תהליכי קבלת החלטות תעסוקתיות של עובדי הוראה לאורך כעשר שנות קריירה
חיותה ינון. תהליכי קבלת החלטות תעסוקתיות של עובדי הוראה לאורך כעשר שנות קריירה. עבודת דוקטורט, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה, יולי 2014.
מטרת המחקר הייתה לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות התעסוקתיות של עובדי הוראה (מורים וגננות) בעבר ובהווה לאורך עשור בקריירה שלהם.
לשם בחינת מטרת המחקר, החוקרת אימצה את המושג "אוריינטציה כלפי העבודה", הבוחן את המשמעות שהעובד מייחס לעבודתו. חוקרים השתמשו במושג הזה כדי לפתח מודל הכולל שלוש אוריינטציות כלפי העבודה: "ג'וב, ייעוד וקריירה". אנשים המכוונים לאוריינטציית ג'וב, רואים בעבודה פרנסה בלבד. אנשים המכוונים ל"קריירה" מתייחסים לעבודה כאמצעי לקידום בסולם הדרגות וכך זוכים ביתרונות הנלווים לקידום כמו שכר גבוה, יוקרה וסטטוס חברתי. לעומת זאת, אנשים בעלי אוריינטציית ייעוד, תופסים את העבודה כבעלת משמעות לחייהם. הם אינם עובדים רק עבור הרווחים הכספיים או היוקרתיים שניתן להפיק מהעבודה.
הנחת היסוד של המחקר היא שהתהליכים של קבלת החלטות הנוגעות לתעסוקה של עובדי ההוראה משתקפים ב"שלוש האוריינטציות" שצוינו לעיל.
החוקרת ערכה ראיונות חצי מובנים עם 39 עובדי הוראה. סיפורי הקריירה של המשתתפים, שנאספו במהלך הראיונות, מוינו לפי "שלוש האוריינטציות". אולם, לאחר ניתוח הנתונים הוחלט להתמקד בתהליכי קבלת החלטות הנוגעות לתעסוקה של עובדי הוראה בעלי אוריינטציית ייעוד בלבד.
במחקר נמצא כי עובדי הוראה מקבלים החלטות הנוגעות לתעסוקה מתוך "מחויבות לייעוד". מחויבות לייעוד, היא מושג חדש שעולה מהמחקר, ומוגדרת בהתבסס על סיפורים של עובדי ההוראה "כמחויבות לתחושת משמעותיות הנובעת ממכוונות לזולת".
מהממצאים עולה כי "המחויבות לייעוד" ניצבת בבסיס ההחלטות הנוגעות לתעסוקה של עובדי ההוראה. מחויבות זו מנחה את קבלת ההחלטות הללו בשני כיוונים נגדיים. עובדי ההוראה מקבלים חלק מההחלטות מתוך תחושה של משמעות, כגון: בחירה במקצוע המכוון לזולת, "התמדה במקום העבודה, התמדה במקצוע ההוראה". לעומת זאת, העובדים מקבלים החלטות כמו עזיבה של מקום העבודה או פרישה ממקצוע ההוראה מתוך כוונה להימנע מפגיעה בתחושת המחויבות שהייתה להם למקצוע ההוראה. כמו כן, נמצא כי "המחויבות לייעוד" מובילה תהליכים של בדיקה תעסוקתית ומשמשת כמנגנון מכריע בהם.
למונח "מחויבות לייעוד" יש השלכות פרקטיות לגבי תכניות הכשרה עבור מקצועות "מכווני זולת" כמו הוראה וסיעוד, ועבור אסטרטגיות לגיוס של עובדי הוראה. ועל כן, המחברת מציעה "לפתח תכניות הכשרה גמישות יותר", שמבוססות על "הכשרה לייעוד", אבל גם "מתייחסות למאפיינים הייחודיים של כל מקצוע".
בנוסף, במחקר נמצא כי עובדי הוראה מקבלים החלטות בהתבסס על "שיקולים אמוציונליים". ועל כן, המחברת מציעה כי במקום לתגמל עובדי הוראה ב"תמריצים כספיים ישירים ועקיפים", עדיף להשקיע בגיוס מועמדים לתכניות להכשרת מורים, לטפח את עובדי ההוראה כדי שיתמידו במקצוע ובמקום עבודתם, ולשפר את מעמדו של מקצוע ההוראה בהתבסס על "כיווני פעולה אמוציונליים".
לבסוף, '"המחויבות לייעוד" כמחויבות לתהליכי בדיקה תעסוקתיים' מדגישה את הצורך בתמיכה בתהליכי בדיקה במהלך הקריירה ולא רק בעת "קבלת ההחלטה ללמוד בתכניות להכשרת מורים".