סקירת ביקורת על הספר "דיאלוג עם אמנות – הדרכה דיאלוגית לאמנות בת-זמננו"

מחבר הספר: רחל שליטא

מחבר סקירת הביקורת: סבינה שביד

שביד, ס' (2013). סקירת ביקורת על הספר "דיאלוג עם אמנות – הדרכה דיאלוגית לאמנות בת-זמננו", מאת ר' שליטא. דפים, 56, 304-302.

 הספר דיאלוג עם אמנות שכתבה רחל שליטא הוא ספר עזר למורה, למדריך ולמחנך העוסקים בהקניית אוריינות חזותית – פיתוח היכולת לפענח ביטויים חזותיים ולחשוב עליהם באופן ביקורתי. שיטת ההדרכה ה"דיאלוגית" המוצעת בספר עוזרת בייחוד להבנת האמנות המודרנית והפוסט-מודרנית. שיטה זו אינה מתרכזת בהסבר היצירה ואף לא בהבנת יכולותיו האינטלקטואליות של הצופה, אלא שואפת ליצירת חיבור חוויתי בין הצופה ליצירה.

המחברת בונה את שיטת עבודתה על בסיס מחקרים בתחום הפסיכולוגיה העוסקים במפגש בין הצופה ליצירה. היא מסיקה מהם שמפגש כזה מתבסס על חוויה מורכבת: ההתרשמות החושית מתכונותיה הפיזיות של היצירה, חוויה רגשית המתרחשת הודות ל"אובייקטיביזציה של רגשות" ביצירה, מהלך מחשבתי רפלקטיבי המאפשר להתבונן מבחוץ, לחוות חוויה פנימית עמוקה.
לבסוף, התבוננות ביצירת אמנות היא גם חוויה קוגניטיבית המורכבת מהתבוננות בפרטי היצירה, ממציאת הקשרים בין הפרטים השונים וחיבורם לידע קודם ולפענוח פשר היצירה. בסופו של התהליך המורכב עשוי המתבונן לזכות בחוויה אסתטית הנותנת סיפוק, פעמים הנאה, פעמים תובנה ולעיתים אף התעלות נפש.

המקום שבו מתרחש המפגש בין היצירה לבין הקהל הרחב הוא בדרך כלל המוזיאון לאמנות. כדי שהקהל יזכה לחוויה האסתטית האמורה, מקדישה המחברת פרק לתיאור ציפיותיו והעדפותיו. כאשר מדובר בקהל של ילדים צצות שאלות נוספות: האם יש יצירות "מתאימות" במיוחד לילדים? האם יש לבחור אותן על פי ערכן החינוכי או לפי העדפת הילדים? ולאף אחת מן השאלות הללו לא יכולה להיות תשובה חד-משמעית.

בהמשך הספר טוענת המחברת כי הבעיה המקשה על "הקהל הרחב" ועל הילדים לזכות בחוויה אסתטית היא דווקא העובדה שיותר מבעבר נדרשת ממנו מעורבות אישית ויכולת פעילה לפרש את היצירה, אך רובו חסר כישורים בתחום זה ולכן הוא מתוסכל.

דרך ההדרכה של רחל שליטא באה להקנות לקהל הרחב ולילדים בכללו כלים להתמודדות עצמאית עם יצירת האמנות על ידי ראיית יצירת האמנות כמכלול של מרכיבים חזותיים, של משמעויות אישיות, תרבותיות ואחרות, שמתקיימים ביניהם יחסים; וכן על ידי הכרת עצמם כצופים ולמידה איך מתבוננים ביצירת אמנות.

בפרק המוקדש לפיתוח "קריאת האמנות" ממליצה המחברת על הפניית תשומת לב הצופה ל"בחירת האמן" – בחינת שיקול הדעת שלו בקשר לבחירת הנושא, נקודת המבט שממנה הוא בוחר לתארו ועוד. היא מציעה להתייחס להצהרותיו ולאמירותיו של האמן במידה ראויה של ספקנות. היא מכוונת את הצופה להבחין בדימויים ובסמלים שהאמן משתמש בהם כדי לבטא את עצמו, ובייחוד לגלות את הרב-משמעות האופיינית לדימויים ולסמלים.

בחלקו האחרון של הספר מודגמת ההדרכה הדיאלוגית על ידי הצגת דגם ותיאור הדרכה ספציפית, שהיא מעין שיעור לדוגמה. חלק זה, המדגים את הפרקטיקה של שיטתה של שליטא, הוא החלק המקורי ביותר בספר. המדריך אינו ניטרלי לפי שיטה זו; הוא משתתף, מביע דעה, מוסיף מידע, אבל העדפותיו הן רק חלק ברב-שיח המתנהל בקבוצה. הדרך שרחל שליטא מציעה להוראת אמנות בת-זמננו, בייחוד באולמות המוזיאון, היא טובה ומפרה, וספרה הוא ספר עזר מצוין לכל המתעניינים בתחום זה.