אפילו הסינים מבינים שמשהו חייב להשתנות

מנדל-לוי, נ' (2016). אפילו הסינים מבינים שמשהו חייב להשתנות. הד החינוך, צ(3), 92-88.

ד"ר נעמי מנדל-לוי היא חברת צוות מו"פ במכון אבני ראשה למנהיגות בית ספרית

בעוד שעד לפני כמה שנים בתי הספר נהנו ממעמד כמעט בלעדי בהיותם מתווכים של מעבר ממידע לידע, ההערכה היא, שאלה יאבדו את מעמדם ההיסטורי הזה. בתי הספר לא יתנו עוד מענה לסוג הזה של למידה וזאת בשל השינוי שחל בידע ובמיומנויות הנדרשים לעולם החדש (Elmore, 2015). בינתיים, אנשי חינוך ומקבלי החלטות מגדירים הגדרות חדשות ללמידה והוראה ופועלים להפוך את חווית הלימודים בבית הספר למשמעותית ולרלבנטית יותר לתלמידים. סביבת הלימודים החדשה היא קבוצתית, מעודדת שימוש במכשירים מסוגים שונים, עתירת טכנולוגיה ומבוססת על פתרון בעיות. סביבה זו אינה תלויה עוד בזמן או במקום בהיותה נסמכת על יצירת סביבות למידה שיתופיות מקוונות. צוותי החינוך בבתי הספר הם לא עוד "מורים", שמחזיקים בידע באופן בלעדי, אלא "מאפשרים" (facilitators), דהיינו תומכי למידה שמכוונים את התלמידים בתהליך למידה עצמאי ועצמי.

הביקורת ביחס לבתי הספר הנוכחיים היא, שהם "הורגים את היצירתיות" ומביאים לאיבוד היכולת והנטייה הטבעית של התלמידים. זאת ועוד, בית הספר הינו מוסד, שנולד עם המהפכה התעשייתית כדי לספק את צרכי שוק העבודה, אך אינו מתאים עוד למאה ה-21. כך, למשל, קן רובינסון טוען, שיש לחולל מהפכה יצירתית בבתי הספר שתשלב ידע עמוק ורמה גבוהה של מיומנות (Robinson, 2015). על התהליך החינוכי לאפשר לתלמידים להבין את העולם שסביבם ואת הכישרונות הטמונים שבהם כדי להפוך לאנשים שבעי רצון ואזרחים פעילים ומלאי חמלה. עליו לאפשר להם לפעול ביצירתיות (Barras, 2014), שנחשבת כיום כיכולת בעלת ערך תעסוקתי גבוה (הרבה יותר מדייקנות, הכשרה בתחום הניהול, יושרה או חזון). יש לצפות כי גם התלמידים עצמם יוגדרו כ"יוצרים" ולא כ"צרכנים". פן אחד של שינוי זה נראה כיום, מקום שהתלמידים נדרשים להציג מיומנויות שרכשו ולא להיבחן עליהן.

עדות לעלייה בחשיבותה של היצירתיות בחינוך מגיעה מסין, שם מערכת החינוך מאופיינת ברמה גבוהה של שליטה וציות. החל מהשנים 2005-2004 סינים מהמעמד הבינוני החלו לנסוע לארצות אחרות ופגשו בתרבויות חדשות – מה שהביא אותם להטיל ספק ביתרונותיה של מערכת החינוך הסינית. בשנת 2010, הכריז ראש ממשלת סין על תכנית לאומית לעשר שנים, שבמרכזה פיתוח וטיפוח הכישרונות והמיומנויות האישיות של יחידים. אחת המטרות של התכנית הזו, שהינה תכנית לאומית המקיפה ביותר בסין בתחום משאבי אנוש, היא להפוך את סין מ"בית החרושת העולמי" למנהיגה ולמובילה בתחום החדשנות. מגמה זו ניכרת גם בעולם החינוך – שם מאפשרים לילדים יותר זמן לשחק, לישון ומרפים את הלחץ על שינון כאמצעי לימוד מרכזי (נוימן, 2011).

אחת המגמות, שחלות כעת ביחס לבתי הספר, היא המגמה של למידה מותאמת אישית. לפי בדיקות ראשונות, מגמה זו משפיעה לטובה על התקדמותם של תלמידים ועל הישגיהם בקריאה ובמתמטיקה. הכוונה היא למודל למידה גמיש, שמאפשר לתלמידים להתקדם בלימודים בדרכים משמעותיות עבורם ובקצב המתאים להם. למידה כזו כוללת למידה אדפטיבית, למידה מבוססת יכולות ולמידה המשלבת בין הוראה מקוונת ללמידה פנים אל פנים.

הרעיון בסביבת למידה אדפטיבית הוא שהתוכן, דרכי ההערכה ורמת ההישגים מותאמים ליכולות ולצרכים הייחודים של הלומד. הממד החדשני בה קשור להיותה מבוססת על תוכנות ופלטפורמות מקוונות, שמנתחות את הישגי התלמיד. אלה "לומדות" את מסלול הלימוד של המשתמש ומספקות לו תרגילים וחומרים בהתבסס על ניתוח זה. השימוש בפלטפורמות אלה מקובל בעיקר במוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב, והוא צפוי לחדור לבתי הספר בשנתיים-שלוש שנים הקרובות.

למידה מבוססת יכולות מאפשרת אף היא התקדמות בלימודים בקצב אישי, אך זאת בתנאי להצגת שליטה בחומר הנלמד על-ידי יישומו והצגת יכולות רלבנטיות לתחום הלימוד. כך, כל תלמיד יכול להתקדם בכל נקודת זמן בתנאי שהפגין יכולת ליישם את המיומנויות שרכש, בהתאם למה שהוגדר במערכת.

ערוץ נוסף של למידה מותאמת אישית כולל שילוב בין הוראה מקוונת להוראה פנים אל פנים. ערוץ זה משלב, למשל צפייה בסרטונים ברשת והעברת תוכן בצורה מקוונת. כך, התלמיד מקבל שליטה מסוימת על הזמן, המקום, האמצעי והקצב של תהליך למידתו. השילוב בין ההוראה בכיתה להוראה המקוונת נמצא כמניב תוצאות טובות יותר בדרך כלל מכל צורה בנפרד.

דוגמה למודל משולב, שנמצא בהרחבה בשנים האחרונות, הוא מודל הכיתה ההפוכה (flipped classroom). מודל זה הופך את היחס בין מה שמוצע בכיתה למה שמוצע מחוצה לה. עפ"י המודל, תלמידים צופים בבית בהרצאה בנושא השיעור. בשיעור עצמו הם מכינים "שיעורי בית", דהיינו מיישמים את החומר שנלמד בעבודה קבוצתית, בעבודה מבוססת פרויקטים ובדיון ומתלווה לכך גם שלב קצר, שבו התמיד נבחן אם הבין את נושא השיעור. המורה נגיש בזמן העבודה על המשימות ויכול להעריך את מצבו של כל תלמיד בזמן אמת. כל לומד מתקדם בקצב האישי שלו בכיתה ובבית. ההרצאה מצולמת ולכן ניתן לצפות בה כמה פעמים ולהתעכב על חלקים לא מובנים. חסרונותיו של המודל ניכרים מקום שלא קיימת גישה מספקת למכשירים שבאמצעותם ניתן לצפות בהרצאות מחוץ לבית הספר. כמו כן, צפייה מרובה במסך עלולה להיות כרוכה בסיכונים בריאותיים ולא להביא ללמידה מיטבית אצל חלק מהתלמידים.

אחת המיומנויות הרצויות ביותר על-ידי מעסיקים והנמנות עם מיומנויות המאה העשרים ואחת היא היכולת לעבוד בקבוצה. למידה שיתופית היא שם כולל למגוון שיטות למידה, שמערבות מאמץ אינטלקטואלי משותף מצד התלמידים (או התלמידים והמורים) להבין בעיה מסוימת, לנסות לפתור אותה או ליצור מוצר משותף כלשהו. הנחת צורה זו של למידה היא, כי הידע הוא תוצר חברתי. עקרונות הלמידה השיתופית הם, שהלומד נמצא במרכז ההוראה; שיש חשיבות מיוחדת לאינטראקציה בין המשתתפים ולעשייה כדרך לימוד; שהעבודה בקבוצות מהווה למידה משמעותית ושהלימוד משמש לפתרון בעיות אמתיות. הציפייה היא, כי השימוש במתודות של למידה שיתופית של תלמידים ומורים יתרחב בתוך שלוש עד חמש שנים. חלק הלמידה השיתופית ניכר כבר כיום במבחן פיז"ה – שם סדרת שאלות מציבה בפני הנבחן צורך לפתור בעיה תוך שיתוף פעולה עם דמות וירטואלית בשם "אבי".

השאלה העומדת בראש סדר היום החינוכי אינה אם צריך להשתמש בטכנולוגיה בתהליכי ההוראה והלמידה אלא כיצד הטכנולוגיה יכולה לשפר את הלמידה ולהבטיח נגישות לחוויית למידה איכותית. הטכנולוגיה משמשת לעיצוב מחדש של סביבת הלימודים, למשל דרך מחשוב ענן בית ספרי, לימוד באמצעות מעבדות וירטואליות וספרי לימודים מקוונים. שינוי עתיר טכנולוגיה נוסף הוא הופעתם של סביבות מייקרים (maker spaces), דהיינו סביבות עבודה שבהן תלמידים מתנסים בבנייה, בפירוק ובניה מחדש, ביחד או כחלק מקבוצה. הלומדים חווים למידה יצירתית, שמבוססת על פתרון בעיה מסדר גבוה באמצעות עבודת ידיים (בנייה/פירוק) לצד שימוש בעזרים טכנולוגיים שונים. ההערכה היא, כי יותר בתי ספר יפתחו חללי עבודה מסוג זה.

הטמעתם של טלפונים חכמים אישיים במהלך הלמידה מהווה דוגמה נוספת למעורבות הטכנולוגיה בסביבת הלימודים. בעוד שבעבר בתי הספר נלחמו בכניסתם של מכשירים סלולאריים לכיתה, כיום בתי הספר למדו לנצל את המשאב הזמין הזה והם מרחיבים את השימוש בו לצרכי לימוד בבית הספר. במקביל, מתרחב השימוש במכשירים הפרטיים של התלמידים במסגרת מדיניות ה-Bring your own device (BYOD). כך, כ-45% מבתי הספר בארה"ב מיישמים מדיניות זו.

לסיכום, נראה, כי בתי הספר צריכים להגדיר את עצמם מחדש במסגרת הסביבה המשתנה במהירות. הם עדיין יכולים למלא תפקיד חשוב בחייהם של צעירים וקהילות אך מחויבים בהבנה של הנסיבות החדשות שהעולם המודרני מציע ללמידה ובבחינה מחדש של המטרות הפרקטיות של עולם החינוך. הבנה ובחינה אלה יאפשרו להבין את השפה החדשה, המיומנויות והעמדות שתלמידים צריכים כדי להצליח בעולם מרושת (Dixon, 2015).

ביבליוגרפיה

נוימן, א' (2011). איך תרצו את הילדים שלכם: נמלים סיניות צייתניות או פראי אדם? דה מרקר מאוחזר מתוך: http://www.themarker.com/career/1.596428

Barras, C. (2014). Can you learn to be creative? Available at: http://www.bbc.com/future/story/20140314-learn-to-be-creative

Dixon, B. (2015). The end of school as we know it. United States: Solution Tree Press.

Elmore, R.F. (2015). The future is learning, but what about schooling? Available at: https://www.insidehighered.com/blogs/higher-ed-beta/future-learning-what-about-schooling

Robinson, K. (2015). Creative schools: The grassroots revolution that's transforming education. New York, NY: Penguin Books.

הסיכום נכתב בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת