אוטיזם, חופש הבחירה והתמודדות מורים

למאמר המלא ראו קובץ מצורף מימין

העלייה הדרמטית בכמות הילדים המאובחנים בהפרעות אוטיסטיות הביאה לגידול במספר המורים הנדרשים לטיפול בילדים אלה. מחקרים מעטים בלבד נערכו כדי לברר את הדרכים שבהם מורים מתמודדים עם אוטיזם (Jennett et al., 2003). מחקר זה בחן את התמודדותם של אנשי סגל טיפולי עם קונפליקטים שעלו עקב טיפול בילדים בשיטת ה"Options".

הממצאים מלמדים כי המחנכות המטפלות והמדריכה הפדגוגית נבדלו בדפוסי הניהול שלהן. מרבית המטפלות הלכו בדרך התואמת את גישת ה "Options" המתרכזת באדם ומקבלת אותו (Kaufman, 1994). הן יצרו קשר עם הנערים "זרמו" עם הנערים והדגישו פחות את המטרות החינוכיות.  היועצת הפדגוגית שמחויבותה הייתה בעיקר לאג'נדה החינוכית התרכזה בעמידה ביעדים אך מיעטה לעסוק בנערים עצמם.  המחנכות כמו גם המטפלת זמירה, שהיה לה גם תפקיד ארגוני במוסד "האם", נמצאו בעמדת ביניים: הן היו מעורבות בטיפול אינטנסיבי בנערים הדורש מהם התרכזות רבה בנערים וצורכיהם, אך נאלצו ע"פ מחויבותן המקצועית והארגונית להתרכז גם ביעדים חינוכיים ולדאוג להגשמתם. מחויבותן, אשר הייתה ניהולית וטיפולית כאחד, יצרה עליהן עומס רב. לא ייפלא שהמחנכות הרגישו שחיקה.

ממצאים אלה רומזים כי מחויבותן של אנשי הסגל להשגת יעדים תאמה את תפקידן הארגוני. ככל שעמדת אשת הצוות החינוכי ומחויבותה למשרד החינוך ומטרותיו הייתה רבה יותר כך היא נטתה להתמקד ביעדים.