מציוּן לא תצא תורה

ספרד, א' (2016). מציוּן לא תצא תורה. הד החינוך, צ'(5), 30-26.

אנה ספרד היא פרופסור לחינוך מתמטי באוניברסיטת חיפה. נושא מחקריה הוא התפתחותו של שיח מתמטי ויחסי גומלין בין שיח זה ובין סוגי שיח אחרים

רשימה זו מבטאת את הרהורי המחברת על ההערכה המספרית של התלמידים ובמיוחד ניסיון לשקול ולבטא את ההסבר לחוסר שביעות רצונה מהדרישה למתן ציונים ואת חרדתה מכך. מטרתה היא להצביע על העובדה שהציונים חוטאים למטרותיהם המוצהרות.

הסבר אחד לתחושותיה הקשות ממתן הציונים, שמוצע במאמר, נוגע למשברים ולחוויות שעוברים התלמידים כאשר הישגיהם בבחינות לא תואמים את ציפיותיהם. אלה כוללים, למשל אכזבות, כעסים, אפתיות, אשמה, בלבול, עצב, מחלה פיזית וחוסר אונים. הדברים אף עשויים להגיע לידי בעיות אכילה, החרמות של חברים לכיתה ובמקרים קיצוניים אף למחשבות אובדניות. חרדת מתן הציונים נובעת, איפוא, מהתחושה הלא מודעת של המעריך שהוא עלול לגרום לסבלם של אחרים, במיוחד של אלה שעל טיפוחם ורווחתם הוא אחראי מתוקף תפקידו. מחשבה זו מחייבת הבנה של תפקידו של הציון בעשייה היום יומית.

הסברה המקובלת היא, שלציונים יש ערך רב. בכל הנוגע לתהליך הלמידה, הציונים מאפשרים את ויסותה ובכך מביאים לשיפורה. כך, ציון שאינו מרבי מתריע על הצורך בהשקעת מאמץ לימודי נוסף ומרחקו מהנורמה מאותת על כמות הלמידה הנדרשת. בנוסף, הערכות מספריות עשויות להגדיל את המוטיבציה של הלומד ולהתגייס למהלך הלימודי ללא התערבות המורה.

באשר לתהליך ההוראה, תפקידה של פעולת ההערכה בכלל וההערכה המספרית בפרט הוא למשב את המורה בכל הנוגע באופן פעולתה. כך, הציונים מאותתים למורה על מידת הצלחתו ומאפשרים לו להחליט אם יש טעם להמשיך בהוראת הנושא שכבר נלמד. הם מאפשרים למורה לשרטט מפת צרכים לימודיים של הכיתה ולאתר את התלמידים הזקוקים לעזרה נוספת תוך שהם מזהים את אותם נושאים שבהם נדרשת העזרה האמורה.

ההערכה המספרית מסייעת למורה בסידור התלמידים לפי צרכיהם – מהתלמיד הזקוק להוראה ביותר ועד לזה שיכול להתקדם באופן עצמאי לגמרי. הלשון התמציתית המגולמת בשפה המספרית מאפשרת למורה ליידע את התלמידים באשר למצבם בלמידה ובכך להניע אותם לוויסות עצמי של למידתם. מעבר לכך, הציון מהווה כלי לניווט תהליכים חברתיים בהיותו מאפשר השוואות ברורות ובכך גם מקדם תהליכי קבלת החלטות.

עיון בעצות השונות, הניתנות, למשל באתרים המתמקדים בהתמודדות עם משברים הקשורים בקבלת ציונים מעלה, שאלה נעדרות התייחסות לעצם תהליך הלמידה. במקום, הן עוסקות בהנמכת הציפיות אצל התלמיד ואצל הסובבים אותו וגם בטכניקות שונות להתגברות על מצבים דיכאוניים. דרך אחת להבין תופעה זו היא לטעון, כי ממילא האתר פונה לאותם מקרים הנעדרים אפשרות לשפר את הציונים באמצעות למידה מוגברת. במצב זה, נדרש להשלים עם המצב ועם העובדה שהציון הוא ביטוי לתכונות קבועות, כפי הנראה, מולדות, של הלומד. הסבר אחר הוא שנותני העצות מודאגים מהציונים עצמם ולא מתהליך הלמידה. העצות הניתנות משקפות גישה לפיה הציונים עלולים להזיק לתהליך הלמידה ולא נועדו לשיפורו.

לטענת המחברת, הערכה מספרית אינה אינפורמטיבית ותמונת צרכי התלמידים כפי שעולה ממנה אינה אמינה ברוב המקרים. קביעת הציונים נעשית, לא אחת, באופן מהוסס ובלתי עקבי. בחלק לא מבוטל מהמקרים, מורים יתקשו להצדיק את הציון שנתנו לתלמידה, למשל, הטוענת כי מגיעות לה לפחות עוד חמש נקודות נוספות. הם יתקשו עוד יותר להסביר מדוע שני תלמידים שתפקודם בכיתה נראה שונה בתכלית זוכים לאותו הציון.

הקושי גובר לאור האמונה, לפיה הערכות מספריות משקפות "את המצב לאשורו" וכי "אין מתווכחים עם מספרים". אף אם המורים מהססים בזמן מתן ההערכה, היסוס זה חולף תוך זמן ספור. הם רואים בציון עובדה מוצקה ומאמינים, בתוך זמן קצר, בקיומה הבלתי מעורער של המציאות שהם יוצרים באמצעות אותה הערכה מספרית. הם רואים בציונים כביטוי לאיכות הלומד ובהדרגה כחלק מזהותו (יעידו על כך העצות הניתנות למי שסובל מציונים לא מותאמים המבקשות לערער אחר "קביעת הכישלון" המשתקפת במתן הציון). כך, הציון פועל כנבואה שמגשימה את עצמה: המורה מתרגם באמצעותו את עברו של התלמיד לעתידו. בכך, הציון עלול לפגוע במטרה שהוא אמור לשרת.

ברור, שבפועל ציונים מנחים מורים ומוסדות בהפניית תלמידים למסלולי לימוד שונים, בקבלתם ללימודים גבוהים וכיו"ב. עם זאת, ספק אם היסטוריה לימודית של התלמיד, המסופרת בשפה של מספרים, תאפשר לו להיכנס למסלול שמבטיח את מיצוי יכולותיו. מעצם טיבה, הערכה כמותית מזמנת השוואות והיא עלולה להיות קשה במיוחד עבר אלה שאינם שמחים עם הציונים שלהם.

לסיכום, ציונים, שנחשבים לכלי אובייקטיבי המשמש לתיאור המציאות הם בפועל מכשיר ליצירת מציאות וזו עלולה להיות רחוקה מכוונת המעריך. עקרונות של למידה יעילה ושוויונית לא יכולים להתקיים בעולם שמנוהל על-פי ציונים. בעניין זה, בחינה תועלתנית, המצביעה על הרווחים וההפסדים הגלומים בשיטה של ציונים, אינה מספקת. הטעם לכך נעוץ בכוח הבלתי ניתן לריסון שיש לציונים וההשפעות הקשות שיש לשיח המספרי, שברובן נסתרות מן העין.

מבחינה מעשית, החברה אינה בשלה במחיקת הציונים מתיבת הכלים של העוסקים במלאכת החינוך. יתירה מכך, מהפכה כזו נראית רחוקה מאי פעם בעידן שבו אנו נוטים למחשב ולכמת כל דבר. יש להזהיר את עצמנו מפני הסכנות הטמונות בשימוש בציונים ולהשתמש בהם באופן זהיר יותר בעשייה החינוכית. זהירות זו משמיעה גם צורך לשקול בכל מקרה נתון אם בכלל אנו זקוקים לציון בטרם נכתוב אותו.

הסיכום נכתב בידי ד"ר דניאל שפרלינג ממכון מופ"ת