"אין ספק בכלל — אנחנו בוגדים בילדים שלנו" (שיחה עם מנהל בית ספר)
שני, א' (2022). "אין ספק בכלל — אנחנו בוגדים בילדים שלנו" (שיחה עם מנהל בית ספר). הארץ, 22 ביוני
עיקרי הדברים:
- אני כל הזמן תוהה כמה עוד אני יכול להתפשר, כמה עוד אני יכול להוריד את הסטנדרט ולהמשיך לחיות עם עצמי. אני לוקח אנשים שאני יודע שהם לא מתאימים
- המחסור במורים הואץ בזמן הקורונה, כשמורים ישבו בבית ושאלו את עצמם אם זו איכות החיים שהם רוצים ואם הם מסוגלים להמשיך להתקיים ביוקר המחיה
- המדינה פשטה את הרגל בכל מה שקשור להכשרת מורים ברמות הגבוהות של ההוראה באנגלית, מדעי המחשב, כימיה ומתמטיקה
- בגלל הקורונה, הכשירו מורים בזום. גם הסטאז' נערך בזום. זה הזוי. תנאי הקבלה ללימודי הוראה נמוכים עד גיחוך — 420 בפסיכומטרי, בחלק מהמקומות
- בעבר מורים למדו באוניברסיטה את המקצוע שרצו ללמד, נניח, תואר ראשון בהיסטוריה, עברו ללימודי תעודת הוראה
- כיום המורים מוכשרים במכללות למיניהן, שם הם רוכשים תואר משולב — לומדים רק כמה קורסים במקצוע שאותו הם אמורים ללמד
- במכללות לא מכשירים מורים שיכולים ללמד חמש יחידות מתמטיקה או אנגלית או פיזיקה או מדעי המחשב. מורים לא מספיק בקיאים בחומר שהם אמורים ללמד
- אני לא בטוח שהילדים מוגנים בכיתה. כנראה שהם לא. מורים רבים לא מצליחים להגן על החלשים מהפגיעות של הילדים האחרים, מההצקות.
רם כהן, מנהל בתי ספר זה 25 שנה, ולפני כעשור הוזמן להקים את תיכונט, תיכון בצפון תל אביב. בשיחה גלוית-לב עם המראיינת איילת שני מעיתון "הארץ" הוא מתאר במילים חדות ובהירות, לפעמים מעוררות-חלחלה, את המשבר חסר התקדים במערכת החינוך הישראלית. לפניכם עיקרי דבריו בראשי פרקים.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא המשבר בחינוך
אין מורים
המציאות היא שאחרי שנים רבות שבהן נמצאנו על פי התהום, אנחנו כבר עם רגל אחת בתוכה. אין מורים במערכת החינוך בישראל. בשנה הבאה, למשל, אין לי מורה למדעים. גם לא למתמטיקה. אז מה אם אני בית ספר יוקרתי: אם הוא יגיד שהוא רוצה ללמד רק שלושה ימים בשבוע, כפי שנאמר לי כל הזמן, ואני אגיד שאני לא יכול — הוא לא יבוא ללמד אצלי. אני כל הזמן תוהה כמה עוד אני יכול להתפשר, כמה עוד אני יכול להוריד את הסטנדרט ולהמשיך לחיות עם עצמי. אני לוקח אנשים שאני יודע שהם לא מתאימים.
המחסור במורים – מספרים
לפי מנהלת מינהל החינוך בעיריית תל אביב, שירלי רימון ברכה, רק במערכת החינוך בתל אביב לבדה חסרים כ–700 מורים וגננות. חסרים מורים ומורות בכל רחבי הארץ. מדן ועד אילת. גם בפריפריה. דיברתי עם סטודנטית נחמדה שלמדה מתמטיקה באוניברסיטה העברית, ואז עשתה תעודת הוראה. שאלתי אותה כמה סטודנטים סיימו עמה השנה את המסלול הזה? התשובה היתה תשעה. תשעה סטודנטים כפול, נניח, חמש אוניברסיטאות? נניח שאנחנו בתרחיש המדהים שבו כולם אכן ירצו לבוא וללמד בבתי הספר. 45 מורים למתמטיקה ברמה הגבוהה — זה מספיק בקושי למחסור שיש כעת בנתניה, נגיד. מה עם יתר המדינה?
משבר בהכשרת המורים
המדינה פשטה את הרגל בכל מה שקשור להכשרת מורים ברמות הגבוהות של ההוראה באנגלית, מדעי המחשב, כימיה, מתמטיקה ועוד. בעבר מורים למדו באוניברסיטה את המקצוע שרצו ללמד, נניח, תואר ראשון בהיסטוריה, עברו ללימודי תעודת הוראה — שבמסגרתם הוקנו להם מיומנויות ההוראה בכיתה, ואז עשו סטאז' בכיתות. כיום המורים מוכשרים במכללות למיניהן, שם הם רוכשים תואר משולב — לומדים כמה קורסים בהיסטוריה או גיאוגרפיה או כל דיסציפלינה אחרת שהם מעוניינים ללמד, כמה קורסים שעוסקים בחלק הדידקטי, וקדימה לכיתה, לעשות סטאז'. בשנתיים האחרונות, בגלל הקורונה, הכשירו מורים בזום. גם הסטאז' נערך בזום. הזוי. במקביל תנאי הקבלה ללימודי הוראה הולכים ויורדים, וכתוצאה מכך נכנסו למערכת אנשים שתנאי הסף הנמוכים עד גיחוך — 420 בפסיכומטרי, בחלק מהמקומות.
לכן, המורים שמגיעים היום למערכת מקבלים הכשרה דלה ושטחית עד כדי כך שהם עצמם לא מספיק בקיאים בחומר שהם אמורים ללמד. המורה הזה גם לא מנוסה דיו. הוא לא יודע לעמוד מול כיתה.
בעיות משמעת
אני מטפל בילדים שמפריעים לאותו מורה, שבשיעורים אחרים הם רגועים לחלוטין, אבל אותו הם מזהים כטרף קל. לפעמים הם אפילו מתעללים בו. זה פשוט נורא. איך אני יכול להחזיק מורה מול קבוצה שמתעמרת בו? אבל אני מנסה בכל זאת. אני אומר לעצמי — לא משנה כבר מה הוא יצליח ללמד, העיקר שנצליח להחזיק אותו איכשהו בכיתה, כי אם הוא לא יהיה, לא יהיה שום דבר אחר.
זה יותר גרוע מבייביסיטר. בבייביסיטר אתה לפחות מביא מישהו שאתה יודע שיש לו איזושהי אחריות מינימלית כלפי הילד שלך. שהילד יהיה מוגן. אני מודה שהרבה פעמים אני לא בטוח שהילדים מוגנים בכיתה. כנראה שהם לא.
מורים גרועים יכולים להרוס כיתה, גם אם לא במתכוון. לחבל בדינמיקה הקבוצתית של כיתה למשך שנים. הילדים החזקים ישרדו, כמובן, אבל מה עם החלשים? אלו שרגישים למצוקה של המורה, או אלו שהמורה לא מצליח להגן עליהם מהפגיעות של הילדים האחרים. מההצקות.
רק מעטים מסוגלים לעמוד מול כיתה
מעט אנשים שמסוגלים לעמוד בכיתה של 49 מטר, להשתלט על 40 תלמידים וללמד אותם, נניח, סיפור של עגנון. כמה אנשים יכולים לעמוד 45 דקות מול ילדים שלחלקם יכולות גבוהות של הבנה ולמידה, חלקם עם בעיות קשב, שזזים וקופצים ומפריעים כל הזמן, וחלקם האחר עם לקויות למידה, כך שאין להם מושג מה רוצים מהם, והם בכלל גולשים, בסתר או בגלוי, בסלולרי? בואי לא נשכח שאלו ילדים בגיל ההתבגרות הקשה והמאתגר. אתה מתמודד עם ילדים שמפריעים ומתחצפים, ילדים שקמים ויוצאים, ילדים שבוכים, כי קרה משהו בהפסקה, או כי מציקים להם, ילדים שקשה להם בבית.
זה לא תמיד היה כך
המערכת מעולם לא היתה במצב כזה. תופעת המחסור במורים החלה לפני שנים, אבל הואצה בזמן הקורונה, כשמורים ישבו בבית ושאלו את עצמם אם זו איכות החיים שהם רוצים ואם הם מסוגלים להמשיך להתקיים ביוקר המחיה המטורף, כשהם משועבדים לעבודה כל כך תובענית בשכר כל כך נמוך. כיום אין מורים. לא חסרים — פשוט אין. זו תוצאה של הידרדרות של שנים על גבי שנים, שבהן גם איכות ההכשרה של המורים נמצאת בסחרור כלפי מטה.
אין שוויון הזדמנויות, יש שיעורים פרטיים
הורים צריכים לדעת שאם הילד שלהם מספיק מוכשר, אבל לא הכי מוכשר, הוא פשוט לא יקבל את ההזדמנות שמגיעה לו, והסיבה שאנחנו רואים קריסה שקטה יחסית, ולא בום מטורף, היא שהורים פשוט מחזיקים צבא שלם של מורים פרטיים. יש הערכות שלפיהן מדובר ב–13 מיליארד שקל בשנה. תעשייה. אגב, זה כסף שחור. מורים שהם מחנכים ואמורים לייצג ערכים מסוימים עובדים בשחור.
גם התלמידים החזקים נפגעים
גם התלמידים החזקים ייפגעו מהמשבר הזה, לא רק החלשים. אם במדינת ישראל מכשירים מדי שנה סטודנטים בודדים להוראת מתמטיקה, המשמעות היא שאין מי שיבוא ללמד חמש יחידות במתמטיקה. במכללות לא מכשירים מורים שיכולים ללמד חמש יחידות מתמטיקה או אנגלית או פיזיקה או מדעי המחשב. אז מה קורה? נניח שיש מאה ילדים בבית הספר שמוכשרים מספיק לעשות חמש יחידות במתמטיקה — רק 20 מתוכם יוכלו לגשת לבגרות חמש יחידות, כי אין מי שילמד אותם.
המחסור לא מוגבל רק למורים
המחסור ממש לא מוגבל רק למורים. [הוא מאפיין גם] גננים וגננות. סייעים וסייעות. יועצים ויועצות. רכזים ורכזיות. ספרנים וספרניות. פסיכולוגים ופסיכולוגיות. לבורנטים ולבורנטיות בלימודי מדעים. והתופעה המחרידה ביותר — יש מחסור בסייעים וסייעות לילדים עם צרכים מיוחדים.
קטסטרופה בילדים עם צרכים מיוחדים
בסוף ההורים בעלי האמצעים מחפשים בעצמם סייע, וסוגרים איתו עסקה — אתה תקבל 4,000 שקל מהמערכת, אני אתן לך מכיסי סכום דומה, רק תבוא ותשב עם הילד שלי בכיתה ותעזור לו.
לומדים פחות מקצועות ופחות שעות
בשנה הבאה לא נלמד בבית הספר שלי גיאוגרפיה בחטיבת הביניים. לא ילמדו תנ"ך בחטיבה העליונה. סגרנו שתי קבוצות במדעי המחשב. אנחנו מפחיתים את מספר השעות השבועיות במתמטיקה, מדעים ולשון, מחמש לארבע. אנגלית הורדנו כבר לארבע בשנה שעברה. התלמידים חוזרים הביתה בשעות מוקדמות, כבר השנה הם החסירו שש או שבע שעות בשבוע, ביחס לשנה הקודמת. בשנה הבאה בכיתות י' וי"א לא ילמדו תנ"ך. הילדים ילמדו תנ"ך רק בי"ב. האם הם יידעו תנ"ך? לא.
הבעיה היא לא (רק) כסף
רם כהן מסכים עם דברי המראיינת, איילת שני, לפיהם "אנחנו מחמיצים משהו כשהסוגיה מרודדת לשיח על כסף. מה שאנחנו רואים במערכת החינוך זו לא בעיה אלא סימפטום של התפוררות חברתית ושחיקת ערכים".
גם מנהלים נוטשים
כהן יוצא בשנה הבאה לשבתון, ולא בטוח שיחזור: המצב משפיע על הבריאות שלי, על הפנאי שלי, על האינטראקציות בבית. אני כל כך לחוץ כל הזמן. מורה יעזוב. הורה יתלונן. ילד יקרוס. אני לא מצליח לייצר דברים טובים. אני רק שורד. מכבה שריפות. אין לי כבר חזון חינוכי, אני רק עובד עם מה שיש. אין לי שליטה על מה שקורה בבית הספר. גם אנחנו, המנהלים, מרוסקים. מנהלים נוטשים את המערכת בהמוניהם. זה מעולם לא היה כך.
יהיה יותר גרוע
האוניברסיטאות התרוקנו. המכללות מתרוקנות גם הן. בשנה הבאה האוכלוסייה גדלה. מספר המורים קטן — כי חלקם יפרשו, חלקם יוצאים לשבתונים. המחסור במורים רק יחריף משנה לשנה.