצאים המעניינים של השחזורים במחקר הנוכחי הוא הבחירה של הילדים בקיומו של דו-שיח ממשי שבו משתתפים שני דוברים. כאמור, בסיפור המקורי הדו-שיח בין החיות לעכביש אינו מתממש, שכן העכביש אינו עונה להן. למרות זאת, בחלק מן השחזורים בחרו הילדים לשים בפי העכביש תשובה . בחירה זו נשענת הן על חוקים פרגמטיים של שיח והן על ידע נרטיבי, שכן בשיח היומיומי אין זה הולם ששאלה תישאר ללא מענה. עם זאת,  קשה לדעת האם התשובה שבחרו הילדים להוסיף היא תשובת העכביש לשאלה או תשובה שלהם עצמם. זוהי דוגמה למה שמכנות Kaderavek & Sulzby משלבים של שפה דבורה לעומת המשלבים של שפה כתובה ( Kaderavek & Sulzby (2000) . ילדים בוגרים יותר עשויים לספק אמצעים לשוניים בתוך הטקסט עצמו, העשויים למלא את מקומן של בחירות פרגמטיות אלה, האופייניות יותר לשפה דבורה.
ממצאי המחקר מעידים על כך שהילדים נשענים בשחזורם גם על מקורות לא-לשוניים. למשל, הילדים ראו באיור מקור מידע ושזרו אותו בתוך סיפורם (השמש זרחה), וילדה מ”גן שפה” הסתייעה בידע עולם כללי הנוגע לחיות (יש לי חלב). תוספת פריטים אשר אינם קיימים בסיפור המקורי מחדדת את השאלה על אודות מקור המידע שעליו נשענים הילדים בבחירת התוספות שלהם. האם התוספת השמש זרחה היא בחירה הנשענת על  האיור המופיע בספר בדף הפתיחה? האם העובדה שתוספת זו נעלמת בשחזורים מאוחרים יותר משמעותה שהילדים הפנימו כי בעת השחזור עליהם להישען על הטקסט הכתוב ולא על האיור?
לסיכום, האופן שבו משחזרים הילדים את הסיפור המקורי פותח צוהר לתובנות שיש להם על הדרך שבה יש לספר סיפור.  הקריאה המשותפת עם הילדים והמבוגר מוכרת להם היטב. הם רואים בשפת הספר מקור לימוד ומודל לחיקוי . בחירותיהם הלשוניות מעידות על מודעותם למאפייני השפה הכתובה והמשלב הספרותי , ולעתים קרובות אף ניכרת השפעתם של סיפורים אחרים על הספור המשוחזר,  אם במילים הפותחות את הסיפור(  פעם אחת הרבה שנים) ואם בתכנים המהדהדים אל תוך סיפורם (שישה בשקיק אחד) . התנסויות חוזרות ביצירת סיפורים, הנשענים על טקסטים ספרותיים אמיתיים, עשירים מבחינה לשונית, תוכנית וויזואלית , מעניקות לילדים מרחב שבו הם יכולים לעסוק בסוגיות של בחירות לשוניות ונרטיביות. זהו תהליך חשוב ומפתח לילדים בכלל ולילדים עם קשיים ברכישת השפה בפרט.