מציאת הנאה בהוראה

Jonathan Eckert. "Finding Joy in Teaching", Education Week. 3/30/2016, Vol. 35 Issue 26, p21

המאמר סוכם מאנגלית בידי מיכל זרזבסקי ממכון מופ"ת

המחבר מעיד על עצמו כי הוא מלמד כדי לבדר את עצמו. במשך 20 השנים שחלפו, הוא משתף במפתח הזה להוראה איכותית את תלמידיו החל מבית הספר היסודי ועד לקולג'. הבידור שלו הוא מרכיב אחד ממתכון שלם לסביבת למידה פרודוקטיבית. אבל אם הוא לא ייהנה ללמד, למידת התלמיד תיפגע. אם יהיה משועמם, שחוק או מותש, קרוב לוודאי שתלמידיו לא יהיו מעורבים בלמידה נמרצת. הדבר נכון הן לגבי ההערכה, הן לגבי התוכן והן לגבי ניהול הכיתה – שלוש אבני הפינה של הוראה איכותית.

דרך אחת לשפוט את איכות ההערכה היא: האם המחבר רוצה לעשות שימוש בציונים? אם הוא מתעייף מהערכת חיבורים המנסים לשכנע את המנהל לבטל את התלבושת האחידה, הוא משנה את ההערכה. אם הוא לא יכול לשאת קריאה של נושא מסוים, הוא משנה את הסילבוס. אם הוא לא נהנה מהערכת המשימה, תלמידיו יהנו לעתים נדירות מהשלמה. איכות העבודה תיפגע.

המחבר לימד במשך מספר שנים ארבע יחידות מדעים לתלמידי כיתה ז'. פוטוסינתזה, נשימה תאית ורבייה אל-מינית הם לא מה שגרמו לו לקום ממיטתו בבוקר. המפתח עבורו היה להתמקד באופן שבו 100 תלמידים שונים תקשרו עם המושגים במהלך שיעורי המעבדה. פתאום, הנושא של רבייה אל-מינית נשמע מרתק כאשר הוא שמע את תלמידיו מנסים להבין את הנושא.

גם ניהול הכיתה צריך להישאר רענן. המחבר הציב מגנט בדמות אלביס פרסלי הגדוש במלתחה שלו בחזית הלוח של כיתה ה' שלו. אם התלמידים הרעישו מדי, הוא הסיר, לדוגמא, את שרשרת הפרחים מהוואי של אלביס. זה הקביל להפסד של דקה מההפסקה. הסרת שרשרת הפרחים ומשקפי השמש הקבילו להפסד של שלוש דקות מההפסקה וכך הלאה. התלמידים יכלו להרוויח את הפריטים הללו בחזרה בזכות עבודה איכותית. בסוף השבוע, אם אלביס היה לבוש כמו "המלך", התלמידים קיבלו 15 דקות הפסקה. לבסוף, היה עליו להתקדם מספר צעדים בלבד בכיוון המגנט של אלביס כדי להשקיט את הכיתה.

המחבר מודה כי חלק מהטכניקות שבהן הוא משתמש הן מעט משונות, אך זוהי הנקודה. עלינו לערב תלמידים בדרכים המהנות אותנו – הנאת המורה היא תנאי מקדים למעורבות התלמיד. מורל ההוראה ירד במהלך שני העשורים שחלפו. השיפורים שהובטחו בינתיים במערכת מגיל הגן ועד כיתה י"ב כוללים חומרה מוגברת, יותר בחינות, ותכניות לימודים מצומצמות יותר. רבים משינויים אלה מוציאים את ההנאה מהכיתה משום שמורים איבדו שליטה על חומר הלימודים, על הזמן שבו החומר נלמד ועל האופן שבו הוא מוערך.

הדרך היחידה לבנות סביבת למידה טובה יותר היא באמצעות אמון. המחבר עדיין מוצא כיתות שבהן קיים אמון, אבל הן הופכות לנדירות יותר ויותר. כיום רווח החשש מפני בחינה, מפני כישלון ומפני אובדן שליטה. אנחנו יודעים שסביבת למידה בטוחה חיונית עבור התלמידים, אבל סביבה כזו חייבת קודם כל להיות קיימת עבור המורים.

שיפור בית הספר צריך להתחיל ברמת הכיתה. היישום של החוק "כל תלמיד מצליח" (Every Student Succeeds Act) יכול ליצור תנאי הוראה תומכים יותר. המדינות והמחוזות יוכלו לשקול מחדש את המדיניות של אחריותיות השוחקת את האמון ואת התמיכה. במקום זאת, הם יוכלו לתמוך בלמידה מקצועית שמקדמת מומחיות ותפקידים דיפרנציאליים עבור המורים. אולם, העבודה של המורים היא יותר הומנית ממה שתופסים קובעי מדיניות רבים. ולכן מורים ומנהלים חייבים להוביל את הדרך לתיעדוף למידה המאמצת סיכון, חקר ועבודה קשה.

על מנהלים ומורים לקחת בחזרה את בתי הספר שלהם, כך שמורים יוכלו לקחת בחזרה את הכיתות שלהם. מורים ומנהלים חייבים להיות חסרי פחד. מורים צריכים להפסיק להאשים אחרים – מנהלים, משרדי מחוזות ומחלקות חינוך – לגבי מה ש"עליהם לעשות" בכיתותיהם. מורים מצוינים מוצאים מה שעובד עבורם ועבור תלמידיהם, ומיישמים אותו. הם מבקשים, שואלים וגונבים רעיונות מאחרים ולאחר מכן הופכים אותם לשלהם. הם מוצאים את הגרסה שלהם של מגנט האלביס ונוטלים סיכון.

זוהי הדרך היחידה לצמוח. מורים ותיקים רבים חוזרים על המנטרה הבאה לתלמידים שלהם: "אני לא נמצא כאן כדי לבדר אתכם". ייתכן שהמורים צריכים להתחיל לומר לעצמם, "אני כאן כדי להשתעשע דרך הלמידה של התלמידים שלי". אם מורים מוצאים הנאה בלמידה ובצמיחה של תלמידיהם, הם לעולם לא יפסיקו ללמוד ולצמוח בעצמם.