בחזרה וקדימה ליסודות! הוראה לשם הבנה והנעה להבנה
יורם הרפז ונעם יצחקי (2021). בחזרה וקדימה ליסודות! הוראה לשם הבנה והנעה להבנה. גילוי דעת: כתב עת מדעי רב-תחומי לחינוך, חברה ותרבות, 18, 36-13
כאשר מורה מלמד נושא כלשהו, כאשר הוא מרצה, מנחה דיון וממשב תלמידים - מה הוא רוצה להשיג? מה נחשב בעיניו שיעור מוצלח? המורה, אנו סבורים, רוצה להשיג בעיקר שני דברים: הבנה של הנושא הנלמד והנעה להבין אותו טוב יותר. בטווח הקצר, בשיעור, הוא רוצה שהתלמידים יבינו את הנושא שהוא מלמד. בטווח הארוך, מעבר לשיעור, הוא רוצה שהתלמידים "יידלקו על הנושא" וירצו להבין אותו באופן מעמיק יותר.
הבנה והנעה להבנה הן תכליות מובנות בהוראה, הן היסודות הפנימיים שלה. ואולם, בתי הספר כיום נוטים לאמץ "טרנדים" חינוכיים, כגון, מיינדפולנס, חדרי בריחה, חללי מייקרים ומשחוק, ולהשתמט מהשגת יסודות ההוראה, תכליותיה הפנימיות - הבנה והנעה להבנה. במילים אחרות, בית הספר במתכונתו הרגילה אינו תומך בהוראה להבנה ולהנעה להבנה, ו"טרנדים" מתחלפים מסיטים אותו ממטרה זו.
כותבי המאמר קוראים "לחזור ליסודות", אך לא במובן תועלתני צר שלפיו יש להחזיר את ההוראה לשלושת ה- Rs, כלומר, להוראת ”w/riting, reading, a/rithmetic”, אלא במובן בלתי תועלתני רחב שלפיו יש להחזיר את ההוראה לתכליותיה היסודיות, תכליות בעלות ערך פנימי - פיתוח וטיפוח הקוגניציה והמוטיבציה. לדידם של הכותבים, התנאים הדרושים להוראה לשם הבנה והנעה להבנה אינם קיימים בבית הספר. התנאים בבית הספר מנטרלים אותה, שכן הם ערוכים לספק ידיעה שטחית לצורך הצלחה בבחינות. כותבי המאמר קוראים לא רק "בחזרה ליסודות!", אלא גם "קדימה ליסודות!", כלומר, לתכנון וליישום סביבה חינוכית חדשה הנותנת קדימות לפיתוח וטיפוח הבנה והנעה להבנה.
כדי לחזור ולהתקדם אל התכליות היסודיות של ההוראה, המאמר מציע תפיסה עיונית ומעשית של הבנה והנעה להבנה.
התפיסה העיונית ממשיגה הבנה כייחוס וכביצוע. הבנה כייחוס היא יצירת זיקות בין הדבר שמבקשים להבין - מושג או תופעה - לבין דברים אחרים, מושגים או תופעות. לפי תפיסה זו, הבנה היא תהליך שבו המבין מחלץ תוכן כלשהו המועמד להבנה מבדידותו ולוכד אותו ברשת של זיקות, רשתות הבנה. הבנה כביצוע היא יכולת לחשוב עם ידע, לבצע פעולות חשיבה עם מה שיודעים (ביצועי הבנה). הבנה נתפסת כפעולות חשיבה עם תוכן כלשהו המועמד להבנה (למשל, להסביר, לפרש, ליישם ולאמץ נקודת מבט). קיים מתח מושגי בין שתי ההמשגות הללו של הבנה, אך הן יכולות גם להשלים זו את זו ולקדם את ההוראה להבנה ולהנעה להבנה.
התפיסה המעשית מיישמת את תאוריית ההכוונה העצמית על הנעה להבנה. הבנה מתהווה כאשר התודעה משוחררת מלחצים חיצוניים ופנימיים, שכן בהבנה יש יסוד של יצירה, ויצירה זקוקה לחופש. הבנה במיטבה מתהווה כאשר היא אוטונומית, כלומר כשהיא מוּנעת מחירות חיובית, כלומר מרצון פנימי לממש את עצמה, להבין משהו שחשוב לאדם להבין. הנעה אוטונומית להבנה, אם כן, היא גם הנעה אותנטית להבנה - הנעה להבין משהו הנוגע לעצמיותו של המבין. היא נחווית כביטוי חופשי של עצמיותו של המבין.
הבנה והנעה להבנה אינן ממלכות נפרדות של קוגניציה ומוטיבציה. בכל הבנה גלומה הנעה להבנה ובכל הנעה להבנה גלומה הבנה. הבנה זקוקה לחופש מפני אילוצים (אוטונומיה) ולדחף פנימי להבין דבר מה שחשוב לאדם להבין (אותנטיות). לפיכך, הבנה והנעה להבנה, קוגניציה ומוטיבציה, הם שני מצבי תודעה קשורים המזינים זה את זה.
תכלית המהלך המושגי הזה היא לסייע להוראה לחזור ולהתקדם למטרה המהותית שלה. עיבוד התפיסות שהצגנו לעקרונות מנחים מעשיים עשוי להחזיר ולקדם את ההוראה ואת בית הספר למטרתם הראויה.
חיים שאין בהם חקירה - חתירה להבנה - לא כדאי לו לאדם לחיותם, קבע סוקרטס ב"אפולוגיה" שלו. חינוך והוראה לשם הבנה והנעה להבנה הם חינוך לחיים שכדאי לו לאדם לחיותם, חיים שהחינוך צריך להכין אליהם. הקריאה "בחזרה וקדימה ליסודות!" היא אפוא קריאה "בחזרה וקדימה לחינוך!".