רון קלארק : מורה לחיים
מקור וקרדיט : הד החינוך , גיליון דצמבר 2011 , עמ' 18
זה מפתיע, כמעט מדהים: הכתבה שהגיעה למקום השני ברשימת הכתבות שזכו למספר הגדול ביותר של שיתופים בפייסבוק ב־2011 נכתבה בידי מורה. היא פורסמה ב־6 בספטמבר באתר סי־אן־אן, וזכתה ליותר מחצי מיליון (596,024) שיתופים (עד ליום הדירוגים). הקדימה אותה רק סדרת צילומי לוויין מרעידת האדמה והצונמי ביפן שפורסמה בניו יורק טיימס.
בכתבה שכותרתה "מה מורים באמת רוצים להגיד להורים" פונה רון קלארק, מורה אמריקני, להורים ומסביר להם שמורים הם מחנכים ולא מטפלת; שכבעלי מקצוע הם רואים את הילד באור אחר מההורים. "אם אנחנו נותנים לכם עצה", הוא כותב, "אל תילחמו בה. קחו אותה, תעכלו אותה כפי שהייתם עושים עם עצה מרופא או מעורך דין". קלארק מבקש מההורים שיסמכו על המורים. שלא יחשדו בהם. שלא ימהרו להגן על ילדיהם. שייתנו לילד להסתבך לפעמים. שלא יניחו שאם הילד מקבל ציונים טובים זה אומר שהוא מקבל חינוך טוב. "האמת היא", הוא כותב, "שהרבה פעמים המורים הגרועים נותנים ציונים בקלות מכיוון שהם יודעים שכך יעזבו אותם בשקט". קלארק גם מבקש מההורים שיתמכו במורים, שישתפו פעולה עם המערכת ושייתנו למורים להרגיש מוערכים. "ואנחנו", הוא כותב, "נעבוד קשה עוד יותר כדי לתת לילדיכם את החינוך הטוב ביותר שאפשר".
רון קלארק, 40, אינו עוד מורה מוכשר, בעל הישגים יוצאי דופן בהוראת תלמידים מתקשים בכיתות ה' עד ח'. רון קלארק הוא כוכב. את הקריירה שלו החל באזורים הכפריים של צפון קרוליינה ובהארלם בניו יורק. ב־2001 זכה בתואר מורה השנה של דיסני, ולאחר זכייתו ופרסומו הפך הסיפור שלו לסרט הטלוויזיה "מורה לחיים" (2006), בכיכובו של מתיו פרי ("חברים"). הסרט זכה להצלחה גדולה ומפיקיו היו מועמדים לפרס אמי.
ב־2007 הקים קלארק באטלנטה, ג'ורג'יה, יחד עם מורה שותפה, את "האקדמיה של רון קלארק", בית ספר פרטי, שלומדים בו כשמונים תלמידים אפרו־אמריקנים בני 10 עד 13, הזוכים לחינוך מעולה בשיטות הוראה מקוריות. לתלמידים, הבאים מרקעים כלכליים מגוונים (מרביתם ממשפחות חלשות), יש לדברי קלארק פוטנציאל נשיאותי.
האקדמיה ממומנת בעיקר מכספי תרומות, ומורים רבים מרחבי העולם רואים בה מוקד עלייה לרגל.
ערב הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב־2008 צילמו באקדמיה קליפ שהתלמידים שרים בו את Vote However You Like, על פי שיר מוכר של ראפר אמריקני. הסרטון המקורי צולם בטלפון סלולרי וזכה לא רק למיליוני צפיות ביוטיוב, אלא גם לתשומת לבה של התקשורת בכלל ושל אופרה ווינפרי בפרט. מלכת תכניות האירוח האמריקנית התרשמה כל כך מסיפורו של קלארק עד שהחליטה להעניק לאקדמיה שלו 365 אלף דולר. קלארק גם התארח פעמיים בתכניתה של ווינפרי, שכינתה אותו "אדם בלתי רגיל" – מתכון בטוח לפרסום עולמי.
בכתבה ששודרה ברשת איי־בי־סי בינואר 2009 מסביר קלארק את סוד הצלחתו: "כל מה שאני עושה נובע מצורך. כשרק התחלתי ללמד, התלמידים היו משועממים ולא שיתפו פעולה, אז הייתי חייב למצוא דרך לפגוש אותם איפה שהם היו. התחלתי לעשות ראפ בשיעורים, לקפוץ על השולחנות, לרקוד מסביב, וככל שאני הכנסתי יותר תשוקה לעצמי כמורה כך ההתלהבות שלהם גדלה".
על רון קלארק בויקפדיה
The Ron Clark Story
Clark, Ron (2003). The Essential 55: An Award-Winning Educator's Rules for Discovering the Successful Student in Every Child. Hyperion. ISBN 1-4013-0001-4
ראיון מעניין עם המורה רון קלארק
בית הספר שהקים רון קלארק
Dell, Intel Transform Ron Clark Academy Into Interactive Learning Environment
What teachers really want to tell parents
...ויש גם נימה של ביקורת מצד מורים טובים מן השדה, שיש להם את המוטיבציה של רון קלארק אבל אין להם את האמצעיים הארגוניים והכספיים שלו :
What's the Story on Ron Clark?
Is the Ron Clark Academy a scalable model of school excellence?
אדם גדול וראוי להערצה , קשה לפגוש אדם ש"מקשיב לרצונות שלו לעזור לאנשים להקשיב לרצונות שלהם עצמם"
אני מאמין שלא פעם קרה לו שהוא קם בבוקר והתעורר בו רגשי התייאשות עזים אבל הוא פשוט לא נתן לאף גל לשבור אותו על אף שהוא לא היה אז מפורסם הוא המשיך הלאה תוך כדי שהוא נותן לעצמו את התכיפות שכם.. בעיניי, מן הראוי להצדיע למהלך חיים אמיץ כזה!!
רוב הקישורים בסוף שבורים.
מקווה שיתוקן בקרוב…
לינק לסרט
https://youtu.be/03tGFLikh_A
לצפיה ישירה
לינק לסרט
https://youtu.be/03tGFLikh_A
https://youtu.be/03tGFLikh_A
לינק לסרט מורה לחיים רון קלארק
הבת שלי בת 11 ראתה את הסרט ו אמרה שחבל שאין לה מורים כאלה
כול מה שאמר נכון מאד יש להורים השפעה רבה על הילדים שלהם ההורים צריכים להיות במעקב אחרי ילדיהם בכל דבר
הייתי מוכנה ללמד בבהס כזה את ילדי הקשב כי זה פשוט יעבוד ולצאת מחוץ לקופסא … ווואו אהבתי בענק
מורה מחליפה בישראל
איפוא לומדים אצלנו בארץ
לכל אחד יש את המרץ להוציא דבר אל הפועל בצורה מושלמת כרון קלראק אם יש לו רצון ועיקרון אמיתי וחיבור נפשי למה שהוא רוצה להוציא לפועל, רק צריך למצוא למה אתה מתאים ברצון בעיקרון ובחיבור הנפשי. [את העיקרון אפשר לייצר גם אחרי שמצאת את החיבור הנפשי והרצון ע"י קריאת ספרים וחומר בנושא]
מכתב להוריםמאת: משה מאלרעוד על קצרים בתקשורת הורים ומורים, לאור מאמרו של רון קלארק"שבוע טוב, הרב קפלן"."שבוע טוב גם לך, אביו של גדעון. מה שלומכם? במה אוכל לסייע?""הו, אני רואה שאתה מזהה אותי לפי המספר על הצג" – (איך לא אזהה? הרי כל יומיים-שלושה אני מקבל טלפון מאביו של גדעון)"אני מקווה שאינני מפריע כעת, במוצאי שבת".(בדף הקשר צויינו השעות והזמנים בהם ניתן להתקשר אליי טלפונית, אולם אביו של גדעון נוהג בחופשיות להתעלם מהשעות שהקדשתי לפניות ההורים. איך רון קלארק כינה זאת? שחיקה במעמדו של המורה. אמת, לרופא מומחה או לעורך דין מומחה לא היו נוהגים בחופשיות שכזו)"זה בסדר" (שוב) "במה אוכל לסייע?""תראה, הרב קפלן. משהו לא מסתדר לי -"(הוא כנראה מעוניין שאעשה לו סדר במשהו)"גדעון שלנו טוען שהוא איננו שומע את הרב בשיעור. האם אפשר להושיב אותו קרוב יותר?"(הבקשה הזו חוזרת על עצמה מפי הורים רבים מאז תחילת שנת הלימודים. כולם רוצים לשבת 'קרוב יותר'. כמה היה נפלא אילו היתה כיתה בת שורה אחת, או אז היו הכל יושבים 'קרוב יותר'. הוריו של גדעון כבר ביקשו בקשה דומה פעמיים-שלוש בעבר, ובקשתם נענתה) "גדעון יושב קרוב מאוד אליי"."אז למה הוא טוען שהוא לא שומע את הרב?"(נראה שלפני שביררו את הנושא עם בנם, ממהרים ההורים להתקשר אל המחנך. המחנך אמור לספק להם הסברים בכל הנוגע ל'היכן יושב בנם' ו'למה הוא טוען שהוא לא שומע') "גם אני לא הייתי מצליח לשמוע את המחנך שלי אילו הייתי יושב במשך השיעור כשאוזניות מכסות על אוזניי"."אוזניות?""אוזניות. אתה מכיר את האוזניות הללו שנועדו להגן על האוזניים מפני הרוח הירושלמית הקרה? רגע, אתם אינכם רואים אותו בשעה שהוא יוצא מהבית בבוקר כשאוזניות על אוזניו? ובכן, רוח הפרצים שנשבה בשבוע שעבר כבר חדלה מזמן, השבוע די נאה בחוץ, ואילו בתוך הכיתה היה נעים גם כשהרוח נשבה בחוץ. כשאני מבקש בכל בוקר מחדש מגדעון להסיר את האוזניות מעל אוזניו הוא נשמע לבקשתי. אלא שעליי לחזור ולבקש זאת בכל יום מחדש. אני מאמין שתלונותיו על כך ש'איננו מצליח לשמוע את המורה' נובעות מעובדת היותן מכוסות באוזניות הללו"."רגע אחד. גדעוני !" (האב קורא לבנו אל הקצה האחר של הדירה. כך משמע מעוצמת הקריאה) "גדעון, בוא הנה רגע. הרב שלך אומר שאתה יושב בשיעור עם אוזניות. זה נכון?" (ברקע, נשמע מלמול לא ברור כתשובה. זה לא נכון. זה אינו מה שאמרתי. לא אמרתי שגדעון יושב בשיעור 'עם אוזניות', שאז המשמעות היתה שגדעון יושב ולצידו גם האוזניות יושבות להן על כיסא. אמרתי, שגדעון יושב בשיעור כשאוזניות מכסות את אוזניו. אבל לא נתמקד בדקדוקי לשון. מה שבאמת אינו נכון לעשות הוא, כפי שציין רון קלארק, לנסות לְאַמֵת את דבריו של המורה למול הילד. עצם הצגת השאלה בפני הילד "זה נכון?" מעמידה בפניו את האפשרות שההורה אינו משוכנע באמיתות דבריו של המורה. משמע: אפשר שהמורה משקר. אם הילד יטען ש'זה לא נכון', יעמוד ההורה בפני הברירה המתבקשת-מאליה: מי מהשניים דובר אמת? במקרה שכזה, עליי לשאול את ההורה: מדוע הפקדת את בנך השנה בידי מחנך שאינך בוטח בו, שאינך סומך עליו, ושאינך משוכנע שהוא דובר אמת ומעוניין רק בטובתו של בנך? כך או כך, חילופי הדברים של האב עם בנו נמשכים, בעוד אוזני, המכוסה באפרכסת, מתחילה להתחמם, והמחוגים שעל גבי שעוני ממשיכים לנוע)."טוב, תראה הרב קפלן, הסיבה העיקרית שאני מתקשר אליך היא, שלמדתי איתו בשבת –"(הנני שם לב לעובדה שאין שום התייחסות מצד האב לדברים הקודמים שאמרתי. לא על עניין המקום, שהוא כבר 'קרוב יותר', ולא על עניין האוזניות. נראה שההורה לא הצליח להוכיח שדברי המחנך 'אינם נכונים'. טרם הוברר לי אם אמנם גדעון הודה בדבר, שהוא יושב כשאוזניות מכסות את אוזניו ואף על פי כן מתלונן באוזני ההורים ש'אינו מצליח לשמוע' בשיעור. אט אט הולכת ומתבהרת לי התמונה, ואני משער מה תהיה הטענה הבאה שתועלה, בדבר הלימוד עם האב בשבת)."והוא לא יודע שום דבר בגמרא".(איך ניחשתי? היתה לי תחושה מוקדמת שזה הולך לבוא, וזה אכן הגיע. 'הוא לא יודע שום דבר בגמרא'. אם היתה כאן האשמה סמויה כלפיי כמחנך, היא לא נאמרה מפורשות. די לחכימא ברמיזא. אבל, חיכיתי, וההמשך, מפניו יגורתי, בא)"איך אתה מסביר את זה?"(אני שוב נדרש לספק הסברים. נראה שאני בתא הנאשמים כעת. אני אמור 'להסביר את זה'. מעניין. בשנות ילדותי, ההורים דרשו הסברים מן הילד. כל אימת שלא השגתי ציון גבוה במבחן, דרשו הוריי את ההסברים ממני. לא מן המורים שלי)."יש לי הסבר לכך", השבתי, "אולם נראה לי שגם אתה עצמך תוכל להגיע להסבר הזה אם רק תבקש מבנך שיציג בפניך את דפי העבודה בגמרא, בהם כתבנו השבוע"."היו דפי עבודה בגמרא השבוע?""כמובן, הרי אמרתי לך זאת הרגע. בכל שבוע אנו מחלקים לתלמידים דפי גמרא. מדבריך אני שומע שדפי הגמרא לא היו למראה עיניך –""גדעוני!" (הוא שוב קוטע אותי באמצע דבריי. הצעקה שלו הפעם מחרישה את אוזני. מסתבר שהילד שוב התרחק מהשטח, והאב קורא לו מקצווי הבית. מעניין מדוע כל הבירורים הללו עם הילד צריכים להיעשות תוך כדי שיחת הטלפון עמי, ומדוע לא היה ניתן לברר עם הילד תחילה את כל הטעון בירור ורק אחר כך, אם בכלל, לפנות למחנך. אין זאת אלא שהצדק עם רון קלארק גם הפעם. היד 'קלה על ההדק' להתקשר בשיא החופשיות אל המחנך, גם קודם שפונים אל הילד בבירור דברים). "גדעוני! אני קורא לך!" (עליי להישאר על הקו, כך נראה. טרם קיבלתי מההורה רשות לסיים את השיחה, משמע שעליי לשמוע את חילופי הדברים ביניהם) "גדעוני" (פעם שלישית, הפעם בטון נמוך יותר. כנראה הילד הגיע סוף סוף) "הרב שלך מספר לי שהיו דפי עבודה בגמרא השבוע. כתבת אותם?"(דברי הילד אינם נשמעים לאוזניי)"רגע, הרב קפלן. מה הסיפור עם דפי העבודה בגמרא?""רצונך בסיפור, שמעני ואספר לך. בכל שבוע, לאחר סיום של סוגיא בגמרא, אני מחלק לתלמידים כמה דפים בהם אנו כותבים, בצוותא, בכיתה, ומשלימים את החסר לצורך הבנת הסוגיא או לסיכום הנושא. בדפים אלו יש ביאורי מילים חדשות, הסבר של קושיא או של תירוץ, טבלה או ציור המחשה. לפעמים נשאר עמוד או שניים שאותו אני מבקש מהתלמידים להשלים בעצמם בבית ולהראות לי למחרת. גדעון אינו מהתלמידים שמראים לי את דפי העבודה. למעשה, גם חתימה שלכם על המבחנים שאני מגיש לו הוא אינו מראה לי, על אף בקשותיי. גם את דפי הקשר שאנו מחלקים לתלמידים בכל ערב שבת, אותם הם מחזירים בימי ראשון, אינני זוכה לקבל מגדעון. האם לכם הוא כן מראה את דף הקשר ואת המבחנים?""גדעוני!" (נשמעת הקריאה במלוא העוצמה, זו הפעם השלישית במהלך הערב) "גדעוני, בוא הנה. הרב שלך אומר ש-"(הפעם, לשם שינוי, מחליט אני להיות זה שקוטע את הריטואל. אוזני כבר האדימה. סבלנותי פקעה זה מכבר, והתנהגותו של אבא-של-גדעוני עברה את גבול-הטעם-הטוב. איך כתב רון קלארק? לרופא הפרטי או לעורך הדין לא היו עושים כך) "רגע אחד. מדוע לא תנהל את שיחותיך עם גדעוני בינכם לבין עצמכם, ונוכל לסיים כעת את השיחה? פשוט, יש לי עוד כמה דברים להספיק הערב" (מדוע חשתי צורך להתנצל, שעה שההורה הוא שטורד את זמני באריכות וללא כל בושה)"אה, כן, בסדר, נדמה לי שעליי 'להכין שיעורי בית' תחילה, ורק לאחר מכן לשוחח איתך".(נדמה לו. אינו משוכנע בכך. רק נדמה לו) "כמובן. זה יהיה הרבה יותר ענייני וקל לשנינו שנשוחח אחרי שתברר הכל עם גדעוני"."אוקיי. שבוע טוב".נו, אז אני שואל אתכם, האם לא צדק רון קלארק בדברים שכתב? כמה נאה לסיים במילים האחרונות שלו, במכתב הפנייה להורים: "אנו רק מבקשים – ומתחננים – לפניכם, ההורים, לתת בנו אמון, לסמוך עלינו, לתת לנו גיבוי ולשתף פעולה עם המערכת, לא להיאבק בה. אנו זקוקים לכם שתהיו לנו כמו גב, ואנו צריכים שתכבדו אותנו בכבוד לו אנו ראויים. הרימו נא את מעמדנו בעיניכם ואפשרו לנו להרגיש מוערכים, ואז נתאמץ ונשקיע אף יותר על מנת להעניק לילדכם את החינוך הטוב ביותר שניתן להעניק לו."
מבקש להנחות אותי בהורדת "מורה לחיים" להקרנה בפני תלמידים. תודה יחיאל
מחפש את הסרט של רון קלארק מורה לחיים