תפיסת הזהות המקצועית של מכשירי מורים במכללה לחינוך – מבט כמותי ואיכותני

שגיא, ר' (2014). פרק 3: תפיסת הזהות המקצועית של מכשירי מורים במכללה לחינוך – מבט כמותי ואיכותני. בתוך ח' עזר (עורכת), מבעד לעדשת הזהות המקצועית: מחקר שיתופי רב-שיטות כגישה להבנת הזהות של מכשירי מורים (עמ' 72-42). תל-אביב: מכון מופ"ת.

סיכום המאמר נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממערכת פורטל מס"ע במכון מופ"ת

במחקר זה מבקשת החוקרת לאפיין ולתאר את זהותם המקצועית של מכשירי המורים במכללה בזיקה לתאוריה של סגנונות הקיום (Fromm, 1976; Rand, 1993) ולתאוריות של זהות מקצועית של מורים ומכשירי מורים (Beijaard, Verloop, & Vermont, 2000; Gee, 2000-2001).

מדובר בשלושה סגנונות קיום: סגנון הקיום "להיות" (Being) מגדיר פרום (Fromm, 1976) כנטייה של הפרט לגדול, לאהוב ולקדם את עצמו לקראת מימושו העצמי. האוריינטציה של סגנון קיום זה היא פנימית ומכוונת לשאיפה למימוש הפוטנציאל החבוי ביחיד ולהבאתו לידי ביטוי בהיבטים שונים של החיים. עניינו בשאלה "מי אתה?", ובהקשר של המחקר הנוכחי, "מי אתה, מכשיר המורים, ומהי זהותך?".

סגנון הקיום "שיהיה לי" (Having) מתואר על ידי פרום (שם) בנטיית הפרט להתייחס אל העולם בכל ההיבטים בדרך של רכושנות ושליטה. נטייה זו אינה מוגבלת לעולם המטריאלי, והיא מתייחסת גם לעולם הרוחני ומבטאת את הדרך שהיחיד מתייחס לסביבתו ו"דורש" ממנה לתרום לרווחתו ולהתפתחותו. עניינו בשאלה "מה אתה צריך?", ובהקשר של המחקר הנוכחי, "מהי הסביבה שאתה זקוק לה כדי להתפתח מקצועית?".

סגנון הקיום "לעשות" (Doing) שמציע רנד (Rand, 1993) מתייחס לנטייתו של הפרט לעשייה ולמציאת סיפוק מעצם תהליך העשייה. נטייה בסיסית זו מתבטאת בהפניה מסיבית של האנרגיה הפנימית לעצם העשייה ולפיתוח יכולת ביצועית עצמית ברמות שונות, מתוך תחושת חיוניות ויצירה. עניינו בשאלה "מה אתה עושה כדי לממש את הפוטנציאל הטמון בך?", ובהקשר של המחקר הנוכחי, "אלו פעילויות אתה נוקט כדי להתפתח מקצועית".

מכלל התאוריות על זהות מקצועית בחרה החוקרת להישען של שתיים. האחת (Gee, 2000-2001) עניינה בארבעה מרכיבים של הזהות: זהות טבעית שהאדם נולד אליה; זהות מוסדית – זהות שבה הפרט מוכר על ידי הסביבה שמאפשרת לו את פיתוחו; זהות השיח שמתפתחת באינטראקציה עם הסביבה שלו ובהגשמתו את שאיפותיו; זהות הזיקה – שמתפתחת בעקבות תחושת מחויבות לקבוצת ההשתייכות ועשייה בתחומים משותפים.

התאוריה השנייה (Beijaard, Verloop, & Vermont, 2000) עניינה בשלושה תחומים שיחד בונים את הזהות המקצועית של מכשיר המורים: התחום הדיסציפלינרי – מומחיות בתחום הדעת; התחום הדידקטי – מומחיות בתחום ההוראה; התחום הפדגוגי – מומחיות בחינוך. במחקר זה נמצא, שהתחום הפדגוגי והדידקטי נתפסים על ידי משתתפי המחקר כתחום אחד – עיסוק בהכשרת מורים. כמו כן, במחקר זוהו שני תחומים נוספים – העיסוק במחקר בהכשרת מורים וההשתייכות להכשרת מורים.

שילוב של תאוריית סגנונות הקיום והתאוריות העוסקות בזהות מקצועית מניב את המודל הבא:

1. סגנון הקיום "להיות" מורכב משתי הזהויות – הזהות הטבעית וזהות השיח – המבטאות את המאפיינים הבסיסיים של היחיד שמתפתחים ובאים לידי מימושם תוך כדי אינטראקציה עם הסביבה. במחקר הנוכחי הן מתבטאות בארבעה תחומי זהות: הדיסציפלינרי, החינוך, המחקר, והכשרת המורים.

2. סגנון הקיום "שיהיה לי" מורכב מהזהות המוסדית, המתארת את התנאים שמאפשרים ליחיד להתפתח, ובא לידי ביטוי במחקר הנוכחי בצורך במרחב לקידום ולשיתוף, בתנאי עבודה ובאינטראקציות חיוביות עם הממונים.

3. סגנון הקיום "לעשות" מורכב מזהות המבטאת את העשייה והמחויבות של היחיד לקבוצת ההשתייכות שלו, ובא לידי ביטוי במחקר הנוכחי בפעילויות אקדמיות שונות.

מודל זה מביא נקודת מבט חדשה בהקשר של תפיסת הזהות המקצועית ומעמיד שלוש שאלות עיקריות לבחינת תחום זה – מי אתה ומהם תחומי זהותך? מה אתה עושה לקידום התפתחותך המקצועית? למה אתה זקוק מהסביבה כדי להתפתח? כל אחת מהשאלות נבחנת בתאוריות מעוגנות בתחום התאורטי של תפיסת הזהות ובראיות אמפיריות, כמותיות ואיכותניות.

דמותו של מכשיר המורים, כפי שמצטיירת ממחקר זה, מורכבת משלושת סגנונות הקיום. ה"להיות" של מכשיר המורים הוא סגנון הקיום הדומיננטי. העיסוק של מכשיר המורים בזהותו המשתנה לנוכח השינויים העוברים על מערכת הכשרת המורים, המעבר ממומחה בתחום הדיסציפלינה למכשיר מורים המשתייך להכשרת המורים וכן שילוב של תחום חדש יחסית – זהותו כאיש מחקר – הם נדבך חשוב ודומיננטי בעיצוב דמותו.

ההיבט של סגנון הקיום "שיהיה לי" מצביע על הצורך של מכשיר המורים בהשתייכות מוסדית וברצון לקבל את תמיכת המוסד לשם חיזוק זהותו המקצועית, קידומו והתפתחותו האקדמיים, ובעיקר למען רווחתו האישית והאקדמית.

ה"לעשות" של מכשיר המורים, כלומר פעולותיו האקדמיות השונות, שתורמות לביסוס זהותו המקצועית והתפתחותה, הוא סגנון קיום מתפתח. מהמחקר עולה כי הפעילויות האקדמיות, על מגוון אפשרויותיהן (מחקר, פרסום, כתיבה וכו') תופסות מקום חשוב בקרב בעלי תפקידים. לפיכך יש מקום חשוב לעודד פעילויות כגון אלה ולתמוך בהן גם בקרב הקבוצות האחרות במכללה.

המלצתה של החוקרת אפוא היא להקדיש מאמץ לחיזוק רווחתו האישית והאקדמית של מכשיר המורים על כל היבטיה – מרחב לקידום ולשיתוף, תנאי העבודה, עידוד לפעילויות אקדמיות כאנשי אקדמיה, לא רק כמרצים, ויחסים בין-אישיים עם ההנהלה.

מאמץ זה בקידום הפרט יניב פירות בכל ההיבטים, הן בחיזוק הזהות המקצועית של מכשיר המורים ובגאווה על השתייכותו למוסד ולהכשרת מורים, הן בפעילויותיו למען קידומו המקצועי-אקדמי, שיבססו את מעמדו במוסד ובהכשרת המורים, ובכך יגביהו את מעמדו של המוסד להכשרת מורים כמוסד אקדמי, המקדם פעילויות אקדמיות והדואג לרווחת הסגל האקדמי.

מקורות המידע שצוטטו בסיכום

Beijaard, D., Verloop, N., & Vermont, J. D. (2000). Teachers’ perceptions of professional identity: An exploratory study from a personal knowledge perspective. Teaching and Teacher Education,16, 749-764.
Fromm, E. (1976). To have or to be. London: Cox & Wyman.
Gee, J. P. (2000-2001). Identity as analytical lens for research in education. Review of Research in Education, 25, 99-125.
Rand, Y. (1993). Mode of existence (MoE) – To Be, to Have, to Do: Cognitive and motivational aspects. Paper presented at the International Association for Cognitive Education. Ginosar: Israel.