על שלושה ממדים בהגותו של יאנוש קורצ'אק

סילברמן, מ' (2012). "אני נותן לכן אני קיים". הד החינוך, פ"ז, 1, 75-72

יאנוש קורצ'אק דחה את ההצעות שקיבל מחברים לבריחה מהגטו ובחר להישאר עם חניכיו ועם חברי הצוות של בית היתומים היהודי שניהל מ-1912 ונרצח באושוויץ. מפעלו החינוכי לא נפל מגבורתו ומעמידתו המוסרית. הוא הקים וניהל שתי פנימיות ליתומים והצליח לאפשר לילדים מבתים לא מתפקדים לעבור תהליכים חינוכיים משמעותיים של צמיחה ושיפור עצמי.

לדברי מחבר המאמר, תמצית מפעלו החינוכי של קורצ'אק היא הומניזציה של העולם: הפיכת העולם והאדם לטובים יותר. מפעלו של קורצ'אק מוכיח כי ניתן להגביר את כוחו של הטוב ולמתן את כוחו של הרע.

יסוד שיטת קורצ'אק הוא הענקת כבוד אמת לילד כאדם. חינוך לילד על פי כבודו ורצונו. פירושה של סליחה פדגוגית הוא המתנה להגעה של הילד לתובנה בכוחות עצמו ולשיפור התנהגותו. יש לתת לילדים הזדמנויות רבות לתיקון.

רכיב חינוכי חשוב נוסף הוא החינוך לצדק, הוגנות והדדיות. קורצ'אק הקים מועצת חניכים שהורכבה מעשרים ילדים בגילים שונים וממחנך אחד, והיתה המוסד העליון לבירורים ולערעורים וטיפלה בבעיות החשובות של חיי היום יום של חברת הילדים. בית המשפט הורכב מארבע חניכים ומחנך בתפקיד יועץ ללא זכות הצבעה, והוא דן בתביעות שהחניכים והמחנכים הגישו לבית המשפט נגד חניך או מחנך. החוקה שקורצ'אק וחברי הקהילה חיברו הדריכה את שיקול דעתו של בית המשפט. משאלי עם התנהלו בצורה סדירה, ואפשרו  לחבר הקהילה לקבל החלטות בנוגע לדרגות האזרחות של חברי הפנימייה. עיקר השיטה של קורצ'אק היתה התחנכות מתוך השתתפות בחיי קהילה ממוסדים: אין חינוך חשוב יותר מחינוך מוסרי ואין דרך יעילה יותר לחינוך מוסרי מהשתתפות בקהילה שמוסדותיה משקפים את הערכים המקודשים.

ממצאי המחקר של עדה הגרי-פוזננסקי על 400 בוגרים של בית היתומים שניהל קורצ'אק בשנים 1942-1912 מראים שרובם המכריע הצליחו לנהל חיים נורמטיביים. הבוגרים עבדו במקצועות תעשייתיים וחופשיים שונים, נישאו והקימו משפחות יציבות.

למאמר המלא

לקריאה נוספת

הילד הוא אדם : הגותו החינוכית של יאנוש קורצ`אק

"הילד הוא אדם, אך האדם אינו בהכרח טוב"