קשר יעיל עם ילדי הקש"ר"

וולמר, ליאורה. "קשר יעיל עם ילדי הקש"ר". הד החינוך, גיליון מס' 06, אייר תשע"א, יוני 2011. עמ' 66- 68.

מטרת המאמר היא להאיר את המכשולים האפשריים בתקשורת בין ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז (הכותבת קוראת לילדים אלו "ילדי קש"ר, מכיוון שאינה תומכת בשימוש במילה "הפרעה") ובין הצוות החינוכי, וללמוד כיצד להימנע מהם. במסגרת זו מציגה הכותבת תכנית חדשנית שבה הורים ומורים פועלים יחד כדי להפוך את הילדים למומחים להפרעת קשב וריכוז.

שימוש יעיל ברמפה תקשורתית לילדי קש"ר כולל שלושה שלבים:

שלב התכנון: היכרות עם הפרופיל התקשורתי הייחודי של ילדי קש"ר
למרות השונות בין ילדי קש"ר, ניתן להציע תיאור כללי של הדרך שבה הם מתקשרים עם סביבתם. הם חווים עייפות ושעמום מתמידים, ומתקשים להקשיב לאורך זמן, נוטים לאבד עניין בשיחה ולבטא חוסר סבלנות, וכמו כן, חווים קשיים בתקשורת לא מילולית.

שלב הבנייה: שימוש באסטרטגיות תקשורת יעילות עם ילדי קש"ר
תקשורת יעילה עם ילדי קש"ר בנויה משני רכיבים עיקריים. הראשון הינו עירור מוחם הרדום, אשר מתבצע באמצעות השימוש ביצירתיות וגיוון וסימון גבולות ברורים ועקיבים. הרכיב השני הינו עירור רגשותיהם וניתובם לתקשורת, המתבצע על דרך הקבלה, התמקדות בצדדים החזקים והרבה סבלנות.

אמצעים לייעול התקשורת עם ילדי קש"ר כוללים שימוש באמצעים חזותיים, מתן הוראות ממוקדות וברורות, חיזוקים, אם בצורה של מחמאות או הענקת פרס קטן, דיבור מטרים (הנועד להכין אותם מראש לשינויים), אמפתיה, עידוד, והעברת מסר לילד שמוטלת עליו אחריות למעשיו, וזאת תוך הימנעות מהאשמות ופגיעה ברגשותיו.

שלב היישום: דיבור עם ילד קש"ר על הפרעת קשב וריכוז וכיצד היא קשורה לחייו

כאשר ילדים לומדים שיש להם הפרעת קשב וריכוז לרוב הם חשים הקלה. הם ואחרים מבינים שאינם ילדים מופרעים. לכן חשוב שהורים ומורים ידברו בפתיחות עם ילדי קש"ר על הפרעת הקשב והריכוז שלהם. כדי לבנות שותפות מלאה בין הורים לצוות החינוכי בתחום זה יש צורך בתכנית מסודרת, המבוססת על מודל שיח הקש"ר שפיתחה הכותבת: בשלב הראשון על ההורים והמורים להפוך למומחים להפרעת קשב וריכוז וללמוד את מודל שיח הקש"ר. בשלב השני, מדברים ההורים עם ילדיהם על הפרעת קשב וריכוז, תוך שימת דגש על היתרונות שבהפרעת קשב וריכוז והעברת מסר של תקווה לעתיד. לאחר שדיברו ההורים על ילדם, מתבצע דיאלוג בין המחנך לתלמידו, בו מביע המחנך אמפתיה והבנה ומציע דרכים לשיפור ההתמודדות בבית הספר (מומלץ לערוך שיחה כזאת פעם לחודש). בשלב הרביעי ההורים והמורים משתמשים ב"דיבורים הקטנים", ומסבירים לילד כיצד ההפרעה מתבטאת אצלו ביום יום. בשלב האחרון הורים ומורים מכוונים את הילד להתנהגות בונה או מפצה.