קונקטיביזם – תיאוריית למידה חדשה. חלק ב': יישומים מעשיים .

קונקטיביזם – תיאוריית למידה חדשה. חלק ב': יישומים מעשיים .

חלק א' של המאמר

כתב : ד"ר יוסי לב:

מבוסס על מאמרה של ד"ר דלית לוי: לקחים שהופקו מההשתתפות בקורס מקוון פתוח ורב שותפים ברוח הקונקטיביזם:

כזכור, ממה שכתבתי בחלק הקודם ("קונקטיביזם – תיאוריית למידה חדשה) ניתן לחלק את תהליך הלמידה לשניים:

א. הלומד מכיר את הרשת, יוצר קשרים בתוכה ומתחיל לתרום לה.

ב. הלומד משתמש ברשת ללמידה : מזהה דפוסים של ידע ברשת ומארגן בהתאם לכך את המידע הכאוטי (מהמילה כאוס) לו הוא נחשף ברשת.

בחלק זה אני מבקש לברר: אילו יישומים (המלצות יישומיות) נובעות מתיאוריית למידה זו ? כלומר כיצד יש ללמד ?

חלק 1: יישומים הנובעים מהתיאוריה:
היישום המעניין ביותר נעשה לגבי שלב א'. מכיוון שבשלב זה כל לומד בונה לעצמו רשת קשרים ללימוד, שייחודית עבורו, נובע היישום הבא: יש לספק ללומדים אפשרויות רבות ללמידה ולאינטראקציה רב ערוצית עם המורים ועם הלומדים האחרים. מתוך כל האפשרויות האלה ייצור לעצמו כל לומד את הרשת האישית שלו, למשל לומד מסוים יכול ללמוד בצורה הבאה: לכתוב בלוג בנושא, לקרוא בקביעות שני בלוגים של לומדים אחרים בנושא, לקרוא את הדיון הכללי השבועי בקורס שנמצא ב"מודל", לקרוא ציוצים בטוויטר ולהגיב, לעיין במצגות שיתופיות אליהן מפנים חלק מהציוצים בטוויטר, לראות סרטוני וידיאו בנושא, ולצפות במפגש הלמידה הסינכרונית (הרצאה + צ'ט ) שהוקלט בזמן מאוחר יותר. כל אלה יכולים להיות פתוחים במחשב של הלומד בעת ובעונה אחת (לוי נותנת דוגמה: בזמן מסוים היו לה כל החלונות הנ"ל פתוחים בקורס שלמדה, והיא בחרה מתי ללמוד בעזרת כל חלון).

אם כך, כיצד יוצרים אפשרות לכל לומד לבנות לעצמו את הרשת האישית הייחודית שלו ? כדי לאפשר זאת פיתחו סימנס, הוגה הקונקטיביזם , דאונס ועמיתיהם סביבת לימודים מסוג חדש: MOOC - Massive Online Open Course :

סביבות MOOC הן סביבות למידה המציעות ללומדים את כל אפשרויות הרשת ומשאביה (כמו ויקי, מודל, צ'טים, שיעורים סינכרוניים עם צ'ט ומוקלטים, בלוגים, פורומים , טויוטרים , פייסבוק ), וכל לומד יוצר ומפתח בהדרגה את רשת הלמידה שלו, מתוך אינטראקציות שהוא מקיים בצמתים ובקישורים של הסביבה הדיגיטלית המרושתת.

הקישור הבא הוא לסרטון: מהו MOOC ? (ויש פה גם כתבה על קורס MOOC נסיוני בארץ, בימים אלה, 2014):
(לחילופין, חפשו ביו-טיוב : what is a MOOC ? ).


סביבות אלה פותחו בערך ב- 2009 , ומאז זכו להצלחה רבה, ומאז התפשטו בעולם, וגם בישראל. אפשר לקרוא על כך בכתבה המצורפת לקישור הנ"ל, ובהרחבה גם בפורטל מס"ע.

כמו שניתן לראות זוהי סביבת למידה מורכבת, שכל לומד יכול ליצור בתוכה את רשת הקישורים והמשאבים שבה הוא לומד. כמו כן, הסביבה והלמידה בקורס מעודדים תקשורת רב-ערוצית בין כל המשתתפים (צ'טים, פורומים, כתיבה בבלוגים ותגובה לבלוגים של משתתפים אחרים, הפניות למקורות כמו מצגות בעזרת טוויטרים, ויומן מסכם יומי של התגובות המעניינות בקורס, עם קישורים אליהם).

התרגום העברי שהוצע ל- MOOC הוא מפר"ש (דלית לוי) – סביבה מקוונת פתוחה ורבת שותפים.

דוגמה ספציפית יישומית לקורס ברוח הקונקטיביזם: קורס PLENK2010.
קורס זה הועבר ע"י סימנס ועמיתיו ב-2010 בסביבת MOOC, והשתתפו בו אנשים מכל העולם.
נושא הקורס היה תיאוריית הקונקטיביזם ואפשרויות הלמידה בעזרת רשתות למידה.
משמעות ראשי התיבות PLENK היא: רשתות / סביבות למידה אישית.(Personal Learning Enviroment , Network and Knowledge ). כלומר, קורס שבו כל לומד יכול ליצור , מתוך מבחר אפשרויות גדול, את רשת הלמידה האישית שלו.

כיצד התנהל הקורס ?

לקורס יש ארבעה מנחים, בקנדה, העוזרים לנהל את הפעילויות השונות, וחלק מתנהלות בין המשתתפים לבין עצמם.

1. במרכז הקורס וקורסים דומים לו בסביבת MOOC (מפר"ש) עומדים מפגשי למידה סינכרוניים. בערוץ המרכזי של מפגשים אלה, מומחה (מנחה/ מרצה) בעל ידע רב מציג באופן מילולי את רעיונותיו במשך כחצי שעה, בד"כ בעזרת כמה טכניקות ויזואליות. הערוץ המרכזי מלווה במספר ערוצים משניים כמו צ'אטים, שבו יכולים כל המשתתפים המחוברים למפגש החי להשתתף ע"י כתיבת מחשבות, רעיונות וקישורים תוך כדי המפגש, בעודם מאזינים לדוברים.

לוי מציינת שהצ'אט חשוב מאד ללמידה, ומניסיונה, לומד שמשתתף בצ'אט מגביר את למידתו, כי הוא צריך לנסח בקצרה רעיונות העולים אצלו תוך כדי הקשבה, ומקבל משוב מהיר ממשתתפים אחרים. כלומר, הלמידה מתרחשת תכופות דווקא בערוצים המשניים, כמו הצ'אטים. (כתיבת רעיונות ומשוב לרעיונות של אחרים מעמיקים את הבנת הנאמר ע"י המרצה).

2. כל המפגשים האלו מוקלטים, כך שניתן לצפות בהם מתי שרוצים.

3. באתר ה"מודל" של הקורס יש מערך של קבוצות דיון המשולב בקורס.

4. לקורס אתר מרכזי.

5. לקורס בלוג מרכזי.

6. בנוסף, כל משתתף יכול לפתוח אם ירצה בלוג, ולהגיב לבלוגים של אחרים.

7. חשוב מאוד וייחודי: לכל קורס צוברן (צובר ידע) הנקרא "יומון " (daily) . זהו עלון חדשות המסכם בכותרות את יומני הרשת (הבלוגים) האישיים של המשתתפים, הדיוורים של הטוויטר , והדיונים מהיממה האחרונה. כל יומון מכיל כעשרים כותרות וקישורים ליומני הרשת ולדיונים של הקורס ולציוצים בטוויטר. היומון נוצר באופן אוטומטי באמצעות טכנולוגיה מיוחדת של כריית נתונים שפיתח (Dawnes2010), ומגיע למייל של כל לומד.

לוי מציינת עד כמה היומון הזה חשוב ללמידה. הוא מהווה תקציר יומי של הבלוגים של התלמידים, הציוצים וכותרות ההודעות של רב-השיח בקבוצות הדיון. היומון עוזר: א. להצבת גבולותיה של קהילת הלמידה הוירטואלית (התוכן שבו נצבר מתוך הקהילה הלומדת בלבד). ב. הלומד יכול לעשות בעזרתו אינטגרציה של התוכן שנלמד והדיונים לגביו (כאמור, ביומון יש קישורים לכל התקצירים שבו).

כפי שניתן לראות, יש כאן מגוון ענק של כלים וטכנולוגיות, הפזורים בכל הרשת. כל לומד בוחר מתוכם את הדרכים בהן הוא מעדיף ללמוד, כאשר יש פה גם עידוד רב לאינטראקציה בין הלומדים.

הלמידה בקורס מבוססת על פעילויות שכל משתתף בוחר לעשות, ולכן הלמידה בקורס שונה אצל כל אחד. יחד עם זאת, מומלץ למשתתפים לעשות , בדרכים שיבחרו, ארבעה סוגי פעילויות:

א. צבירה: קרא, התבונן ונצל משאבים/מקורות ידע שונים בכל שבוע.

ב. ערבול (remix ) : עקוב אחר הנעשה בקורס באופן לא מקוון, או עדיף , באופן מקוון, תוך שימוש בטכנולוגיות רשת שונות לפי בחירתך.

ג. ניסוח מחודש: הכן דוחות אישיים, גבש מחשבות, צור הבנות חדשות של נושא הקורס.

ד.משוב:  חלוק את הלמידה שלך עם אחרים, במקום ובזמן לפי בחירתך.


חלק 2: דיון : איזה השלכות יישומיות ושיטות למידה חדשות נוצרו מתיאוריית הקונקטיביזם:

כאמור קודם, ניתן לחלק את תהליך הלמידה בתיאוריית הקונקטיביזם לשני שלבים:

א. הלומד מכיר את הרשת, יוצר קשרים בתוכה ומתחיל לתרום לה.

ב. הלומד משתמש ברשת ללמידה : מזהה דפוסים של ידע ברשת ומארגן בהתאם לכך את המידע הכאוטי (מהמילה כאוס) לו הוא נחשף ברשת.

לגבי השלב הראשון: כפי שניתן לראות, השלב הראשון הוגשם באופן יישומי במלואו, - ע"י יצירת סביבת MOOC . שכן, לפי התיאוריה של למידה מרשתות, כל לומד מתחבר לרשת ויוצר את רשת הלמידה המתאימה לו. סביבת MOOC מאפשרת זאת, וזהו חידוש גדול. כאמור, סביבה זו זוכה להצלחה רבה ומתפשטת במוסדות לימוד רבים, כולל בישראל.

לגבי השלב השני, התיאוריה מדגישה שהלמידה נעשית ע"י זיהוי וגיבוש דפוסים מתוך המידע שברשת. לא בטוח, בעיני, שרק זה נעשה. לדעתי יש כאן גם תהליכים שהתיאוריה הקונסטרוקטיביסטית יכולה להסביר , וגם התיאוריה של קונסטרוקטיביזם חברתי (למידה כתהליך בינאישי-חברתי, בהתאם לתיאוריות של ויגוצקי וממשיכיו). נסתכל מה קורה בפועל (נקודות 1-7 בסעיף "כיצד מתנהל הקורס"): ניתן לראות שהלמידה היא כך: קודם כל המשתתפים מאזינים להרצאה , בשידור חי או מוקלט. אח"כ מתחילה ביניהם אינטראקציה רב-ערוצית ענפה – דו שיח, כתיבת בלוגים, ויקי , פורום ב"מודל" ועוד. האינטראקציה הזו היא למידה רבת היקף (תלוי כמה הלומד בוחר להשתתף בה ולקרוא אותה), ובמהלכה נבנה ידע. לאחר מכן, בכל יום מקבלים המשתתפים "יומון" – דבר חשוב ביותר: סיכום אוטומטי של כעשרה פוסטים, בלוגים , דיונים וטוויטרים, המשתתף יכול ללחוץ על כל סיכום כזה, ולהגיע לטכסט המקורי ולקרוא אותו במלואו.

לפני הכל, הערה חשובה: ברצוני להעיר , שרואים שיש פה תנאי להצלחת הקורס: האינטראקציה שייצרו המשתתפים: יש צורך שרבים יפתחו בלוגים, יגיבו לאחרים וישתתפו בדיונים ובטוויטר. שכן זהו החומר שמגביר ומעשיר את הידע המועבר בהרצאה, וזהו החומר המזין את היומון שנכתב בכל יום, ומהווה מעין סיכום ביניים של הלמידה שהתרחשה בקורס. כלומר, ללא השתתפות פעילה מאד של הלומדים, איכות וכמות הלמידה בקורס תרד.

וכעת לשאלה: איזו תיאוריה מסבירה הכי טוב את הלמידה שתוארה כעת (בשלב השני, של זיהוי הדפוסים):

ניתן לראות שקודם כל יש כאן המון למידה ע"י אינטראקציה: הדיונים, הבלוגים שכותבים ומגיבים , ועוד. כלומר, יש כאן בפירוש בניה משותפת של ידע: כל לומד שמשתתף באינטראקציות שבחר, עושה במוחו אינטגרציה של המידע, הדעות והרעיונות שלהם נחשף, ושאותם הביע, ובונה לעצמו את הידע שלו בנושא. בניה משותפת כזו של ידע, בתהליך חברתי, היא בדיוק מה שהקונסטרוקטיביזם החברתי (מבית ויגוצקי וממשיכיו ) טוען שהיא הלמידה המשמעותית, ופה יש הרבה ממנה.

בנוסף, הקונסטרוקטיביזם הקלאסי טוען שידע ניבנה ע"י כך שהלומד יוצר קישור בין פריטי מידע , ובכך מגביר את הבנת הנושא ומבין את משמעותו (בניית רשת סמנטית). לעומתו, תיאוריית הקונקטיביזם טוענת שהחיבור הזה הוא בעצם זיהוי דפוסים: איזה דברים "הולכים ביחד". איזה דברים רומזים על מגמות סמויות, על חוקיות סמויה , ברוח ההנחה "הכל קשור" (דוגמת "אפקט הפרפר" במאמר הקודם על קונקטיביזם). אך האם בניית הידע ע"י המשתתף תמיד דורשת ממנו לזהות דפוסים ומגמות נסתרות ?

 לדעתי לא. שכן זוהי למידה מאד ייחודית שלא תמיד נדרשת . במרבית המקרים בקורס שנלמד בנושא ידוע ואקדמי, נדרשת אינטגרציה של פריטי המידע השונים ובניית רשת סמנטית עבורם, ברוח הקונסטרוקטיביזם. בקורס שלפנינו, למשל, ניתן להניח שהמשתתף נדרש בעיקר לעשות קישור בין המידע שאליו הוא נחשף בהרצאה, ואח"כ לחבר אליו את הדעות והרעיונות השונים אליהם הוא נחשף . והרי זו בניית הידע, הרשת הסמנטי, שמתאר הקונסטרוקטיביזם הקלאסי .

לפיכך ניתן לטעון שהלמידה בקורס בסביבת MOOC היא קונסטרוקטיביסטית במהותה, עם דגש על קונסטרוקטיביזם חברתי.

אך יתכן שבכל זאת קיימים כמה תהליכים בקורס MOOC שיכולים לקרות רק בתוכו:

נקודה ראשונה: ליבת ידע שמשתנה כל הזמן:
ראשית, כפי שמדגישה תיאוריית הקונקטיביזם (ראה בטבלה במאמרה של לוי), ליבת הידע הנוצרת ברשת משתנה כל הזמן: מכיוון שהרשת פתוחה (גם קורסי MOOC רבים פתוחים לכל מי שרוצה להצטרף אליהם), הרי שכל משתתף יכול להביא ידע חדש, דיונים חדשים, וסה"כ הידע משתנה.

בנוסף, התיאוריה מדגישה את העובדה שחלק מהידע נוצר בתוך הצמתים שברשת, למשל ע"י דיונים, ע"י צומת אטרקטיבי במיוחד שרבי מתחברים אליו ותורמים לו ועוד. כלומר, אין כאן רק חיבור בין פרטי ידע, אלא שיש גם תהליך שבו פרטי הידע שבצמתים השונים משתנים כל הזמן.

בנוסף, מכיוון שהרשת פתוחה, כל הזמן זורם לתוכה מידע חדש. יתכן באמת מצב, שמידע חדש אכן יביא לזיהוי דפוסים , חוקיות נסתרת, ("הכל קשור" – דברים שקשורים זה לזה באופן לא גלוי) דבר שיגרום לשינוי משמעותי של מבנה הידע שנוצר בתוך הרשת ולהבנתו.

נקודה שנייה: זיהוי דפוסים ומציאת קשרים חלשים ברשת:

לגבי זיהוי דפוסים, יש לציין מושג שעד כה לא ציינתי, והוא "קשרים חלשים": חלק מהצמתים ברשת קשורים ביניהם בקשר לא ברור וחלש, מכיוון שהם שייכים לתחומים השונים לכאורה זה מזה (להבנתי). לפי סימנס, יצירת קשרים חלשים מהווה את הלמידה המשמעותית ביותר. שוב, להבנתי, כי זהו זיהוי של דפוסים נסתרים, גילוי קשר שלא נראה בבירור לעיין. בנוסף, הרעיון של קישור שני דברים שלכאורה אינם קשורים זה לזה, הועלה כבר לפני חמישים שנה בתחום היצירתיות ע"י קסטלר (1964) בספרו על תהליך היצירה: קסטלר טען והראה כי כאשר מישהו מחבר רעיונות משני תחומים שאינם קשורים למראית עיין , מתקבלים התוצרים וההמצאות הטובות ביותר. הוא קרא לתהליך זה "ביסוציאציה". יתכן שלכך מתכוון סימנס, כאשר הוא מדבר על כך שקשרים חלשים ברשת מביאים ללמידה המשמעותית ביותר – מכיוון שהם יוצרים קשר חדש , ולכן יצירתי בין תחומי ידע.

נקודה שלישית: למידה וכאוס:
המושגים של "זיהוי דפוסים" והיווצרות ספונטנית של דפוסים לקוחים מתיאוריית הכאוס. ובאופן מפתיע, הלמידה בסביבות MOOC בהחלט מזכירה כאוס: אין ערוץ למידה מרכזי – כל אחד מדבר עם מי שמעניין אותו, ובוחר בדרך הלימוד המתאימה לו. השיחות והדיונים מתנהלים במקביל ובאופן רב ערוצי ובו זמני (כמו שהראתה לוי במאמרה, בזמן נתון היו אצלה עשרה חלונות פתוחים במחשב - ראה בתחילת מאמר זה). ברור שהמרצה לא שולט או מכוון את התהליך. הדבר היחיד שעושה קצת סדר בכאוס הזה הוא היומון, המופק באופן אוטומטי, ומי שצריך ליצור לעצמו סדר וקוהרנטיות הוא הלומד, הבונה מכל מה שהוא נחשף לו ידע – או באופן קונסטרוקטיביסטי, או ע"י בניית דפוס, כפי שהוא תופס אותו (מה קשור למה ואיך).

אם כך, גם זהו חידוש שנבע מתיאוריית הקונקטיביזם: יצירת סביבת למידה דמוית כאוס, שהלומדים והידע מתערבלים בתוכה, שכל הזמן נכנס לתוכה ידע חדש, דיונים חדשים, שהלמידה בה לא לינארית ולא מוכוונת באופן מלא ע"י המנחים, ושכל אחד יוצר מתוכה את הידע הנראה לו ושלו הוא מסוגל.

לסיכום שני המאמרים שכתבתי על הקונקטיביזם, נראה כי תיאוריית הקונקטיביזם עומדת בכמה קריטריונים של תיאוריית למידה אמיתית וחדשנית: ארבעת הראשונים שיובאו לעיל הוסברו במאמרי הקודם:

א. התיאוריה מגדירה מהי למידה.
ב. מגדירה מהו תהליך הלמידה ברשת.
ג. מסבירה כיצד נעשה תהליך זה.
ד. מציינת מהם כישורי הלמידה שיש לפתח אצל הלומד.

הקריטריון החמישי הוסבר במאמר הנוכחי:

ה. מהן ההשלכות היישומיות הנובעות מהתיאוריה : כיצד יש ללמד ? איזו דרך חדשה היא מציעה ללמידה. במאמר זה ניתנת התשובה: יצירת סביבת MOOC ושימוש בה לצורך למידה רב ערוצית, כשכל לומד יוצר את הרשת האישית שלו.

כעת חסרה , אולי, נקודה אחת, והיא – הערכת הלמידה. כיצד יש להעריך את הלמידה של כל לומד בקורס ? ע"י מבחן ? (קשה או בלתי אפשרי, שהרי חלק גדול מהידע לא נוצר רק בהרצאה, אלא בפורומים , בלוגים, טוויטרים ויומון. ובנוסף, כל אחד בונה ידע אחר ). ע"י כתיבת עבודה מסכמת ייחודית ע"י כל לומד ? לא מצאתי לכך עדיין תשובה.


סוף חלק ב'

ד"ר יוסי לב.