עמדותיהם של פרחי ההוראה בנוגע לחשיפת נושא ההומוסקסואליות במערכת החינוך בכלל ובהכשרת מורים בפרט – דוח מחקר

גליקמן , א', ושמר אלקיים, ט' (2016). עמדותיהם של פרחי ההוראה בנוגע לחשיפת נושא ההומוסקסואליות במערכת החינוך בכלל ובהכשרת מורים בפרט. דוח מחקר. תל אביב: מכון מופ"ת.

בשנים האחרונות הולך ומתרחב הדיון הציבורי, המעשי והאקדמי בנושא ההומוסקסואליות. על אף התמורות ההיסטוריות מרחיקות הלכת בכל הקשור לבני המיעוטים המיניים, מרבית בני הנוער עדיין לא מוצאים אוזן קשבת למצוקותיהם במסגרות הפורמאליות והבלתי-פורמאליות בהן הם נמצאים ונאלצים להתמודד לבד עם שאלות של כינון זהות הומו-לסבית ומימושה (קמה, 2003; Erhard & Ben-Ami, 2015).

מערכת החינוך בכלל ובתי הספר בפרט, משמיעים הצהרות רבות בדבר אחריותם לקדם כל ילד וילדה, להגן עליהם, להעניק יחס אישי ולהבטיח מרחב בטוח ומגן. עם זאת, עבור התלמידים והתלמידות ההומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להלן להט"ב) עלול בית הספר להוות אתר של התנצחות, בו מועצמות תחושותיהם השליליות וממנו הם מודרים בעזרת אמצעים סימליים ופיזיים כאחד.

לאור החסר במחקרים עדכניים הבודקים עמדות של אנשי חינוך כלפי הומוסקסואליות והטמעת נושא הנטייה המינית והמיעוטים המיניים במערכת החינוך, המחקר המוצע שם לו למטרה להתמקד בבחינת נכונותם של פרחי הוראה להטמיע את הנושא הן דרך סיוע לתלמידים להט"ב והן דרך דיון והפעלות עבור כלל אוכלוסיית התלמידים.

מדגם המחקר כלל 264 נחקרים, הלומדים במגוון הפקולטות במכללת סמינר הקיבוצים, מתוכם: 97 סטודנטים להוראה המתחילים את הכשרתם (שנה א'), 106 סטודנטים להוראה המסיימים את הכשרתם (שנה ד') ו-61 מורים בעלי ניסיון במערכת החינוך הלומדים לתואר שני.

הנתונים למחקר נאספו באמצעות שאלונים אשר כללו שאלות באשר לתפיסות הנבדקים לגבי חשיפת נושא הנטייה המינית במערכת החינוך (תפיסת החשיבות הכללית של חשיפת הנושא, גיל התחלתי מתאים לחשיפת הנושא, המסגרת החינוכית המתאימה לחשיפה, הדמות החינוכית המתאימה, הדרך הנכונה לחשיפת התלמידים לנושא הנטייה המינית ותפיסות לגבי חשיפת התלמידים לנושא בפועל); שאלות לגבי חשיפת הנבדק לגילויי הומופוביה בבית הספר; עמדות כלפי מקומו של המורה ושל בית הספר בהתנגדות להומופוביה ומניעתה; הערכת הידע של הנבדקים ועמדות באשר להכשרת מורים בנושא ההומוסקסואליות.

מממצאי המחקר עלה כי כשליש מהנבדקים היו עדים לגילוי הומופוביה בבית הספר ובעיקר לקריאת הגנאי "יא הומו", פגיעה מכוונת בתלמיד/ה להט"ב והערות הומופוביות כלליות. מרבית הנבדקים סבורים כי חשוב שבמסגרות החינוך הפורמליות ידונו עם התלמידים בנושא האוריינטציה המינית וכי בית הספר ישלב את הנושא במסגרתו (הכנסת ספרים ומקורות מידע רלוונטיים לנושא, גישה לאתרי אינטרנט רלוונטיים, שיתוף פעולה עם ארגונים רלוונטיים וכו').

באשר לגיל בו כדאי להתחיל לדון בנושא נמצא כי הנבדקים חלוקים בדעותיהם, אולם הם הסכימו כי המסגרות החינוכיות המתאימות ביותר לחשיפת הנושא הנן מליאת הכיתה במידה ומתעוררת הסוגיה או במסגרת שיעורי חינוך מיני. יועצת בית הספר נתפסת בעיני הנבדקים כדמות החינוכית המתאימה ביותר לדון עם התלמידים בנושאים הקשורים לאוריינטציה מינית אולם גם מחנך/ת הכיתה נתפס/ת בעיניהם כמתאים והם מצפים ממנו/ה להיות בעל/ת מסוגלות להתמודד עם הנושא במסגרת תפקידו. בנוסף, גם אדם חיצוני שמתמחה בתחום נתפס בעיניהם כמתאים לכך. נמצא כי חשיפה של הנבדקים לגילויי הומופוביה בבית הספר מגבירה את החשיבות המיוחסת לחשיפה מוקדמת יותר ורחבה יותר של הילדים בנושא האוריינטציה המינית.

ללא קשר לרמת החשיפה להומופוביה, נמצא כי הנבדקים מחזיקים בעמדה כי על המורה להגיב באופן אקטיבי כנגד גילויי הומופוביה שונים (מילוליים ופיזיים כאחד) הן כאשר הם מופנים כלפי תלמיד/ה ספציפי/ית והן כאשר הם כלליים.

לבסוף, ממצאי המחקר מראים כי שלוש קבוצות המחקר – פרחי הוראה, מתמחים ומורים בפועל, העידו כי אינם מעורים בנושא האוריינטציה המינית במידה רבה הן מבחינת הידע שלהם בנושא והן מבחינת הכלים שברשותם על מנת לסייע לתלמיד/ה המתלבט/ת לגבי נטייתו/ה המינית. יחד עם זאת נראה כי הם מפצים על העדר הידע בהסתמכות על יכולותיהם הבין אישיות כמו הקשבה, הכלה וקבלת האחר, הניסיון האישי שיש לחלקם בנושא ויכולותיהם והידע המצוי ברשותם באשר להפניית התלמידים לגורמים מתאימים שיסייעו ויתמכו. לאור תחושת חוסר הידע, הם סבורים כי יש חשיבות רבה לקיים קורס או סדנה בנושא כחלק מהכשרתם הכללית של פרחי הוראה במכללה. המשיבים סבורים כי אופי הכשרה זו כדאי שלא יכפה על הסטודנטים בדמות קורס חובה. במקום זאת הם העלו רעיונות שונים כמו קורס בחירה בנושא, סדנה מרוכזת /יום עיון בנושא, הרצאה של מרצה אורח, שילוב כנושא מתוך ההדרכה הפדגוגית או מספר הרצאות בקורס חובה.

לסיכום, המחקר הנוכחי מצביע על כך כי פרחי הוראה הנם בעלי נכונות לעסוק בנושא האוריינטציה המינית במסגרות החינוך השונות, בדרגים השונים ובאופנים שונים. כמו כן, הם בעלי מודעות ורצון לתמוך ולסייע לתלמידים להטבי"ים החשופים לאלימות מילולית ופיזית. לצד נכונות זו הם חשים כי אין בידם ידע מספיק על מנת לסייע לתלמידים להטבי"ם.

לאור תחושות החסר של פרחי ההוראה והמורים הן בידע והן בכלים, נראה כי יש צורך בתיווך תכניות חינוכיות קיימות לצוותי החינוך. בית הספר עשוי להוות משאב התמודדות משמעותי בתחושות הדחק של תלמידים להטב"ים ועל כן יש חשיבות רבה בהכשרה מקיפה של צוותי החינוך בנושא האוריינטציה המינית. לאור ממצאי המחקר הנוכחי מומלץ למוסדות ההכשרה למורות/ים לחשוב על דרכים שונות ומגוונות לשלב את נושא האוריינטציה המינית בתכניות הלימודים, לחשוף את פרחי ההוראה למגוון תכניות בנושא ולסייע להם לחשוב על דרכים לרכוש כלים לסיוע לתלמידים/ות להטבי"ים ולמניעת פגיעה ובריונות כנגדם.

ביבליוגרפיה

קמה, ע' (2003). העיתון והארון: דפוסי תקשורת של הומואים. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

Erhard, R.,& Ben-Ami, E. (2015). The schooling experience of lesbian, gay, and bisexual youth in Israel: Falling below and rising above as a matter of social ecology. Journal of Homosexuality. doi: 10.1080/00918369.2015.1083778

לדוח המחקר המלא באתר המידע הבין-מכללתי