תיאוריית הייחוס והערכה עצמית: השלכות בכיתה ובבית הספר

מקור: זרעים של הערכה עצמית, הוצאת ADR, 1995.

ההצלחות בחיינו

ממצאי המחקר הקשור בתיאורית הייחוס היו שילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה מאמינים ברוב המקרים שמאמציהם והיכולת שלהם הם שהביאו להצלחתם. ילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה הלומדים לרכב על אופניים, המקבלים ציון גבוה בבחינה, המבקיעים שער במשחק כדור רגל, המסתדרים עם ילדים אחרים, ייתנו אמנם אשראי למבוגר שלימד אותם ועזר להם, אך גם יאמינו שהם עצמם בעלי השפעה בקביעת המתרחש בחייהם. הם לוקחים לעצמם אשראי מציאותי על הישגיהם. התמונה שונה באופן בולט אצל ילדים ומתבגרים בעלי הערכה עצמית נמוכה, אשר לעתים קרובות מייחסים הצלחה למזל או למקרה – לגורמים שמחוץ לשליטתם – ובכך מפחיתים את ביטחונם שיוכלו להצליח גם בעתיד. למשל, תלמידים רבים עם קשיי למידה פוטרים ציון טוב במבחן בהערה מסוג "זה היה מבחן קל" או "היה לי מזל". האמונה, שהם תרמו באופן כלשהו להצלחה, בולטת בהעדרה. אם תלמידים בכיתתך מאמינים שהישגים נובעים ממקרה או ממזל, ההנעה שלהם והחתירה העצמית יהיו במקרה הטוב נמוכים. בהאמינם שיש להם שליטה מועטה, אם בכלל, על יכולתם ללמוד, לא ישקיעו עצמם במשימות הלימודיות. תלמידים אלה יהיו לעתים קרובות חסרי חוש אחריות ושייכות למה שקורה בכיתה או בבית הספר, ומרגישים שההשכלה נכפית עליהם, "אני לא אוהב" את בית הספר, אך אני חייב ללכת". אני רק מצפה לסוף השבוע כדי שלא אצטרך ללכת לבית הספר ". " בית הספר הוא מטרד". הכרזות אלו משקפות את ההשקעה המינימאלית וחוסר השייכות שתלמידים רבים, בעיקר בעלי הערכה עצמית נמוכה, חשים כלפי בית הספר. תלמידים אלה הנושאים על כתפם הערכה עצמית נמוכה, והמרגישים מנוכרים מבחינה פסיכולוגית מבית הספר, מהווים אתגר עבור המחנכים. "עלינו לשאול את עצמנו כיצד ניצור בבית הספר סביבה שתגדיל את האפשרות שילדים ומתבגרים לא רק יצליחו, אלא גם יאמינו שהצלחתם מבוססת על משאביהם ומאמציהם", או בניסוח אחר, כיצד נעזור לתלמידנו לחוש תחושה גדולה יותר של בעלות ואחריות על ההשכלה שלהם? המורים יכולים כבר משנת כניסת הילד לבית הספר, לנקוט במספר אסטרטגיות לחיזוק רגשות אלו של בעלות ואחריות.

השגיאות והכישלונות בחיינו

מה אומרת תורת הייחוס בקשר לשגיאות וכישלונות.נתבונן בשתי הדוגמאות הבאות: שני ילדים מכיתה ד' נכשלו עתה בהכתבה. כשהם יוצאים מהכיתה, אומר האחד, "כדאי לי ללמוד יותר בפעם הבאה, אולי אפילו להיעזר במישהו. "אני מסוגל להצליח יותר ", השני אומר " "איזה מורה זה, " הוא לא אמר שהמלים האלה יהיו בהכתבה, צריך לפטר אותו! ", נעבור עכשיו למגרש בייסבול שם גמרו שני בני עשר מאותה קבוצה לחבוט בכדור. בסוף המשחק ניגש אחד הילדים למאמן ואומר, "אתה רואה מה לא בסדר בחבטה שלי? אני כל הזמן מחטיא." השני משליך בכעס את המחבט וצועק שהשופט עיוור.

הילד הראשון בכל אחת מהדוגמאות, זה שמוכן להשקיע מעט אנרגיה נוספת ללמוד או לבקש עזרה מהמורה או המאמן, מחזיק בדעה שטעויות הן התנסויות שיש ללמוד מהן ולא דווקא להרגיש מובס על ידן. ילדים מסוג זה, הם בדרך כלל בעלי הערכה עצמית גבוהה ומייחסים חוסר הצלחה – במיוחד אם המשימה ברת ביצוע – לגורמים שאפשר לשנותם על ידי השקעת מאמץ נוסף או על ידי שימוש באסטרטגיות או טכניקות יעילות יותר.

הילד השני בכל אחת מהדוגמאות שייך לסוג המתסכל הורים, מורים ופסיכולוגים כשהם מנסים לעזור לו. ילד זה תולה כישלון במישהו או במשהו, מאמין שלא לומדים משגיאות, אלא שכל שגיאה הינה רחיים נוספים התלויים על צווארו, ומושכת אותו עוד ועוד כלפי מטה. ילדים ומתבגרים כאלה תופסים שגיאות כתוצאה של תנאים שאי אפשר לשנותם בקלות, כגון חוסר יכולת או אינטליגנציה נמוכה. הרגשת חוסר האונים והרצון להימנע מהשפלה נוספת, גורמת להם להתייאש, להמציא תירוצים, להאשים אחרים, להיזקק לדרכי התמודדות לא יעילות אחרות, כגון אימוץ תפקיד ליצן או בריון הכיתה. כשהם גדלים, ואנו מנסים לעזור להם, לעתים קרובות אנו נתקלים בתגובה נזעמת, "תעזוב אותי! ", "לא איכפת לי", אלה החיים שלי ואני אעשה אותם מה שאני רוצה! " לילדים אלו איכפת הרבה יותר ממה שאנו חושבים, אך בגלל הרגשתם שאינם יכולים להשתפר, הם תוהים למה בכלל כדאי להם לנסות.

אף ילד אינו מחוסן מפני הפחד לטעות או להיכשל, אם כי ילדים בעלי הערכה נמוכה הם יותר פגיעים. אני מאמין שלפחדים אלו תפקיד בכיתה, אלא אם כן מתעמתים אתם ישירות. כשם שהעלתי את השאלה בדבר הדרך בה אנו יכולים לעזור לתלמידים להגביר את חוש הבעלות והאחריות להשכלתם, אני רוצה לעורר שאלה חשובה אחרת: כיצד ניצור בבית הספר אקלים המחזק בתלמידים את האמונה שמשגיאות יש ללמוד, שלא צריך רק לקבל אותן, אלא גם לצפות אותן? עלינו להעביר לילדים ולמתבגרים את המסר שאל להם לחוש מובסים כתוצאה משגיאות, ששגיאות יכולות להוות בסיס ללמידה ולצמיחה.

החיפוש אחר איי יכולת

יש לפתח התערבות טיפולית שתחדיר בתלמידים חוש בעלות ותעזור להם להתמודד עם שגיאות באופן בונה. אם ילדים או מתבגרים סובלים מהערכה עצמית נמוכה במצבים רבים, במיוחד באותם מצבים הנחשבים חשובים בעיני אחרים, הרי שהתחושה הכללית שלהם לגבי כישרונם תהיה נמוכה מאד. המטפורה לתיאור תחושה זו של חוסר כשרון מכילה את דימוי הבא: הרבה מן המטופלים של מחבר הספר (ד"ר רוברט ברוקס, "זרעים של הערכה עצמית"), אם לא כולם שוחים או טובעים באוקיאנוס של חוסר כישרון. "הם הצליחו לשדר לי שהם מאמינים שאינם מסוגלים להצליח. על מנת ליצור ניגוד לדימוי של הטביעה, אני "אומר שלכל אדם בעולם יש לפחות "אי אחד קטן של כשרון", תחום אחד שיש לו פוטנציאל להיות מקור לגאווה ולהישג.

ד"ר בורקס מדגיש כי מטרתו בהבאת המטפורה לא הייתה רק לתת דימוי דמיוני, אלא דווקא לסמל את הכבוד והתקווה. תזכורת לכך שלכל הילדים והמתבגרים יש תחומים בהם הם חזקים. על אלו המלמדים ומגדלים ילדים מוטלת האחריות למצוא את איי הכישרון ולבנות עליהם כדי שהללו יהפכו בולטים יותר בתוך האוקיינוס הספק העצמי.

ד"ר ברוקס סבור כי עלינו למצוא בסביבת בית הספר דרכים להראות את איי הכישרון של התלמיד. אם בית הספר יהווה עבור התלמיד מקום שבו מאירים את צדדיו החזקים דווקא ולא את פגמיו, סביר, שהוא יהיה בעל הנעה גדולה יותר ללמוד ולהשיג. אף על פי, שכל התלמידים ראויים לכך שאיי הכישרון שלהם יאותרו וישמשו בסיס לבנייה, הרי שבמקרה של תלמידים חסרי בטחון ביכולתם ללמוד, הצורך בכך הרבה יותר דחוף. לאור ניסיונו, מצא ד"ר ברוקס, שאם נוכל למצוא ולחזק את תחומי הכוח של תלמידים אלו, הם יפגינו יותר נכונות לצאת ולהתמודד עם משימות שהיו עד עתה בעייתיות עבורם.

כאשר בוחנים אסטרטגיות ספציפיות לטיפוח ההערכה עצמית בבתי הספר ובכיתות, מתברר שאיי הכישרון משתנים ואפשר לחזקם בדרכים רבות ושונות. מידת ההצלחה בטיפוח איים אלה תלויה ביצירתיות, באכפתיות וברגישות של המורים. המורה להערכה עצמית מכיר בכך שאיתור וטיפוח אי אחד אפילו, עשוי לשמש כזרז להתפתחות איים אחרים. גילוי כל אי חדש מעודד את התלמיד לקחת סיכונים ולחפש איים שעדיין לא נתגלו, וכשהוא יוצא למסע במים בלתי מוכרים, הוא עושה זאת ביתר אחריות לפעולותיו ועם נכונות להתמודד עם אתגרים קשים, אתגרים שקודם לכן, ברח מהם. הוא מצויד טוב יותר לעמוד בפני קשיים ונסיגות בגלל אותם "זרעים של הערכה עצמית". תהליך הלמידה הופך למלהיב, התלהבות שלה שותפים התלמיד והמורים יחדיו.

פעולת גומלין דינאמית ומתמשכת

התפתחות הערכה עצמית, אם נגדירה בתמציתיות, כרוכה בפעולת גומלין מתמשכת, דינאמית ומורכבת מאד בין הפרט וסביבתו. תכונותיהם הייחודיות של ילדים, כולל המולדות שבניהן, לא רק תשפענה על האופן שבו אחרים מגיבים כלפיהם אלא גם על האופן שבו הם תופסים את תגובות האחרים. (למשל, ישנם ילדים הנוטים לתפוס את פעולות האחרים באופן חיובי, בעוד שצעירים אחרים נוטים יותר לראות כל מה שאחרים אומרים או עושים כביקורתי, שיפוטי ובלתי מתחשב). תפיסות אלו יעזרו לקבוע את תגובות הילדים לנאמר או לנעשה, ואת תגובת הסביבה לתוצאות התנהגותם.

בהתחשב בתמונה המסובכת של פעולת גומלין בין הילד והסביבה, אם אנו מעוניינים בחיזוק ההערכה העצמית שלו, חובה עלינו לנסות לזהות את התכונות הייחודיות של כל ילד וילד ולהגיב עליהן. אחד המרכיבים החשובים ביותר בטיפוח דימוי עצמי חיובי אצל ילדים הוא קבלתם כפי שהם ולא בעבור מה שאנחנו רוצים שיהיו. כלומר, חובה עלינו לקבל ולכבד את האינדיבידואליות שלהם. קבלה מעין זו אין פירושה שההורה או המורה מאשר את כל תכונות הילד, אלא שהוא יכול לראות את הילד כפי שהוא, בלי לערב את רגשותיו שלו, חוסר שביעות הרצון שלו ורצונו לשנות אותו.... בלי קבלה כזו אי אפשר לראות את כוחותיו כמו את מגבלותיו. ללא קבלה כזו אפשר להתעלם ממנו ולדחותו עד שייכנע. ללא קבלה כזו אפשר להתעלם ממנו ולדחותו עד שייכנע, ללא קבלה מעין זו אין הילד זוכה לעידוד הרגשי להשתנות ולנסות דרכי התנהגות חדשות.

קל יותר לדבר על קבלת ילדים כמו שהם מאשר לבצע את הדבר. לכולנו אהבות ושנאות, צדדים חזקים ונקודות עיוורון. אולם אם אנו רוצים לטפח את ההערכה העצמית של תלמידים, שומה עלינו להפוך מודעים יותר לנקודות העיוורון שלנו, שאם לא כן, לא נוכל לזהות את איי הכישרון אצל אלו שאנו מחנכים. לציפיות של מורים מתלמידיהם תפקיד חשוב בקביעת תפקודם בכיתה. ככל שאנו משוחררים יותר מדעותינו הקדומות, ומעריכים ומגיבים בחיוב לכל ילד בנפרד – גם כלפי הילדים המתסכלים ביותר, המתגרים בנו, ושקשה להגיע אליהם – כך קרובים אנו יותר להיות מורים להערכה עצמית.

הערכתו העצמית של מורה הינה משתנה משמעותי בקביעת אווירה בכיתה. מורים חסרי ביטחון נוטים להתמקד בתכונות השליליות של התלמידים יותר מאשר בחיוביות, ופחות סביר שישדרו התלהבות מההוראה ומהלמידה. בשל חוסר הביטחון שלהם, מורים אלו פגיעים יותר להסתבכות במאבקי כוח ושליטה עם תלמידיהם. את מקום הקסם שיכול לשלוט בכיתה, יתפסו שעמום, אדישות או זלזול.