פדגוגיה דמוקרטית

רויטל יהלום , רביב רייכרט , יעל ביבר-אביעד, טלי אשר , עמוס בר , יולי חרומצ'נקו . "פדגוגיה דמוקרטית", הד החינוך, דצמבר 2008 , גליון מס' 2 . ע"ע 78-81 .

 

 

 

 

פדגוגיה דמוקרטית היא פדגוגיה של מפגש. היא עוסקת בהוראה ולמידה הנובעות מרעיונות החינוך הדמוקרטי ומהפרקטיקות הנוצרות במסגרתו. אם בחינוך הקונבציונלי הידע נמצא במרכז מעשה ההוראה והלמידה ובחינוך הפתוח הילד נמצא במרכז, הרי שבחינוך הדמוקרטי מה שנמצא במוקד המעשה ההוראה הוא המפגש – מפגש בין מבוגר משמעותי לילד (או קבוצת ילדים) . המפגש הזה יוצר תהליך של למידה משמעותית סביב הידע . ההתמקדות במפגש משנה מהותית את התפקידים שהשחקנים – המורה , הלומד ( או קהילת הלומדים) והידע – צריכים למלא בו ואת הגדרת הלמידה עצמה . כך נוצר תהליך של הוראה-למידה מיוחד בדינאמיות שלו ובהתאמתו לאישיות הייחודית של כל תלמיד ומורה.

 

תפקיד  המורה בפדגוגיה הדמוקרטית הוא תפקיד מעצים ומשחרר. המורה אינו עוד בעל הידע הדיסציפלינארי המקיף שתפקידו לתווך את הידע ולהקנות לילדים כלים ומיומנויות דיסציפלינריות. הוא מבוגר המנהיג את הלומדים במסע למידה כפול : בין שבילי חיפוש הידע ואיסופו , שם הוא מספק ללומדים כלים לעיבוד ולביקורתיות ומאפשר יצירתיות ותובנות חדשות של הילד על העולם ועל עצמו. הוא מעורר שאילת שאלות ומעניק כלים שמאפשרים ללומד להבין איך הוא לומד, ולא רק מה הוא לומד. המורה הוא האחראי לגרום ללומדים להשתמש בסקרנות טבעית וביכולת הרצון לאתגר את עצמו כדי להתפתח בתחום הידע וכאדם בעולם. המורה מלווה ומאפשר , מאמין ומאתגר , מדריך ומניח למוטיבציה הפנימית של הלומד להוביל אותו באותו מסע של גילוי והעצמה.

 למורה תפקיד חשוב גם ביצירה של קהילת לומדים , ויש לו אחריות לאזן בין צורכי היחיד הלומד לצורכי הקבוצה הלומדת. המורה, כדוגמא אישית ללומדים הצעירים , נתפס כאדם מלמד ולומד כאחד . המורה מגלם באישיותו אדם סקרן ויצירתי שנהנה לצאת למסעות של גילוי וחקר. כך מתקיימת מעין שותפות והדדיות בין המבוגר לילדים. יש להם אמנם תפקידים שונים , אבל הם חולקים מהות דומה של צמיחה והתפתחות.

 

 לומד הוא אדם בעל זכויות : זכות לחינוך המאפשר פיתוח מלא של אישיותו, זכות לחירות הדעה והביטוי וזכות בחירה. כל דיאלוג המתקיים עם הלומד צריך להיות מבוסס על זכויותיו .

זכות הבחירה של הלומד משמעה לא רק בחירה בלמידה , אלא גם בחירה בצורת הלמידה. כל לומד הוא אדם ייחודי ומרובה: אדם בעל אינטליגנציות למידה המאפיינות אותו, תרבות וצרכים משלו , קצב וזמן למידה משלו. ללומד יש אזורי חוזק – תחומים שבהם האני הייחודי שלו מצטיין יחסית לאחרים. חשוב לגלות אותם שכן הם מאפשרים מסוגלות , למידה ברמה גבוהה וחוויות הצלחה, ומתוך כך העצמה של אמונת הלומד בכישוריו. ללומד יש גם אזורי צמיחה . אלה אזורים שהוא מבקש לחזק ונזקק בהם לתמיכה ולסיוע. חשוב שהמורה הבוחר  ללמד את הלומד יקשיב לו הקשבה עמוקה וילמד את צרכיו האישיים.

הידע בפדגוגיה הדמוקרטית תלוי הקשר – במאה העשרים ואחת הילד חשוף למקורות מידע רבים וגבולות הדיסציפלינה הולכים ומיטשטשים . העולם הפוסט-מודרני משבש את ההיררכיות הקנוניות המקובלות , "הכפר הגלובלי" הוא שמעצב את התודעה . בעידן זה צבירה של ידע דיסציפלינארי אינה עומדת במרכז הלמידה . חשוב לדעת ולרכוש ידע , אבל חשוב לא פחות לזכור כי הידע אינו ממודר וסטטי , אלא מתפתח ונמצא בתוך מארג של קשרים.

בפדגוגיה הדמוקרטית מחליפה האינטר-דיסציפלינאריות את תחומי הידע המסורתיים ומאפשרת ללומד לפתח היכרות עשירה, מורכבת ושונה מהותית ממה שהציעה לו ההוראה הקונבנציונאלית. לא עוד אמת אולטימטיבית בתחום ידי מנותק ומבודד מהעולם , אלא נרטיבים מורכבים ועשירים יותר, תלויי הקשר, ערכים ותרבות.

המורה בפדגוגיה הדמוקרטית בקי בתחומי ידע שונים ומגוונים, אבל במקום להתמקד בשכפול של ידע , הוא שם דגש על פיתוח כלים ומיומנויות המאפשרים ללומד להגיע אל הידע בקלות, להבין אותו , לבקר אותו, לשאול שאלות, לערער עליו ולהשתמש בו כבסיס ליצירה ולהקשרים חדשים  

 הלומד הוא לומד אקטיבי , אדם אוטונומי , בעל סקרנות ויכולת לנווט כראוי בעולם הידע ולערער עליו , כמו גם בעל יכולת ליצור ולתרום ידע חדש, תובנות והקשרים מקוריים , המעצבים מחדש את עולם הידע. הלומד אינו רק צרכן של ידע אלא גם יצרן של ידע חדש.

 

 למידה בפדגוגיה הדמוקרטית – העצמת חירות - למידה היא שינוי משמעותי שחווה הלומד. התהליך נמשך לאורך החיים , ונובע ממכלול החוויות שהאדם חווה ומהעיבוד שלהן בדיאלוג משמעותי. למידה משמעותית היא למידה שנוצרת בחופש ומזמנת חופש, שאינה נכפית אלא נוצרת מתוך בחירה ומתוך כך מעצימה את עצמאותו ומקומו של הלומד.

הלמידה מבוססת על הטלת ספק מתמדת , שלה שני פנים : פן של ספק בסמכות הידע , מה שמאפשר ללומד ליצור ידע משלו ולהעצים את הקהילה שאליה הוא בוחר להשתייך, פן של ספק בלמידה שלו עצמו. הידע שהלמידה מזמנת הוא הידע שהלומד זקוק לו לצורך הלמידה . המדד היחידי לחשיבותו היא הרלוונטיות שלו ללמידה.

קהילת לומדים בפדגוגיה הדמוקרטית – דיאלוג חופשי – קהילת לומדים היא קבוצת לומדים שהדיאלוג המתנהל בה מסייע ללמידה החופשית של כל אחד מחבריה ומעצים אותה. היא מזמנת למידה לחבריה ותומכת בה, ומהותה היא דיאלוג של למידה בין יחיד לבין קבוצה.

קהילת לומדים היא ישות דינאמית , תהליך שיסודותיו הם בחירה חופשית של לומדים, עניין משותף של לומדים ויצירה של ישות שמתקיימת גם מעבר לפרטים הלומדים המרכיבים אותה. קבוצת הלומדים בחרו בלמידה , הקבוצה נוצרה על בסיס הבחירה המשותפת, ולחבריה יש , לעתים , נקודות חוזק ואזורי צמיחה משותפים, אולם עצם הבחירה המשותפת עדיין לא הופכת את הקבוצה לקהילת לומדים. כדי שקבוצה תהפוך לקהילת לומדים יש לנסח ולבנות בה שפה ותרבות שיאפשרו דיאלוג – שפה הבנויה מחוקים ומנגנונים המזמנים למידה חופשית , ערבות הדדית ותרבות של הקשבה ותמיכה. המורה הוא האחראי לתהליך זה של הפיכת קבוצה אקראית של לומדים, אשר חירות הבחירה שלהם היא שמניעה אותם , לקהילה דמוקרטית של לומדים. לתהליך של בניית קהילת לומדים יש ערך חינוכי עמוק משום שהוא מטפורי להליך דמוקרטי שמחבר יחידים לכדי קהילה , בלא שתיפגע חירותם של היחידים. הדיאלוג הקהילתי אף מעצים את חירות הפרט. קהילת הלומדים מהווה, אם כן, "מעבדה" לחיים בחברה. הדינאמיקה המתקיימת  בקהילת הלומדים- קונפליקטים , משברים, הסכמות – היא כלי לתרגול החיים בקהילה.

 

פדגוגיה דמוקרטית זקוקה לכמה תנאי יסוד מקדימים שבלעדיהם לא יוכל מעשה הקסם שלה להתרחש. ואפשר גם לומר אחרת- בלי המאפיינים הבאים , אין מדובר במעשה הוראה-למידה דמוקרטי:  

 

 

 

חלק מתהליך ההוראה-למידה כרוך במשוב דיאלוגי בין המורה ללומד, זהו משוב הדדי , רב היבטים ומתועד. משוב זה מאפשר ברפלקטיביות ומעקב תהליכי .

 

בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו נערך לפני ארבע שנים שינוי מקיף בתהליכי ההערכה של התלמידים, שכלל מעבר למשוב דיאלוגי מחולל למידה. פעמיים בשנה לפחות, בכל קורס , יש לתלמידים אפשרות לנהל דיאלוג כתוב עם המורה על תהליך הלמידה שלהם בשתי פרספקטיבות:  כפי שרואה אותו המורה וכפי שחווה אותו התלמיד. המשוב מלווה את הלומד במסע הלמידה ואינו מתמקד רק בתוצאה הסופית או בידע שנרכש. האלמנטים הרפלקטיביים הם חלק אינטגראלי בתכנון מטרות השיעור ומערכי השיעור. הלומד הצעיר מודע ליכולותיו המתפתחות ויכול כעת לתכנן אסטרטגיות למידה אישיות להתבגר ולהפוך ללומד בטוח בעצמו, מיומן ואפקטיבי.

 

מרכז למידה – מרכז למידה הוא מרחב פיזי שנועד לגרות את התלמיד לפעילות ולחשיבה, בדומה למוזיאונים החווייתיים המזמנים למידה מתוך התנסות אישית בלתי אמצעית בתחומי ידע שונים. כמו במוזיאון , הלמידה במרכז נעשית בקצב, בהיקף , בסגנון ובמשך הרצויים ללומד, ובאפשרותו לבחור אם ללמוד לבד או בחברותא ואם –ובאיזו מידה ואופן להיעזר במורה.

התלמידים יכולים לעבור במרכז בפרויקט מתמשך או בביקור חד-פעמי, במשימה מתואמת להם שקיבלו מהמורה או ביוזמה שנולדה במהלך מפגש עם לומדים אחרים. לא פעם ילדים לומדים מילדים אחרים שכבר עסוקים בפעילות. המרכז מאפשר לתלמידים למידה בהנעה עצמית, שההיא למידה מזדמנת ובעת ובעונה אחת גם מאורגנת על ידי מורה בשעות מוגדרות. מרכז למידה עשוי להפוך לליבה של קהילת הלומדים.

 

הפדגוגיה הדמוקרטית , כאמור לא נולדה בחלל הריק – היא מבוססת על זרמי חינוך מגוונים שהיו לפניה או מתקיימים יחד עמה ויונקת מהם. היא מיושמת בהצלחה בבתי הספר הדמוקרטיים אך אפשר ליישם כלים ויסודות מתוכה בכל בית ספר ומוסד חינוכי. מתוקף הגדרתה כפדגוגיה של מפגש היא שואפת להכיל בתוכה אלמנטים רבים של הוראה ולמידה, כל עוד אלה אינם סותרים את המאפיינים הבסיסיים שלה- השינויים במעמדם ובתפקידיהם של המורה, הלומד והידע, מתן אוטונומיה ואחריות ללומד וכיבוד הייחודיות והשונות של כל המשתתפים במעשה הקסם של ההוראה-למידה.