שילוב של דיאלוג טיעונִי בהוראת היסטוריה: מתחים והזדמנויות

שחר, נ' ושוורץ, ב' (2016). שילוב של דיאלוג טיעונִי בהוראת היסטוריה: מתחים והזדמנויות. מגמות, נ(2), 314-277.

הרעיונות של דיאלוג ושל ביקורת מוצגים לרוב כפתרונות — כגישות המקדמות טיפוח של למידה משמעותית בבית הספר. מאמר זה מעיד על הקושי הכרוך בהשרשת נורמות של דיאלוג בשיח הכיתתי, ובייחוד בשילובן עם נורמות של ביקורת. שילוב זה מזמן מתחים רבים, ובמאמר נבחן כיצד ניתן להתמודד עם מתחים שבין דיאלוג לבין ביקורת בפעילויות טיעון בכיתת היסטוריה.

מורֶה להיסטוריה עיצב ולימד יחידת לימוד הנקראת "ילדות ונעורים בשואה". היחידה כללה 22 שיעורים ששילבו תכנים בהיסטוריה, בפעילות חקר ובפעילות טיעון. לאחר שהתמקד בכל אחד משלושת התכנים הללו כדי לכוון את הלומדים לנורמות ברורות, שילב אותם המורה בלימוד סוגיות על ילדות ושואה. המורה השתמש בסביבת למידה טכנולוגית ובתוכנה ייחודית כדי לאפשר לתלמידים לקיים דיונים טיעוניים בקבוצות קטנות ולחשוף אותם להיבטים של דיאלוג וביקורת. תוצרי הפעילויות כללו חיבורים, מצגות ומפות דיונים.

בחינת התוצרים העידה על השרשה של נורמות רצויות: מבחינת הדיאלוג, התלמידים השתתפו בדיונים והתייחסו לרעיונות של עמיתיהם במה שנקרא "שרשרות שׂכילה". מבחינת הביקורת, התלמידים ביססו את טיעוניהם ואף ערערו על רעיונות המורה ועמיתיהם באמצעות הפרכות ושאלות מאתגרות. עם זאת, ניתוח השיח הכיתתי חשף מתחים רבים שמקורם בניסיון המורה לשלב בשיח נורמות של דיאלוג וביקורת. במאמר זה נבקש לטעון כי המתחים הם בלתי נמנעים: נורמות השיח של דיאלוג מביאות לאיחוד היבטים לעומת השיח הביקורתי המוביל לעתים קרובות לניתוק ולהפרדה.

עבור המורה, שילוב נורמות של דיאלוג וביקורת בפעילויות טיעון היה בעיה מאתגרת, ולשם פתרונה הוא נעזר לסירוגין בשתי אסטרטגיות: (א) הבעת אמפתיה כלפי תלמידים הקוראים תיגר על טיעון מוסכם; (ב) הנחיה המאזכרת את הנורמות של דיאלוג וביקורת. מקורס מוצלח זה נובע לקח פדגוגי למורים הרוצים להשתית פרקטיקות של הוראה דיאלוגית בכיתות: עליהם להיות מודעים לבעיות המאתגרות העולות מדיאלוג וביקורת ומשילובם ולפתור אותן במרחב הכיתה.

לפריט המידע בכתב העת "מגמות"

ראו גם:

עיון בדיון מבוסס טיעון בקבוצה הקטנה