אי שוויון במערכת החינוך: מי מתנגד ומי נהנה מהפערים?

נחום בלס, חוקר בכיר במרכז טאוב לחקר המדיניות בישראל, המכללה האקדמית אור יהודה

המאבק לשוויון ולצמצום פערים במערכת החינוך הוא אחד הנושאים המדוברים ביותר בשיח החינוכי בישראל מאז שנות השישים. אלא שבשנים האחרונות עמדו בפני משרד החינוך סוגיות הקשורות באופן ישיר או עקיף לרעיון השוויון בחינוך, ובכולן נבחר אופן התמודדות המשקף מגמות המבטלות, מצמצמות או מאטות מהלכים לקידום השוויון שנקט המשרד בעבר. פרק זה מבקש לבחון את ההתפתחויות האלה ואת השלכותיהן, כמקרי מבחן לנכונות המערכת להשקיע בצמצום פערים הלכה למעשה.

המהלכים שייסקרו בפרק הם: (א) חזרה לשיטת התקצוב של תקן לתלמיד בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים; (ב) יישום חוק לימוד חובה לגילאי 4–3 וההחלטה להוסיף סייעת שניה בגני הילדים; (ג) יישום החלטת הממשלה באשר לצמצום הצפיפות בכיתות; (ד) הקשחת המדיניות התקציבית כלפי בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים, כפי שהתבטאה במאבק מול בית הספר הריאלי בחיפה ובתי הספר הנוצריים.

המאמר מופיע כפרק בספר השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית, דוח מצב המדינה 2015, בעריכת אבי וייס ודב צ’רניחובסקי.

לפרסום המלא

ראו גם:

מי מפחד משוויון? על חינוך וחברה בישראל