על מצב האוריינות בישראל

 

 

הספר מתמקד במצב העכשווי של האוריינות והחינוך לאוריינות בשנת 2005, אולם הוא מקיף מספר מעגלי זמן נוספים. המעגל הראשון: המעגל של עשרים וחמש השנים האחרונות, שנות השמונים ובעיקר שנות התשעים של המאה שעברה ותחילת המאה העשרים ואחת; המעגל השני: מתייחס להיבטים שונים של מצב האוריינות בישראל מאז ימי השלטון העות'ומני, ראשית הציונות, שיבת היהודים לארץ ישראל והקמת מדינת ישראל. מעגל זה מקיף למעלה ממאה שנים. המעגל השלישי מתייחס לרקע ולשורשים היסטוריים המוליכים לעבר בן אלפיים שנים ויותר. כל המעגלים עוסקים באוריינות של האוכלוסייה היהודית והערבית, שתי האוכלוסיות הראשיות שחיות בישראל.

 

זהו "חקר מקרה" מקיף, הבוחן את נושא האוריינות בהקשר של מדינה. המחקר על אוריינות הגביל את עצמו בדרך כלל לחקר האוריינות בעולמות מתוחמים ומצומצמים יותר, כמו גנים, בית ספר, מכללות, אוניברסיטות, כיתה מסוימת, שכונות, וכן הגביל את עצמו לחקר ז'אנרים ספציפיים, כמו עולם התקשורת הבינאישית, השיח המוסדי, השיח האקדמי, לשון לימודים, שיח מקצועי (משפטי, צבאי, מתמטי) ושיח ציבורי.

 

המחקר הנוכחי חורג מהתיחום הצר והוא מתייחס לאוריינות במובן רחב יותר, כאתר בסיסי וחשוב לפענוח התרחשויות, מהויות ודילמות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות. משום כך המחקר כולל התייחסות רחבה למושג "אוריינות" ונוגע בתחומים מגוונים: במצב החינוך, בחינוך לשוני כשפת אם במסגרות של חינוך יסודי, על יסודי וגבוה; בחינוך לשוני כשפה שנייה; ובחינוך לאוריינות של צעירים ומבוגרים. חינוך זה מתייחס בעיקר לנושאים העוסקים בקריאה, בכתיבה ובלשון.

 

המחקר בודק את מקומה של האוריינות בהקשרים תרבותיים-פוליטיים בשלוש מסגרות שונות: המסגרת הראשונה היא לאומית כללית; השנייה היא מסגרת סקטוריאלית ייחודית הבוחנת יהודים (חילונים וחרדים), ערבים, דרוזים ובדואים, וכן את ההיבט המגדרי; המסגרת השלישית, המסגרת הבינלאומית, בוחנת את מצב האוריינות בישראל ביחס למדינות אחרות בעולם.

 

זהו מחקר ייחודי בסוגו, שנעשה בישראל. מבט אנתרופולוגי על חוקרי אוריינות ועל הספרות שפרסמו בישראל מלמד שרבים מהם עוסקים בהקנייתה של אוריינות (אלאור, 1998: 308). על כן, מעט מאוד נחקר ונכתב בישראל על אוריינות שלא בהקשר להנחלתה. עניין אקדמי מצומצם מופנה בישראל לחקר אוריינות (Spolsky and Shohamy, 1999). מסיבה זו קיים קושי למצוא נתונים מקיפים על האוריינות בישראל הן בתחום החינוך המוסדי והן בתחום הבלתי ממוסד, הן בתחום של אוריינות לצעירים ובוודאי בתחום של אוריינות מבוגרים. ישראל איננה שונה בעניין זה ממדינות אחרות בעולם. גם במדינה כמו ארצות הברית, אחת המדינות המובילות בתחום המחקר על אוריינות, מורגש חסר זה (Guy, 2005). ספר זה מבקש לתרום באופן צנוע לשינוי המצב.

 

המחקר הוזמן על ידי ארגון אונסקו, ארגון חיצוני ו"זר", שגילה עניין במצב האוריינות בישראל. הספר מבוסס בחלקו על מחקר ועל דו"ח שנכתב על-ידִי בשנת 2005 לבקשת ארגון אונסקו, היוזם פעולת בקרה גלובלית על תחום האוריינות. זאת במסגרת "עשור האוריינות", שארגון אונסקו הכריז עליו, משנת 2003 ועד 2112, ולאור היעדים והמטרות שהציב הארגון לפעילות ולהגשמה במדינות העולם (UNESCO, 2005). פועלו של הארגון עשוי ליצור מומנטום לשינוי פני הדברים.

 

למחקר מספר מטרות: לקדם את הידע הקיים אודות הנושא. לאסוף נתונים קיימים, אך מפוזרים במסמכים רבים ובמחקרים שונים; לרכז באופן גלוי נתונים מחקריים הידועים למעטים; לאסוף באמצעות ראיונות מידע ראשוני המצוי אצל הפעילים ב"שטח" (המילה הנהוגה בעברית ל"שדה"), אצל פקידים מוציאים לפועל, מנהלים, מפקחים ומפתחי תכניות וכן אצל אנתרופולוגים; לחבר את המידע המצטבר מן השדה לספרות האקדמית העוסקת באוריינות בישראל ובמקומות שונים בעולם; להצליב את המידע האקדמי עם מידע אקדמי-למחצה או בלתי אקדמי המתפרסם בתקשורת האלקטרונית (רדיו וטלוויזיה), בתקשורת הכתובה (עיתונים, אתרי אינטרנט) ובספרות ה"יפה". ליצור המשגות של התופעות הנחקרות; ולדון באופן ביקורתי בממצאים; מלאכה זו אמורה להאיר את הצד הנעלם מן העין של תחום האוריינות, שכן מה שמרבים לציין וליידע ממוּקד בנראוּת של העשייה, ובעיקר בהישגים ובדיווח עליהם, וגם אלה לא כולם נהירים, גלויים ומפורשים. לספר זה מטרה טבעית נוספת: לעזור למקבלי ההחלטות לפעול בתחום הנחקר ולשפר אותו.

 

במובן מסוים זהו מחקר שאפתני, באשר הוא מבקש לצייר ולראות את "התמונה הגדולה" ["the big picture"]: את השורשים, התהליכים, הגורמים המשפיעים, ההשלכות, הבעיות והדרכים להתמודדות איתן. בקונטקסט זה החוקרת מתפקדת בצומת של מידע וידע, כמומחית ואינטלקטואלית, כפרשנית ומתווכת בין עולמות תיאוריים, תיאורטיים ופרקטיים באמצעות מתודה מחקרית של "תיאור גדוש" (thick description"") ו"תיאוריה בפעולה" [""descriptive theory], המספקת הסבר וגרסה לגיטימית של פירוש המציאות.

 

 

המתודולוגיה של המחקר היא איכותית נטורליסטית והוליסטית. האופי הנטורליסטי נובע ממחקר ה"מצב" ב"עולם האמיתי", ללא תנאים של שליטה בו, תוך רגישות והבנת הקונטקסט המקצועי, החברתי וההיסטורי. אופיו ההוליסטי נעוץ בפרספקטיבה הכוללנית, הבוחנת תהליכים, נתונים ומציאות במערכת דינמית וגדולה. הפרדיגמה האיכותית מבוססת על חקר מקרה כשיטה לארגון מידע ונתונים בדרך המשמרת את האופי הייחודי של האובייקט הנחקר. מתודולוגיה זו מאפשרת לחקור את תחום הדעת, את ההתנהגות האנושית בתחום האוריינות ואת התהליכים המתרחשים בתחום זה בארגון גדול, כמו מדינת ישראל. בניסוח לא אקדמי, מתודולוגיה זו מאפשרת להבין "מה קורה כאן בתחום האוריינות?". הצורות האפיסטמולוגיות והידע אודות הנושא הנחקר נבנים מהמעקב, מאיסוף הנתונים המציגים אספקטים רבים אודות הנושא הנחקר, מהתיאור המעובה/גדוש ("thick description"  - גירץ, 1990) של המקרה הנחקר בהקשר ל"חיים האמיתיים", וכן מהשתתפות החוקרת בתהליך הנחקר ומהמישמוע שהיא מביאה להבנת חקר המקרה (יוסיפון, 2001; שקדי, 2003).

 

המחקר נעזר במספר שיטות עבודה הנובעות מהגישה המתודולוגית: ראיונות, ניתוח מסמכים, איסוף נתונים כמותיים שהתקבלו במחקרים אחרים בשיטות מחקר כמותיות, וכן במעין "תצפית משתתפת" של החוקרת, לנוכח מעורבותה בתחום הנחקר במשך שלושים שנה. עבודת המחקר מתרחשת בתוך מסגרת מדעית מוגדרת של כללים ופרוצדורות החלים על המחקר האיכותי. החוקרת מבססת קריטריונים של תוקף ומהימנות אשר הולמים את המתודולוגיה ואת התיאוריה של המחקר האיכותי. קריטריונים אלו מומרים באימוץ מושגים חלופיים: אמינות (trustworthiness) במקום תוקף ובר-הסתמכות (dependability) במקום מהימנות (יוסיפון, 2001;  Lincoln and Guba, 1985).

 

זהו מחקר שנעשה משתי פרספקטיבות: האחת, מפרספקטיבה של מי שפועלת כאינסיידרית במשך שלושים שנה בתחום. ככזאת, אני מיודעת וקרובה ל"סצינה האוריינית" בישראל, כלומר, לגישות, לאמונות, לפעולות, למתחים, לדמויות מפתח – שלל הצמתים והרשתות המעצבים את התחום. כמי שפועלת בתוך התחום ניכר קולי כ"חסידת אוריינות" (literacy (advocator, קול של מי שמאמינה בכוחה, בייעודה ובחזונה של האוריינות לשפר את עתידו של האדם ושל האנושות בהקשר אישי, חברתי, כלכלי, מדיני וכלל-עולמי.הפרספקטיבה השנייה היא פרספקטיבה של אאוטסיידרית. של מי שקיבלה מנדט לבחון את מצב האוריינות לאור אמות מידה המעניינות מומחים לאוריינות בארגון אונסקו, ארגון חיצוני, על לאומי. בחינת מצב האוריינות לאור שש המטרות של "חינוך לכל" חיברה אותי לנקודות מבט חיצוניות ולבחינה ביקורתית מרוחקת.

 

כדי לתפקד ולנוע באופן חופשי בין שתי הפרספקטיבות: ה"ביתית" (אינסיידרית) ו"המרוחקת" (אאוטסיידרית), התכנסתי במהלך חודשי המחקר אל תוך תהליכי חשיבה וכתיבה רפלקטיוויים על אודות מצב האוריינות בישראל ועל אודות ההבנות והאמונות שהיו לי ולעמיתי על התחום. זו הייתה חשיבה מלווה בחוויית גילוי וחידוש, לימוד בלתי פוסק וסוער שהיה כרוך בערעור של ידע קודם ובהיערכות אישית שונה כלפי התחום.

 

הנתונים הנאספים מביאים את ההיסטוריה של התחום הנחקר, חושפים פיסות של סיפורי חיים, מציגים את הכוחות המרכזיים הפועלים בתחום ומציגים את ההקשר האפיסטמולוגי והחברתי, הפנימי והחיצוני, שבו נטוע המקרה. תוצר מחקר ה"מקרה" הוא אפוא בעל חותם ייחודי, עם זאת יש בו בסיס כללי והסתכלות על הנושא באופן רחב. זוהי התיאוריה בפעולה (descriptive theory), המספקת הסבר במדעי החברה, ומספקת לחוקרים ולמקבלי ההחלטות ממצאים להבנת תופעות ולטיפול בהן.

 

הספרות המחקרית העשירה אודות התחום סיפקה מתווה לרציונל תיאורטי. קווי המתאר הבולטים שלו הם: ההגדרות השונות למונח (מושג) אוריינות; האיפיונים של המושג; מטרות החינוך לאוריינות; תחומי המנדט של האוריינות ושל החינוך לאוריינות; הפרספקטיבות התיאורטיות השונות אודות אוריינות; הגישות לעיצוב מדיניות של חינוך לאוריינות במערכת החינוך (מהגן עד סוף בית ספר על-יסודי) ובקרב מבוגרים; חוסר השוויון בכל הנוגע לכשירות אוריינית והפעילות הגלובלית לשינוי אי השוויון והערכת אוריינות.

 

המחקר סוקר את ההגדרות השונות של המושג אוריינות (Literacy) ומאמץ במובנים מסוימים חלק מן ההגדרה הרחבה של מילון אוקספורד (The Oxford English Dictionary, 1989): האיכות והמצב של היות ליטרטי; מצב המתייחס לחינוך ("The quality or state of being literate; condition in respect of education").

 

 כמו כן מתייחס המחקר באופן מיוחד להגדרה של ארגון אונסקו ושל ארגון מדינות OECD (Organization of Economic Co-Operation and Development): רכישה של ידע מהותי, מושגים, עקרונות ותהליכים, ורכישה של מיומנויות, המאפשרים לאדם להתערב בכל הפעילויות שבהן נדרשות קריאה-כתיבה בעולמות תוכן שונים, כולל מתמטיקה ומדעים. זאת, כדי לתפקד בצורה אפקטיבית בקבוצה ובקהילה במשך כל החיים (קרמרסקי ומברך, 2004; UNESCO, 2005).

 

הפיענוח התרבותי-פרשני של החינוך לאוריינות מבוסס על אבחון של ארבעה מודלים (פרספקטיבות) תיאורטיים אודות חינוך לאוריינות: 1. מודל מבוסס בית-ספר (school-based literacy) 2. מודל כשירותי-תפקודי (competency-based or functional model) 3. מודל חברתי-תרבותי-אידיאולוגי, המתייחס לריבוי-אוריינויות (multiliteracies), לאוריינות כהתנסות דיאלוגית-חברתית, ולאוריינות כמחוללת אי שוויון או כקורבנו של אי השוויון. במרכזו של מודל שלישי זה שלושה מושגי מפתח: השתתפות (participation), שיתופיות (קולבורציה) ושותפות (cooperation או (cooperative learning. 4. מודל דתי-אורתודוקסי, הפועל בתחום מזה דורות רבים.

 

ניתוח "זירת האוריינות" חושף "אתר סואן" וסבוך של תפיסות ואמונות, של אינטרסים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים. אתר פעולה למגוון רחב של מומחים ושל קובעי מדיניות ותכניות לימודים בתחום.

 

 

קידום מצב האוריינות של הפרטים ושל החברה במדינת ישראל משרת את הצלחת ההתמודדות עם המשבר ותורם לגיבוש זהותה הלאומית והתרבותית ולהעצמת חוסנה החברתי והכלכלי. עידן התחרות הגלובלית של כלכלת הידע, שמדינת ישראל חוברת אליו, וייחודה התרבותי של האוריינות היהודית והערבית הישראלית – מעצימים את נחיצותם של מחקר מעקב, של דיווח פומבי ושל התערבות מיודעת בתחום במישור התיאורטי, האקדמי, היישומי, הלאומי והבינלאומי.