סדנה להכשרת גננות חונכות במכללת לוינסקי

מקור: הד הגן, רבעון לחינוך בגיל הרך, סיוון תשס"ו, ד', יוני 2006, עמ' 62-63

המחברת עבדה 12 שנים כגננת, שנים כמאמנת סמינריסטיות ושנתיים כחונכת מתמחות בהוראה, ומדווחת על שינויים משמעותיים בדרך החונכות שלה בעקבות השתתפות בסדנה להכשרת גננות חונכות במכללת לוינסקי.

בעבר החונכות התמקדה "בדברים שהיו קלים וטבעיים להענקה" כגון הכלה, הקשבה, מתן הצעות וכיו"ב והקשר עם הסטאז'ריות התבסס בעיקר על זיכרונות ראשונים מהעבודה כגננת והיכרות עם מערכת החינוך הקדם-יסודי.

תוך כדי ההשתלמות בסדנת החונכות הבחינה המחברת כי "החיבוק" שהעניקה היה חזק מדי: תוכן הפגישות היה נתון באופן כמעט בלעדי לשיקול דעתן של המתמחות. לעומת זאת פעולות שהיו פחות נוחות כמו הצבת ציפיות, פעולות יזומות לשמירה על קשר וכו' – מהן נמנעה המחברת. (בין אם מחוסר מודעות לחשיבותן או מחובר ידיעה כיצד)

במהלך הסדנה הוצגו מחקרים רבים שעסקו בשנת ההתמחות והמשתתפות למדו להכיר את הצרכים והקשיים האופייניים לגננות מתחילות. הסדנה התנהלה בדרך של סימולציה ותרגול משחקי תפקידים במהלכה נלמדו: מיומנויות תקשורת יעילות; כישורי הדרכה והנחייה; דרכים להערכת המתמחות; תכנון וניהול תהליך החונכות.

בסדנה השתתפו גננות בעלות מגוון שנות וותק וכולן היו שותפות לדיונים בנושאים תקשורת עם הורים, ילדים בעלי צרכים ייחודים, תכנון שנתי, הצבת גבולות, הקשר והעבודה עם המתמחות ועוד.

כמשתתפת בסדנה למדה המחברת לא רק להפוך את החונכות למתוכננת, ממוקדת במטרות ומקצועית יותר, אלא גם לנצל את עבודתה בחינוך ילדי הגן ולהפכו לחומר הלימוד הבסיסי "בקורס הפרטי" שלה להתפתחות מקצועית:

"המטרה העיקרית שלי כיום, כחונכת, היא לפתח אצל המתמחה קול פנימי אשר מרגיע, מחזק, מסייע ללמוד מטעויות, מקשיב, לומד כל הזמן ומיישם את הנלמד. קול פנימי זה אני מכנה בשם 'חונכות פנימית'"