עולמן המורכב של רפורמות חינוכיות

עמי וולנסקי , " עולמן המורכב של רפורמות חינוכיות " , גילוי דעת ( כתב עת רב-תחומי לחינוך , חברה ותרבות) , גיליון מס' 1 , ינואר 2012, ע"ע 139-144 .

המחבר כותב ביקורת על הספר "שינוי ושיפור במערכות חינוך: אסופת מאמרים" בעריכת גל פישר וניר מיכאלי.
הכותבים בספר זה נחלקים לשתי קבוצות: בקבוצה אחת מיטב חוקרי החינוך של ארצות הברית, ובקבוצה האחרת אנשי מעשה וחינוך ישראלים. שתי הקבוצות מנסות לתאר ולהציג לקוראים את השפעתן של רפורמות בחינוך.
המחבר טוען כי חשיבותו של הספר הנדון בכך שהוא מביא בפני הקוראים הישראלים את המורכבות הגדולה הכרוכה בביצוע רפורמות, ובד בבד מציג תובנות מחקריות שעניינן התנאים הנדרשים להצלחת הרפורמות האלו.

אילו תובנות עולות מהספר?
פרקי הספר מגלמים שתי גישות, האחת פסימית והשנייה אופטימית יותר. בחלק הפסימי מבטאים החוקרים האמריקנים תחושת אין-אונים בתיאוריהם את הכישלונות בביצוע רפורמות במערכת החינוך של ארצות הברית. לעומת זאת הכותבים הישראלים, ובעיקר אלה שתיארו תהליכי שינוי בבית ספרם, הציגו גישה אופטימית יותר המאפשרת לבחון כיווני התפתחות מעוררי תקווה.

אשר להיבט המחקרי, ניתוח המקרים "הישראליים" הוא רפלקציה של ממצאי המחקרים "האמריקניים". בעוד חוקרי המדיניות החינוכית של ארצות הברית מצביעים על חיוניותה הרבה של הישענות על צוות בית הספר בתהליכי שינוי, הרי שהכותבים הישראליים מצביעים על כך הלכה למעשה. תהליכי שינוי התרחשו בבית הספר, אם צוות בית הספר היה שקוע עד צוואר בגיבוש היעדים והתכנים של התהליכים הללו. בספר יש אפוא הרמוניה בין מחקר אקדמי לבין ניתוח של חקרי מקרה, גם אם קצרים וחלקיים, אשר זכו להצלחה מתועדת.

אולם המקרים הבודדים אשר מדווחים בספר אינם משקפים את המציאות הישראלית כולה, או אפילו מקצתה. אמנם מערכת החינוך בישראלית דומה בהיבטים רבים למערכת החינוך של ארצות הברית ומושפעת ממודל פעולה אשר רואה במדידת תפוקות חינוך את התכלית העיקרית של המעשה החינוכי. בהתאם למדיניות זו הסטנדרטים וההצלחה במבחנים היו לעיקר.
אך היבט זה מדגיש את חולשתו העיקרית של הספר. עורכי הספר ראו לנגד עיניהם רק כותבים הבאים ממערכת החינוך האמריקנית. אנחנו מרבים לצטט, לבקר, להזמין ולתרגם מקורות מהתרבות האנגלו-אמריקנית וממעטים מאוד בלמידת מקורות ממדינות אחרות. לתרבות זו יש השפעה מודעת או סמויה על מדיניות החינוך הישראלית, ולא נבחנות כראוי חלופות מעשיות הרלוונטיות למדיניות החינוך בישראל. חלופות כאלה אפשר למצוא בהשקפות הפדגוגיות הנהוגות במדינות דוגמת פינלנד, שבדיה או הונג קונג.

חולשה אחרת של הספר היא בהיותם של המאמרים המתורגמים בני עשרים (בממוצע). מאמרים אלה התבססו על הידע הנצבר בעשור אשר קדם לכתיבתם. פרסום של ספרות מקצועית עדכנית היה חושף את הקורא הישראלי לשיח חדש, לרבות השיח בארצות הברית אשר מתמקד במיומנויות הדרושות במאה ה-21.