ניאו-ליברליזם ציני או סוכנות אמיתית? השיח הממשלתי בישראל בנוגע ליזמות במערכת החינוך

Sagie, N., & Yemini, M. (2019). Cynical neoliberalism or true agency? Israeli governmental discourse about entrepreneurship in the education system. Compare, 49(1), 47-63.

סיכום המאמר נכתב על-ידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת

• קובעי מדיניות בכירים מתארים את היזמות במערכת החינוכית באמצעות שיח רגשי ולא רציונאלי, הנמצא שונה מזה שבמגזר העסקי
• יזמות במערכת החינוכית אינה נתפסת כמטרה בפני עצמה אלא קשורה למטרה מרכזית אחרת, שמעסיקה קובעי מדיניות כמו הישגי תלמידים, שיפור ההוראה וכיו"ב
• על אף מרכזיותו והקשרו החיובי, שיח היזמות במערכת החינוכית אינו משמש רכיב מרכזי בדיונים במערכת עצמה

באופן עקרוני, יזמות משחקת תפקיד מרכזי בפיתוח כלכלי ומשמשת לקידום צמיחה, תעסוקה ותחרות בשווקים גלובליים. ליזמות הגדרות שונות בספרות: יצירת ארגונים חדשים; יכולת לזהות חוסר איזון עתידי וכשלים בשוק; תהליך שמתרחש בארגונים עם מאפיינים התנהגותיים מסוימים ועוד. אחת ההגדרות המקובלות יותר למונח זה היא שיזמות משקפת נטייה לעבר חדשנות, פרודוקטיביות ולקיחת סיכון (Miller, 1983). כך, מקובל גם להסכים, שחקר היזמות כולל בחינה אמפירית של מי משפיע על מה וכיצד ביחס לתגלית או לדבר מה חדש. כן נכללים בו הערכת ההזדמנויות ליצירת טובין ושירותים בעתיד וניצולן (Shane & Venkataraman, 2000; Shane, 2012).  

לקריאה נוספת ראו:

מנהלים מעל ומעבר: ההתנהגות האזרחית הארגונית בקרב מנהלי בית ספר

פותחים מפרשים – ומפליגים קדימה

חדשנות "מלמטה"

בשנים האחרונות, אידיאולוגיה ניאו-ליברלית הביאה לשינוי בתפקיד המדינה: ממקום של אחריות לרווחת התושבים ולכלכלה למקום של הסרת האחריותיות לדאגה לצרכי התושבים (Ball, 2012). תחת אידיאולוגיה זו פרטים הם יזמים כלכליים יצרניים, שאחראים לחייהם.

לחשיבה היזמית פנים רבות. הן כוללות זיהוי, הערכה וניצול הזדמנויות עסקיות כמו גם יצירת ארגונים חדשים או שיפור ארגונים קיימים במרחב הציבורי והפרטי.     

בהקשר החינוכי, משתמשים במושג היזמות כדי לתאר שיפור בחינוך, להפנות להתנהגויות ולתפקידים מסוימים בתוך מערכת החינוך, לתאר שינוי באופן שבו שירותי החינוך ניתנים מלכתחילה או כדי לאפיין תהליכים של ביזוריות קבלת החלטות במערכת, נטילת סיכונים וקיומה של סביבה המעודדת הפצת רעיונות חדשניים. 

מקובל לחשוב שמדיניות בתחום היזמות כוללת שלושה מימדים: מוטיבציה, הזדמנות ומיומנויות. המימד של מוטיבציה כולל את הערכים החברתיים שיזמות מייצרת, דהיינו להיות נגיש, אפשרי (feasible) ולהיתפס כרצוי וישים. המימד של מיומנויות מתייחס לאותן מיומנויות של יזמות שנרכשות באמצעות מערכת החינוך, תוכניות הכשרה, ניסיון תעסוקתי רלבנטי או רשתות חברתיות ומקצועיות. המימד של הזדמנויות מתייחס לסביבה התומכת ביזמות, לרבות מנגישה ידע, עצה, הון, רישות (networking), רעיונות עסקיים ומשאבים.   

שיח היזמות חלחל גם לתחום החינוך לפני מספר עשורים (Borasi & Finnigan, 2010; Leffler, 2009) והודגש על-ידי גופים כמו הבנק העולמי, ה-OECD, UNESCO  והאיחוד האירופי. אכן, תופעת היזמות נקשרה עם החינוך בהמשך לשינויים מהותיים שהתרחשו בתחום, בעיקר ביזוריות המערכת, הפרטה והתנהלות מעין-תחרותית. בנוסף, בשנים האחרונות תחום החינוך נתפס כגורם קריטי להבטחת הכלכלה הלאומית ולצמיחה התחרותית במדינה בהקשר גלובלי. מכאן, שבתי הספר נקראים לבצע תהליך מתמיד של שינוי, שיפור ורפורמה (שפרלינג, 2016) ולהיות מנוהלים באופן מוכוון-עסקית (Eyal & Berkovich, 2010). מעבר לכך, כיום בתי הספר נדרשים להתמודד עם אתגרים מורכבים שהמערכת לא התכוננה להם והמערכת כולה פועלת במצב של סביבה משתנה המאופיינת ברמות גבוהות של חוסר ודאות (Eyal & Inbar, 2003).

על תהליכים אלה מופנית גם ביקורת (Ball, 2015), במיוחד על ההשלכות החברתיות השליליות שלהם ושל האידיאולוגיה הניאו-ליברלית בכלל ולכניסתו של השיח הניהולי-כלכלי לתחום החינוך (Abrams, 2016; Adamson, Astrand, & Darling-Hammond, 2016).

כן מודגש בספרות המתח האינהרנטי הקשור ברעיון השינוי במערכת החינוכית, שמגולם, למשל, במושג יזמות בית ספרית. נטען, כי בתי ספר מתנגדים לשינוי במקביל לצורך ההולך וגדל שלהם לפעילויות יזמיות כדי להתאים לצרכים ולדרישות "לקוחותיהם". מכאן, מודגש שרק רפורמות יסודיות במערכת החינוך עשויות להמציא מחדש את בתי הספר ולהופכם לישויות יזמיות (Eyal, 2008).

למרות הדרישה הגוברת ליזמות במערכת החינוך, חסרות יחסית תוכניות מדיניות ממשלתיות, שמקדמות יזמות במערכת החינוך. השיח הקיים בנושא זה עוסק בעיקר בהפרטה במערכת החינוך (Abrams, 2016) או בחינוך ליזמות ופחות בסוכנות או בחוללות עצמית של תלמידים, מורים והצוות החינוכי. זאת ועוד, אלה העוסקים בפדגוגיה יזמית ממוקדים במורים ובצוות בית הספר ופחות בקובעי המדיניות (Dal, Elo, Lefler, Svedberg, & Westerberg, 2016). המחקר הנוכחי משלים את הפער הזה בספרות.

הספרות מצביעה על כך שבתי ספר הזוכים למימון ממשלתי ניכר מאמצים אסטרטגיה יזמית מחושבת, שמאופיינת על-ידי רמות מתונות של פרואקטיביות ויזמות, בעוד שבתי ספר שזוכים לרמות מופחתות יותר של מימון נוקטות בגישות יזמיות רדיקליות יותר, שמאופיינות ברמות גבוהות של יזמות (Eyal, 2007). כן עולה ממנה, שארגונים שלא למטרות רווח משחקים תפקיד מרכזי בקידום יזמות בבתי הספר, במיוחד במצבים שבהם נעדרת מדיניות ממשלתית בנושא (Yemini, Cegla, & Sagie, 2017).   

מחקר זה חושף, מנתח ומאפיין את השיח הממשלתי הנוגע ליזמות במערכת החינוך באמצעות ראיונות עם קובעי מדיניות מרכזיים במערכת. נקודת המוצא שלו היא שיזמות היא תופעה רב-מימדית החוצה גבולות דיסציפלינריים. הוא מבקש להשיב על שתי שאלות מרכזיות: 1) מהם השיח והתפיסות הרווחות בקרב קובעי מדיניות בכירים בתחום החינוך ביחס ליזמות?; 2) כיצד שיח זה מתכתב עם הספרות בנושא יזמות בעולם העסקי, במדיניות איזורית/גלובלית ובמערכות חינוך בעולם?

המחקר מבוסס על ראיונות עומק עם חמישה מנכ"לים של משרד החינוך לשעבר, שכיהנו בתפקיד זה בעשר השנים שקדמו לפרסום המחקר. הממצאים שהתקבלו מהראיונות עומתו עם מידע נוסף, שהתקבל עם נתונים שעולים מהספרות האקדמית, דוחות בין-ממשלתיים, דיווחים בתקשורת ועוד.

המחקר חשף מחלוקת בנוגע להגדרת יזמות בחינוך אף שנעשתה הפנייה למושג זה באופן כללי חיובי ובמונחים שמתארים רגשות ומטפורות מופשטות. כך, למשל יזמות מתוארת כמשהו בלתי שגרתי, שמייצר אדרנלין במערכת, כרוח שלה. יזמות קשורה לתשוקה, לניצוץ בעיניים, לאנרגיה.

שיח רגשי וחיובי זה נמצא שונה מאוד מזה המודגש בספרות העסקית ואף בזו העוסקת ביזמות במערכת החינוך. שם, המיקוד הוא בחדשנות, בפרואקטיביות, בשיפור מערכת החינוך ובהענקת ערך נוסף לתלמידים (Hess, 2007; Dal et al., 2016). המרואיינים במחקר זה סרבו לאמץ שיח שמשלב בין מושגים ניאו-ליברליים כמו אחריותיות, הוראה ממוקדת תוצאות והפרטה לתוך תפיסותיהם בנוגע ליזמות כפדגוגיה, תשוקה ותהליך פנימי. שיח רך זה של יזמות בחינוך, שאותר בספרות בקרב מורים ותלמידים, נמצא גם כאן אצל קובעי מדיניות.

על אף הקשרו החיובי, הראיונות מצביעים על כך שהשיח על היזמות במערכת החינוך לא שימש רכיב מרכזי בדיונים במערכת עצמה. שיח זה נראה שולי ומקוטע. שיח זה נטמע בשיחים אחרים שבמערכת, למשל בנוגע לחתירה להצטיינות, לשיפור בהישגי התלמידים, לחופש בחירה של הורים וכיו"ב. כך, הראיונות מגלים ששיח היזמות מנותק מהרעיון הדומיננטי של הישגי התלמידים  - ממצא מעניין בהינתן הקשר שבין מדידה בינלאומית של מערכת החינוך לבין כלכלה. שיח היזמות נתפס כ"מותרות" וכעניין פריפריאלי במערכת.

בחלק מהראיונות, יזמות נתפסת כתחום אקסקלוסיבי של אלה שיכולים לממן אותו. בהקשר זה, יזמות היא משהו שנחמד שיש אותו ושהוא נחלת בתי ספר ניסויים המבקשים להיות בליגה בין-לאומית, לא נחלת הכלל. בחלק אחר של הראיונות, יזמות מזוהה דווקא עם אוכלוסיות מוחלשות מבחינה סוציו-אקונומית.

ככלל, עולה מהראיונות שקובעי המדיניות לא תופסים את קידום היזמות במערכת החינוך כערך חשוב בפני עצמו או כמטרה עצמאית, אלא כנושא הנמצא קשור למדיניות אחרת, למשל שיפור הקריאה בקרב התלמידים או קידום אוטונומיה ומיומנויות המאה ה-21.

המחקר הנוכחי חושף התנגדות לבטא עמדה מפורשת בנוגע למדיניות של יזמות במערכת החינוך. קובעי המדיניות חוששים מפני ביקורת ציבורית כנגד רעיונות ניאו-ליברליים וחשיבה כלכלית הקשורים ליזמות ונסיגת המדינה מאחריותה בתחום החינוך. התנגדות זו היא מעניינת, בהינתן היחס החיובי שקובעי מדיניות מייחסים לנושא היזמות במערכת.

עולה ממחקר זה, שבעוד שבמגזר העסקי הקשר שבין יזמות לתוצר שהיא מקדמת (רווח כלכלי) הוא כמעט ברור מאליו, במערכת החינוך קשר זה מורכב יותר והוא מעלה שאלות יסודיות, הנוגעות לתוצאות הצפויות מתהליך היזמות. הצגת תהליך זה באופן חיובי ורגשי משקפת התנגדות להקשרו הניאו-ליברלי.

החוקרים מציעים שני הסברים לכך ששיח היזמות במערכת החינוך הוא יחסית שולי: קובעי המדיניות אינם מחזיקים בקשר ישיר שבין יזמות להישגים לימודיים. מכאן, ששיח על יזמות בחינוך נשאר מנותק מהשיח הנוגע לתחרות ורמת ביצועים במערכת. הסבר שני קשור בקושי להצהיר על מדיניות מפורשת של יזמות במערכת החינוך בהינתן הביקורת הציבורית האפשרית המדאיגה את קובעי המדיניות.

מחקר זה תורם, איפוא, להבנת תהליך היזמות בשדה החינוכי, מרחיב את הידע התיאורטי בנושא ומעלה שאלות נוספות לדיון ולהעמקה.

ביבליוגרפיה

שפרלינג, ד' (2016). מתודולוגיות לפיתוח וליישום חדשנות בחינוך. עורכת: ל' יוספסברג בן-יהושע. ת"א: הוצאת מכון מופ"ת. מאוחזר מתוך: http://library.macam.ac.il/study/pdf_files/d12656.pdf

Abrams, S.E. (2016). Education and the commercial mindset. Cambridge, MA: Harvard University Press.

Adamson, F., Astrand, B., & Darling-Hammond, L. (Eds.)(2016). Global education reform: How privatization and public investment influence education outcomes. London: Routledge.

Ball, S.J. (2012). Global education Inc.: New policy networks and the neo-liberal imaginary. London: Routledge.

Ball, S.J. (2015). Policy actors/policy subjects. Journal of Education Policy, 30(4), 467.

Borasi, R., & Finnigan, K. (2010). Entrepreneurship attitudes and behaviors that can help prepare successful change – Agents in education. The New Educator, 6(1), 1-29. 

Dal, M., Elo, J., Lefler, G., Svedberg, G., & Westerberg, M. (2016). Research on pedagogical entrepreneurship – A literature review based on studies from Finland. Iceland and Sweden Education Inquiry, 7(2), 159-182.

Eyal, O. (2007). Governmental sponsorship as a mechanism restricting school entrepreneurship. Educational Planning, 16(1), 1-12. 

Eyal, O. (2008). A two-dimensional model of school entrepreneurship. Educational Planning, 17(3), 28-37.

Eyal, O., & Berkovich, I. (2010). National challenges, educational reforms and their influence on school management: The Israeli case. Educational Planning, 19(3), 44-63.

Eyal, O., & Inbar, D.E. (2003). Developing a public school entrepreneurship inventory: Theoretical conceptualization and empirical examination. International Journal of Entrepreneurial Behavior & Research, 9(6), 221-244.  

Hess, F.M. (2007). The case for educational entrepreneurship: Hard truths about risks, reform and reinvention. Phi Delta Kappan, 89(1), 21-30.  

Leffler, E. (2009). The many faces of entrepreneurship: A discursive battle for the school arena. European Educational Research Journal, 8(1), 104-116.

Miller, D. (1983). The correlates of entrepreneurship in three types of firms. Management Science, 29(7), 770-791.

Shane, S., & Venkataraman, S. (2000). The promise of entrepreneurship as a field of research. Academy of Management Review, 25(1), 217-226.  

Shane, S. (2012). Reflections on the 2010 AMR decade award: Delivering on the promise of entrepreneurship as a field of research. Academy of Management Review, 37(1), 10-20.

Yemini, M., Cegla, A., & Sagie, N. (2017). A comparative case-study of school-LEA-NGO interactions across different socio-economic strata in Israel. Journal of Education Policy, 1-19.