אידיאה של תיקון – יזמות חינוכית בחברה רב-תרבותית

הוצאת הקיבוץ המאוחד

תקציר

הספר אידיאה של תיקון הוא בבחינת אתנוגרפיה השוואתית ראשונה מסוגה בשדה החינוך הישראלי. הוא מהווה תרומה משמעותית להבנה של החינוך הרב-תרבותי, ולתפיסת העוצמה והפוטנציאל הגלומים ביזמות חברתית-חינוכית הבאה לחולל שינוי בסביבה משתנה ועמוקת שסעים.

הספר עוסק בחמישה בתי ספר שתלמידיהם מגיעים מתוך סביבה חברתית מפוצלת.

הוא מציג עדויות אודות מורים ומחנכים המשמשים כיזמים חינוכיים-חברתיים ופועלים לחיברות ולקידום תלמידים בסביבה המאופיינת בשוני תרבותי, הטרוגניות וקיטוב אתני ודתי. הוא מראה כיצד בתי ספר מעצבים בקרב תלמידיהם זהות עצמית הפתוחה לקבלת האחר בצד פיתוח יכולת לימוד מרשימות.

סקירת הספר

כמה בתי ספר בישראל מתנהלים על פי אידיאולוגיה מיוחדת:

בית הספר היסודי בנווה שלום – המטפח דו-קיום בין ערבים ליהודים.

בית הספר "ביאליק" – הבונה מערכת חינוכית הולמת לילדי העובדים הזרים.

בית הספר "קשת" – השוקד על הידברות בין חילוניים לדתיים.

בית הספר "קדמה" – השוקד על טיפוח תרבותי של בני עדות המזרח

בית הספר הדמוקרטי בחדרה – המתמקד בהנחלת התפיסה הדמוקרטית

הספר שלפנינו עוסק בחקר בתי ספר אלה הפועלים מתוך אידיאולוגיה של תיקון. מושג אותו גיבש המחבר במהלך המחקר. פירוש המושג הוא, שמתוך נרטיב של מצוקה כלשהי שנחוותה אצל מייסדי בתי הספר השונים, פועלים בתי הספר הללו לתיקון אותו שסע שבתוכו הם מתקיימים (ערבים-יהודים, חילוניים-דתיים, מזרחים וכו'). בספר מתאר ומנתח המחבר כיצד אידיאולוגיה זו באה לידי ביטויי בכל אחד מאותם בתי ספר.

שיטת המחקר

המחבר בחר בטכניקה המחקרית הנטורליסטית, המתאימה, לדעתו, לבדיקה של תהליכים חינוכיים. בכל בית ספר נערכו תצפיות, נבדקו מסמכים שונים המעידים על עיצוב מדיניותו החינוכית, כגון עיתון ותקנון בית הספר, לצורך מציאת אפיון נוסף ובדיקת מסרים, ונערכה השוואה בינו לבין בתי הספר האחרים הכלולים במחקר. הקריטריונים להשוואה היו: הלימה בין אידיאולוגיה מוצהרת לבין המעשה החינוכי, היבטים שונים של תרבות בית הספר, דרכים לטפל במשמעת, מידת מעורבותם של התלמידים בפרויקטים חינוכיים, מידת מעורבות ההורים וקשריו של בית הספר עם הקהילה. המחקר כלל ראיונות עם מנהלי המוסדות וראיונות עם מורים, עם תלמידים ועם הורים. התצפיות נערכו בשיעורים של תחומי דעת ושל פעילויות הקשורות בתחומי חברה וחינוך.

איסוף הנתונים שנעשו בעזרת אמצעים שונים (ראיונות, תצפיות ומסמכים) סייע לתהליך ה"טריאנגולציה".

פרופיל בתי הספר

בית הספר ביאליק" השוכן באזור התחנה המרכזית החדשה בתל אביב מנסה לתת מענה אנושי לתלמידיו, שחיים בדרך כלל בתנאים קשים מאד. בית ספר זה הפך עקב שינויים דמוגראפיים, מבית ספר ישראלי לרב-לאומי המאכלס תלמידים מתרבויות שונות. אוכלוסיית התלמידים של בית הספר מורכבת מילדי פועלים זרים ומיעוט של ישראליים יהודים ותיקים ועולים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך המתגוררים באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב.

בית הספר "קשת" הוקם כדי לתת מענה לצורך של מפגש בין יהודים חילוניים ודתיים. בית הספר יוצא נגד ההחלטה האומללה, לדעת מנהליו, של יצירת זרמי חינוך מופרדים כפי שנהוג היה בשנות החמישים. בית הספר בנה תכנית לימודים בה התלמידים מתמודדים עם טקסטים מנקודות מבט שונות ומגוונות מאד. הוא מעניק לילדים מרחב לבדיקת זהותם היהודית-ישראלית.

בית הספר "קדמה" בירושלים הוקם על בסיס אידיאולוגי לתיקון חברתי של אוכלוסיות מקופחות. שנים רבות ניסה משרד החינוך לטפל בקידום האוכלוסיות החלשות, בדרך כלל מומצא מזרחי, באמצעות תוכניות לימודים ייחודיות, אך נדמה שלעתים קרובות היה זה לשווא, בגלל הטיה ואפליה מערכתית מובנית בחברה הישראלית (סבירסקי, 1990, 1995). בית הספר "קדמה" אימץ גישה חינוכית שונה מזו של בתי ספר אחרים. הוא ממקד את מאמציו באוכלוסיה ספציפית תוך ניסיון לשנות את התפיסה העצמית והתרבותית של תלמידיו. בית הספר מאפשר לתלמידיו לברר את מרכיבי זהותם באופן ביקורתי, ואינו מתייחס לזהות המזרחית כזהות מונוליטית ומובחנת, אלא כנרטיב חשוב שהושתק במשך שנים רבות וראוי כעת להחיותו ולהשמיעו.

בית הספר הדמוקרטי בחדרה מהווה אלטרנטיבה חינוכית רדיקלית לנעשה בבתי ספר ישראליים רגילים. מכל בתי הספר שיוצגו בספר, הוא מאופיין בכך שהבעיה בה הוא עוסק נושאת אופי אוניברסאלי ולא רק אנדמי-ישראלי, ובית ספר זה מהווה קול חשוב בשיח על חינוך לדמוקרטיה ואזרחות שכל כך חסר בחברה הישראלית. בית הספר מציג עצמו כקהילה המשתנה ללא הרף עם כל אדם שנכנס אליה ויוצא מתוכה. כל קול בקהילה משפיע ומשנה את בית הספר, והוא מצליח להנחיל לתלמידיו גישות דמוקרטיות לגבי נושאים שונים. כך, למשל, בסקר עמדות תלמידים שנעשה בבית הספר הדמוקרטי, נמצא שהתלמידים מגלים עמדות דמוקרטיות יותר ביחס לערביי ישראל בהשוואה לתלמידים שלומדים בבתי ספר רגילים (גולדנברג, 1998).

השוואה וסיכום

במהלך המחקר ביקר המחבר בחמישה בתי ספר הנ"ל הפועלים על פי אידיאולוגיה של תיקון. בית הספר "קדמה", בית הספר בנווה שלום ובית הספר "קשת" הוקמו באופן מיוחד על מנת לתקן שסע קיים בחברה הישראלית, בית הספר "ביאליק" עבר טרנספורמציה על מנת ל"טפל" בשסע חדש ההולך ונוצר לנגד עיננו, ובית הספר הדמוקרטי, שהוא יותר אוניברסאלי בתיקונו ותוקף את דרך הלימוד בבתי הספר ה"מסורתיים".

מיתוס מעצב

לכל בתי הספר שבחן המחבר יש מיתוס מעצב, ובמקרים רבים הוא קשור למצוקתו של אדם בודד, אשר סחפה אחרים שעל פי רוב חוו אותה מצוקה עצמה. אין בכוחו של מיתוס יחיד לגייס קהילה אלא אם כן קיימת מוכנות פוטנציאלית להתגייסות.

 כל מנהלי בתי הספר והצוותים המובילים מודעים למיתוס המעצב של בית הספר ומכירים בתמורות שחלו בו ובאתוס שלו כתוצאה מהתפתחויות שונות. הד לנרטיבים שלהם אנו מוצאים גם בדברי המורים והתלמידים. באופן כללי, ניתן לומר שבבתי ספר אלה נעשה שימוש רב בנרטיבים אישיים כעוגן מרכזי להבנת המציאות ולקונקרטיזציה של האידיאולוגיה על כל מורכבותה. בכל אחד מבתי הספר המיתוס המעצב אינו מחייב באופן מוחלט, אלא מאפשר שינוי בהתאם לשינויים סביבתיים וחברתיים. למרות שברוב המקרים אדם מרכזי אחד יוצר את המיתוס הראשוני, ובאופן סימבולי הוא "מחזיק את האתוס", עדיין קיימת הסכמה והבנה שהאמת נוצרת על ידי קהילה, ואין היא נחלתו של אדם אחד.

בית הספר כקהילה

בתי הספר של אידיאולוגיית התיקון הם קהילתיים במובנה המלא של המילה, ולא כסיסמה נדושה ריקה מתוכן, לא כהצהרת כוונות במסמך נשכח, ולא כשלט על דלת בית הספר, אלא כאידיאולוגיה קיומית. בתי הספר המתוארים במחקר זה נחשבים לטובים יותר מאחרים ומאופציית החינוך של רשת הלינוך של ש"ס, משום שהם מקנים לתלמיד תחושה של שייכות ומשמעות בצד חינוך להשתלבות בחברה חופשית, דמוקרטית ורב-תרבותית, חברה טכנולוגית ועתירת ידע ומידע, מתוך עמדה ביקורתית.

מאפיינים קהילתיים של בתי הספר

קשר בין ילד למבוגר - בתי הספר שהוקמו על בסיס אידיאולוגיה של תיקון הם בתי ספר המאפשרים קשר אמיתי וקרוב בין תלמידים למורים. כמעט לא קורה שלתלמיד אין לפחות מבוגר אחד שקשור אליו באינטראקציה משמעותית רגשית ולימודית.

קשר בין ילד לילד – בתי הספר של אידיאולוגיית התיקון מנסים להקים קהילה מלוכדת, בעלת מטרות משותפות, שבנתה מנגנונים לפיתוח כישורים רגשיים וחברתיים. המורים מתווכחים בין הילדים ומעודדים אותם למצוא מנגנוני תיווך עצמאיים.

קשר בתוך הקהילה הרחבה – בתי הספר של אידיאולוגיית התיקון רואים את עצמם קשורים לקהילה ובעלי זיקה עמוקה כלפיה. בכוונתם ובתוכניתם להשפיע עליה ולשנותה. בית הספר "ביאליק" ובית הספר "קדמה" מבקשים לשנות ולשפר את הקשרים בקהילה העוטפת את בית הספר, במובן הגיאוגרפי והמעמדי. בית הספר "קשת" עושה צעדים ראשונים בכיוון זה, על ידי קליטת רבים מילדי השכונה, ומנסה לחולל אינטגרציה, כאידיאולוגיה הרואה בהטרוגניות יתרון ולא מעמסה. בית הספר בנווה שלום הוא תוצר של קהילת המקום, אשר עצם קיומה משמש ניסיון להשפיע על כלל החברה הישראלית, ובית הספר הדמוקרטי רואה את עצמו כחלוץ בהובלת שינוי במערכת החינוך הישראלית, אך אין לו זיקה למקום הגיאוגרפי שבו הוא ממוקם.

קשר עם הורים – בתי הספר של אידיאולוגיית התיקון רואים בהורים סוכני סוציאליזציה שיש לשתף איתם פעולה. הורי הילדים הלומדים "בקדמה" מוזמנים לבוא לבית הספר ולספר מחדש את "ההיסטוריה של השכונה" וכך לפתח אודותיה ידע אלטרנטיבי. הורי הילדים בבית הספר "קשת" ובבית הספר בנווה שלום מוזמנים לוועדות ולקביעת מדיניות, והורי הילדים בבית הספר הדמוקרטי משתתפים באופן מלא בניהול בית הספר. הורי הילדים בבית הספר "ביאליק" מתקשים להגיע לבית הספר בגלל שעות העבודה הממושכות שלהם, ובגלל מעמדם הארעי היוצר סיטואציה חדשה, בית הספר יוצא מגדרו כדי לאפשר מפגש באמצעות הדפסת מסמכים רב-לשוניים, המעיד על רגישות להבדלים תרבותיים, ועורך ישיבות הורים בשעות מאוחרות מאד.

היכרות עם הילדים – בתי הספר בעלי האידיאולוגיה של תיקון אינם מאפשרים לילד "ליפול בין הכיסאות". כמעט כל ילד הזוכה להכרה כאדם ייחודי בעלי צרכים משלו, ולא כמספר או כיחידה המייצרת ציונים. ישיבות המורים נוטות להתארך מאד, משום שבעיותיו של כל ילד נדונות בהן בצורה מעמיקה. המורים מגבשים תכנית עזרה אינדיווידואלית לכל ילד לפי צרכיו ולפי סגנון הלימוד שלו. בבתי הספר אלה נקבעת דמות אחת שאחראית למעקב אחר התפתחותו ההוליסטית של הילד במובן הפיזי, הרגשי והשכלי.

השלמת צרכים לילדים – בגלל אופי האוכלוסייה מצטיינים בית הספר "ביאליק" ובית הספר "קדמה" במדיניות של עזרה החורגת מזו שמקובלת בדרך כלל בבתי ספר רגילים. נעשה איגום משאבים עם מערכות תמיכה אחרות, המגישות לילד עזרה רב-ממדית. תהליך זה מתרחש גם בבית הספר "קשת" ובבית הספר בנווה שלום, אם כי במידה מופחתת, ועוד פחות מכך בבית הספר הדמוקרטי. ככל שהילדים באים מבתים מבוססים יותר, כך נוטה בית הספר לקחת פחות אחריות על תחומים השמורים להורים ולמערכות אחרות.

תחושת שייכות – בתי הספר של אידיאולוגיית התיקון מעניקים לילדים תחושת שייכות, בין השאר על ידי טיפוח גאוות התרבות המקורית והמוצא, המסייעת להם לפתח תדמית עצמית חיובית. בתי ספר אלה אינם הולכים בתלם: הם חתרניים בכך שהם קהילתיים באמת ולא רק כמליצה. הם פועלים נגד אתוס המצוינות (אשר מטיב עם חלק ומכשיל חלקים אחרים), ומציעים אופציה של קהילה קוהסיבית בעולם שהולך ונעשה מנוכר ואינדיווידואליסטי. קיומם והצלחתם של בתי ספר אלה מבטאים מחאה, קול חדש בחברה הישראלית נגד התמכרות לא ביקורתית לערכי החומרנות וצרכנות-היתר כאמצעי להשגת אושר.

אם נקבל את ההנחה שבתרבות היהודית מושרש יסוד מובנה של התייחסות דה-אסרטיבית לאחר ולקהילה בכלל, נוכל לומר שבית הספר הדמוקרטי הוא בית הספר האינדיבידואליסטי מכולם, בשעה שבית הספר "קשת" ובבית הספר "קדמה" יש סממנים של גיבוש זהות יהודית וקהילתית סביב ערכים של טובת הכלל, בהקשרים מסורתיים אידיוסינקרטיים ובזיקה לטקסטים מסורתיים כמנוף לבדיקת טובת הכלל וביקורת החברה.

בניית תוכנית לימודים חדשנית ותלוית הקשר

כל חמשת בתי הספר מצטיינים בפיתוח תוכניות לימודים חדשות, בעלות העזה רבה ותפיסה אינטרדיסציפלינרית של ידע.

ידע קיברנטי – בכל בתי הספר האלה אנו מוצאים הד לתיאוריות רלטיביסטיות בכל הנוגע לתרבות, ליצור ולייצוג האמת, הלמידה אינה נתפסת כתהליך שבו כלים ריקים מתמלאים בידע, אלא כתהליך פעיל שבו כולם שותפים בהבניית ידע באופן חברתי. החיפוש הדינאמי אחר אמת משתנה גורם לבתי הספר לשנות את המיתוסים ואת האתוס שלהם. זהו דיאלוג מורכב מאד, אשר אינו מתקיים במסגרות אתנוצנטריות, המאוימות מהאפשרות של מפגש עם אמת "אחרת" והמאפשרות מפגש ממשי עם האחר.

סגנון למידה – בבתי הספר יש התאמה מרבית לסגנון הלמידה הייחודי של כל תלמיד. לא מעט בתי ספר רגילים מנסים גם הם להתחשב בסגנונות למידה שונים, אך המספר הרב של תלמידים בכיתות והאווירה הפחות קהילתית והפחות תומכת פוגעת ביישום האידיאולוגיה הלכה למעשה.

המורים בבתי הספר

המורים בבתי הספר הפועלים על פי אידיאולוגיה של תיקון הם אידיאליסטיים, ונוטים להזדהות מאד עם תפקידם. הם מגלים יותר פתיחות, בעלי יכולת לפעול בתנאים של עמימות, בעלי נכונות לפגוש את האחר, ותוך כך לעבור תהליך אישי. נראה שהעבודה היצירתית והמיוחדת הנעשית בבתי הספר של תיקון מעניקה למורים פיצוי על הסטאטוס החברתי הנמוך של עבודת ההוראה. לבתי ספר אלה יש הילה של קהילה מיוחדת. ההוראה בהם מקרינה על החברה הסובבת תחושה שהם עובדים מתוך שליחות ואידיאולוגיה מתקנת.

המורים מוכנים לעבוד שעות רבות יותר, להשקיע זמן רב בהכנת חומרי לימוד ולקיים ישיבות ממושכות שדנים בהן בהתקדמות של כל אחד מהתלמידים. המורים נהנים מהמשוב החיובי של התלמידים והתחושה שעבודתם משפיעה על חיי התלמידים. גם מורים אשר התחילו את עבודתם ללא אידיאולוגיה ברורה, מפנימים את אידיאולוגיית התיקון של בית הספר. ככל שהם מתמידים בעבודתם כך הם הופכים ל"אידיאולוגים" יותר. רוב בתי הספר מטפחים סוג של מורה חדש, בעל תודעה תרבותית-חברתית ופתיחות, תכונות הנדרשות לצרכים המתפתחים בחברה הישראלית. למרות השוני בין בתי הספר שנדונו במחקר, יש דמיון רב בהתפתחות תפקוד המורים בבתי הספר של תיקון.

מורים שאוהבים את העבודה במערכת הרגילה, הנרתעים מ"בלגן", מחוסר סדר קבוע ומיחס בלתי פורמאלי של התלמידים, פורשים בדרך כלל ומחפשים עיסוק אחר, במיוחד בגלל אי ההתאמה לאידיאולוגיית בית הספר. בתי ספר אלה אינם מתאימים למורים בעלי אישיות בלתי גמישה.

 לעומתם, המורים בבתי הספר בעלי אידיאולוגיה של תיקון נוטים להיכנס כל כולם לתוך תהליך הלמידה של הילדים.

ניהול

בתי הספר של תיקון מנוהלים על ידי צוותים בעלי יכולת ביצועית ורפלקטיבית מרשימה. במקרים מסוימים המנהלים הם גם מייסדי בתי הספר. צוותי הניהול הם האחראים "לספר את סיפור בית הספר" במובן הרחב, גם כלפי חוץ (לתקשורת, לפוליטיקה, למשרד החינוך) וגם כלפי פנים. הם אלה המעבירים לצוות המורים את מנטרות הקיום של בית הספר, לא כמילים ריקות, אלא כעוגנים ממשיים לשינוי ולשיפור ההתנהגות האנושית בהתאם לתיקון. המנהלים מרבים להשתמש בסיפורים ובנרטיבים אישיים כאמצעי לשיפור תהליך החינוך. מורים נוטים לאמץ סיפורים אלה ולפתח סיפורים משל עצמם.

כל המנהלים מגלים גישה ביקורתית ביחס לתהליכים המתרחשים בחברה הישראלית. הם לא משלימים עם הכיוון הפוליטי שאליו נעה החברה, ומשתייכים בדרך כלל לשמאל לא בורגני, שמאל חברתי שמחפש באופן אמיתי דרך לבניית תוכנית ראויה לתיקון חברתי, לשוויון ולפתרון קונפליקטים בין קבוצות משוסעות. המנהלים עובדים בשיטות ניהול בלתי פורמאליות לחלוטין, ללא סממני סטאטוס וחשיבות עצמת. גישתם לאחר בלתי אמצעית ומתובלת לעתים בהומור. מנהלי בתי הספר של תיקון מציגים דור חדש של מחנכים, שהם מומחים בחינוך ונושאים אידיאולוגיה של תיקון בחברה משוסעת ההופכת יותר ויותר לרב-תרבותית.