סקירת ביקורת על הספר "שילובים: מערכות חינוך וחברה"
עורכי הספר: שונית רייטר, יונה לייזר, גלעדה אבישר
מחבר סקירת הביקורת: חגית ענבר-פירסט
ענבר-פירסט, ח' (2011). סקירת ביקורת על הספר "שילובים: מערכות חינוך וחברה", ש', רייטר, י', לייזר וג', אבישר (עורכים). דפים, 56, 301-299.
הכרך השני בסדרת הספרים שילובים מתחיל בראיון עומק עם שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר. במשך שנתיים (2009-2007) בחנה ועדה ציבורית בראשותה את מצב השילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים הלומדים בכיתות רגילות ויצאה עם המלצות חדשניות ליישומה של תכנית השילוב במערכת החינוך בארץ. בראיון מציגה השופטת את התובנות שהגיעה אליהן בעקבות עבודת הוועדה.
בכרך מופיעים שלושה מאמרים הדנים במערכת המשפחתית, המציגים את תפיסתם של ההורים את תכנית השילוב ואת מעורבותם ביישומה (אביבה לבאן וטלי היימן) וכן את ההשפעה העצומה שיש לתביעות משפטיות מצד ההורים על תהליכי החקיקה ועל יישום עקרונות השילוב (דיאן נלסון בריאן), ומשמיעים את קולן של שתי אמהות (גלעדה אבישר).
אחת הדרכים שתורמות להשתלבות עצמאית של ילדים עם צרכים מיוחדים בחברה עוברת דרך רכישת השכלה גבוהה. אורית דהן, יעל מלצר וגיא פינקלשטיין טוענים במאמרם, שסטודנטים שיש להם ליקויי למידה הרוכשים השכלה גבוהה מצליחים לצאת מעולם העבודות המזדמנות או מאבטלה ולהשתלב היטב בעולם התעסוקה. יונה לייזר מוסיף ואומר ש"סטודנטים עם לקויות מצטרפים למערכת בגלל מניעים אישיים – רצון בעצמאות כלכלית ובהגדלת הסיכוי למציאת תעסוקה, רצון בהכנסה גבוהה יותר ובביטחון כלכלי ושאיפה לאיכות חיים טוב יותר (עמ' 348).
אך השאיפה לאיכות חיים איננה מתחילה עם כניסתם של סטודנטים עם צרכים מיוחדים למוסדות להשכלה גבוהה. למעשה, יש להקנות כלים ומיומנויות להשגתה של איכות חיים עוד בשנות הלימוד בבית הספר, כפי שכותבות דליה טל, פנינה שביט ורות פן במאמרן "'הכנה לחיים' במוסדות חינוכיים של החינוך המיוחד: מדיניות ותכניות לימודים המקדמות את השתתפות התלמיד בחברה ובקהילה".
המאמר של איתי הס עוסק בשילובם של ילדים עם ליקויי ראייה. במאמר "זיהוי וטיפוח 'פוטנציאל הצמיחה' של תלמידים עם לקויות ראייה המשולבים בחינוך הרגיל" מוצגת תכנית אשר מטרתה לשפר את יכולת הניידות, את הנגישות לקהילה ואת השימוש במשאביה כאבן דרך לשיפור איכות חייהם של תלמידים וסטודנטים עם ליקויי ראיה.
המאמר של ג'יהאד חאג' יחיא על החינוך המיוחד והמשלב מציג חסמים שונים אשר מעכבים את התפתחותה של מערכת חינוך מיוחד ואת השילוב בחברה הערבית, וזאת אף על פי שמבחינה תרבותית ישנה התפתחות של תהליכי קבלה כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים. תמונת המצב שמציג הכותב מדאיגה מאוד.
עם זאת, מחברת סקירת הביקורת שאבה אופטימיות מהיכולת של גורמים מקצועיים בתוך מערכת החינוך ליצור שינוי מבני ולהניע את תכנית השילוב לאחר שקראה את מאמרן של אורית אלמוג ויונה לייזר על תפקידי היועץ החינוכי ואת מאמרן של צפי טימור וגלעדה אבישר על תפקיד המנהל.
לאורך כל המאמרים בכרך עוברים כחוט השני מסרים הומניסטיים-חינוכיים המדגישים מתן כבוד, הדדיות ושוויון כלפי ילדים עם צרכים מיוחדים. שוב ושוב עולה הצורך להעצים את יכולתם של הילדים להשמיע את קולם ולקבל על עצמנו, החברה הרחבה, את האחריות להקשיב להם. אולם, קולם של הילדים עם הצרכים המיוחדים חסר בכרך זה, ומחברת סקירת הביקורת מקווה שהם יקבלו במה בכרך הבא.