מסוגה לסוגיה: עיצוב זהות מקצועית באמצעות מחקר נרטיבי

שפי, פנינה ויהודית וינברגר. "מסוגה לסוגיה: עיצוב זהות מקצועית באמצעות מחקר נרטיבי". החינוך וסביבו, שנתון מכללת סמינר הקיבוצים כ"ט, תשס"ז, 2007. עמ' 123- 134.

סיכום עיקרי המאמר :

רקע תיאורטי

הגישה הנרטיבית בחינוך היא גישה מחקרית המתבוננת בחיים באמצעות סיפורים וצורות הבעה אישיות אחרות כדי להבין את הידע של העוסקים בחינוך, מתוך התמקדות בהתנסויותיהם ובמשמעויות המיוחסות להן (Beijaard, 2004). זו גישה אינטרדיסציפלינרית הכוללת יסודות ספרותיים, היסטוריים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים, אנתרופולוגיים וחינוכיים הרואה בבני האדם מספרי סיפורים טבעיים על עצמם ועל זולתם, היכולים להפוך כל אירוע לנרטיב.

ההנחה היסודית בבסיס השימוש בנרטיב בהכשרת מורים היא תפיסת העצמי האנושי כמספר סיפורים וכמבנה נרטיבים על עצמו ועל חייו החברתיים (Bruner, 1990). חקר הנרטיב מזמן דרך טובה להקשיב לסיפורים, לנסות להבינם, לפרשם ולגייס אותם לתהליך ההבניה של הזהות המקצועית.

חקירה של תהליך יצירת ידע של סטודנטים להכשרה ראוי שתתייחס לידע הקוגניטיבי והמעשי הנצבר במוסד ההכשרה מכאן, ולידע אישי רגשי שבא לידי ביטוי בסיפורי החיים של הסטודנטים מכאן. מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את התרומה הפוטנציאלית של כתיבה וניתוח רפלקטיבי של סיפורי חיים לגיבוש זהות מקצועית של סטודנטים במהלך הכשרתם להוראה.

שיטת המחקר

המחקר נעשה במסגרת קורס גנרי בתוכנית להסבת אקדמאים להוראה במכללה גדולה במרכז הארץ. הקורס "ללמוד ולחקור: מורים חוקרים את עבודתם" מציג את אנשי החינוך כפרופסיונלים רפלקטיביים החוקרים באופן שוטף את המעשה החינוכי.
המשימה המסכמת של הקורס הייתה לעשות מחקר זוטא במתודולוגיה איכותית בנושא הקשור לתחום החינוך. כשליש מן הסטודנטים (שמונה מתוך 22) בחרו לכתוב ולנתח סיפורי חיים. עבודה זו עוסקת בנרטיבים של שלוש סטודנטיות מתוך השמונה שהתחקו על סיפורי החיים שלהן, דניאל, נוי וטל (שמות בדויים). מתוך כלל הנרטיבים נבחרו שלושה שייצגו טיפוסים שונים, גם בסוגה שבה נכתבו וגם בסוגיות שנידונו בהם.

את שלושת מחקרי הזוטא של הסטודנטיות ניתחו החוקרות לפי המתודולוגיה האיכותנית בגישת האמיק (Emic) ועל פי עקרונות "ספרותרפיה" וכתיבה תרפיה (כהן, 1995, 2005; שפי, 2004).

ממצאים

ניתוח התוכן של הנרטיבים משקף שלושה ממדים:

א. זיקה ברורה בין הסוגה שבה נכתב כל סיפור ובין הסוגיה העיקרית שהוא עוסק בה. שלוש הסוגות במחקרי הסטודנטיות היו יומן מסע, מעשיות עם מוסר השכל וכתיבה תרפיה. סוגיות שונות עלו מסיפורי הסטודנטיות: מפגש עם שונות והסתגלות לרב תרבותיות ביומן מסע, התחקות על שורשים יהודיים במעשיות עם מוסר השכל, וחיפוש עצמי על רקע זיכרונות ילדות.
ב. הסיפורים נעו סביב שני צירים מרכזיים: דמויות משפיעות וחוויות מעצבות. אף שהנרטיבים שונים מאוד זה מזה, ניתוח שיטתי וקוהרנטי של הטקסטים חשף את שתי הקטגוריות האלו שחזרו בכולם.
ג. התרומה של סיפורי חיים לתהליך גיבוש של זהות מקצועית: מודעות לידע העצמי, שילוב בין תובנות קוגניטיביות ללמידה אמוציונלית והבניית ידע אישי מעשי.

דניאל:
דמויות משפיעות – מתוך התבוננות רפלקטיבית דניאל משחזרת את התחנות במסע שלה שבהן פגשה דמויות משפיעות. היא מציגה אוסף דמויות מתחום מקצועות הסיוע, החינוך, ההוראה והטיפול, שאותן היא מתארת בחיבה. מכל אחת מהדמויות אימצה לה דניאל התנהגויות שהתאימו לרפרטואר האישי המקצועי שלה.
חוויות מעצבות – החוויות המעצבות את סיפור חייה של דניאל משולבות במפגשים רב תרבותיים שחוותה בשנות ילדותה והתבגרותה. בולטת רגישותה לזר, לחריג ולילד בעל הצרכים המיוחדים. היא נמשכת לאוכלוסייה נזקקת ורואה בעבודתה זו אתגר מתמשך.

נוי:
השם "לעולם אל תאמר לעולם" שנתנה נוי לסיפורה מגלם את אישיותה האסרטיבית ואת נחישותה ומתקשר לסוגה שבחרה להשתמש בה, סיפור שבנוי מכמה מעשיות עם מוסר השכל. נוי משתמשת במקורות יהודיים והיסטוריים ומשלבת אותם בנרטיב שלה. היא בוחרת בסוגה הזאת מדעת ונדרשת לידע העצמי שנבנה במהלך הניתוח והכתיבה. הסוגיה העולה מסיפורה של נוי היא התחקות על שורשים יהודיים בזהות הלאומית שלה בד בבד עם תהליך ההתפתחות של האני המקצועי שלה. השם שנתנה נוי לנרטיב שלה מעיד גם על נחישותה במימוש הבחירה המקצועית שלה. כל סיפור נושא כותרת שהיא ציטוט ממקורות יהודיים המגלם מוסר השכל בעל משמעות בנוגע לבחירה המקצועית שלה. כך נוצר בעבודתה הקשר בין הסוגיה, שהיא חיפוש זהותה הלאומית ושורשיה, ובין הסוגה – מעשיות עם מוסר השכל.
דמויות משפיעות – המחנכת של נוי בית הספר היסודי במשך שבע שנים היא הדמות המשמעותית ביותר בביוגרפיה שלה. היא נזכרת בה בצמתים חשובים בחייה ומייחסת לה השפעה מכרעת בבחירתה בהוראה.
חוויות מעצבות – החוויה המעצבת את הנרטיב של נוי מקורה במפגשים רב תרבותיים: החל בעלייה מבאקו שבאוזבקיסטן לארץ ועד ליציאה לשליחות מטעם משרד החוץ למוסקבה. כמו כן משחזרת נוי "חוויות בונות" שחוותה בילדותה, ומהן משתקפים מאפיינים אישיותיים: סקרנות עזה, אומץ לב, יכולת לחוות דברים בצורה טוטאלית ומסוגלות עצמית גבוהה.

טל:
השם שנתנה טל לסיפורה, "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?", רומז על סוגיה של חיפוש עצמי בפאזות שונות בחייה. התהליך מתואר על רקע זיכרונות ילדות מכאיבים ושנות התבגרות בפנימייה, שהובילו אותה לפנות לחינוך. הסוגה שבה כתוב הנרטיב היא סיפור טיפולי, כתיבה תרפיה.
דמויות משפיעות – בכתיבתה על אביה היא משתמשת בשפה גבוהה ומציגה אותו כדמות מיטיבה ותומכת חלום ילדותה לשמש כמורה לחברותיה. אמה לא מוזכרת בסיפור ישירות, אלא בהקשר של מצבי משבר במשפחה. מורותיה זוכות להתייחסות מפורטת. היא מפרטת את תרומתן ומרבה להשתמש בפעלים. בחוויותיה כחניכה בפנימייה היא מתרפקת על דמותן האימהית של אם הבית והמדריכה שלה. אפשר לראות בנרטיב מעין סגירת מעגל: החסכים שהיא חוותה בעבר חוזרים בסיפורה בהתייחסותה לחניכיה בהווה.
חוויות מעצבות – זיכרון ילדות מוקדם של טל קשור לרצונה להיות מורה מאז ומתמיד. היא בחרה להיות מורה חיילת בצה"ל ומתארת את קורס ההכשרה כמאוד משמעותי ומעניין עבורה. לקראת סוף לימודיה באוניברסיטה, החליטה טל לחזור לפנימייה, הפעם כמדריכה, ובד בבד החליטה על לימודי הוראה במכללה. שלא כחוויותיה באוניברסיטה, היא מתארת את לימודיה במכללה כלימודים מעניינים ומשמעותיים.

דיון בממצאים

בניתוח של סיפורי החיים הסטודנטיות התייחסו לתרומה הפוטנציאלית של הידע החדש שיצרו לעיצובה של הזהות המקצועית שלהן. עוד זימן התהליך לסטודנטיות מעורבות רגשית בתהליך הכשרתן, בנוסף על התהליכים הקוגניטיביים וההתנהגותיים שעברו.
ניתוח שיטתי של הנרטיבים יצר קו סיפורי קוהרנטי לאירועים שהוזכרו, למרות הרושם הכאוטי שנוצר בקרב החוקרות בתחילת תהליך הניתוח. אחד הממצאים הבולטים במחקר זה הוא התובנה שהבחירות המקצועיות של מורים אינן מקריות, אלא הן תולדה של אירועי המפתח בחיי הסטודנטיות, אשר במסגרת המחקר הנוכחי כונו "חוויות מעצבות". זהות מקצועית היא אינטגרציה בין הפן האישי לפן המקצועי בתהליך מתמשך של הכשרה להוראה. תפיסה זו מחברת בין האישי והמקצועי, רואה במורים אנשי מקצוע שחייהם ועבודתם מושפעים ונעשים משמעותיים על ידי גורמים ותנאים שמקורם במתרחש בכיתה ומחוצה לה.

ממצא חשוב במחקר זה הוא ההתוודעות המחודשת לדמויות משמעותיות בחייהן של הסטודנטיות הניכרות בתכונות אינטלקטואליות, ביכולות פדגוגיות ובאישיות נדיבה ודואגת. דמויות אלו מופיעות בפאזות שונות בחייהן ומשמשות להן מודל מודלים לחיקוי. המושג הזה הוא במוקד התפיסה שחינוך והוראה אינם העברה מכנית של מיומנויות וידע. מורים מחיים את תהליכי ההוראה-למידה על ידי שימוש באישיותם, והם מלמדים מלבם וממוחם גם יחד (Berry, 2001).

הזיקה האינהרנטית שנמצאה בין הסוגה שבה נכתבו הסיפורים לסוגיה הנחקרת נמצאת במוקד מחקר זה. שלוש הסוגות – יומן המסע, מעשיות עם מוסר השכל והסיפור הטיפול – משרתות את הסוגיות שהעסיקו את כותבותיהן. צורות שונות של כתיבה, שכללו סוגות של פרוזה, נבחרו כדי לתאר תמות שונות מנקודות מבט חברתית, פסיכולוגית ותרבותית שהשפיעו על עיצוב הזהות של הסטודנטיות (Cooper & Olson, 1996).

למרות המגוון בנרטיבים של הסטודנטיות, בשלושתם בולטת המודעות של הכותבות למה שלמדו על עצמן. תהליך הכתיבה סייע להן לזהות את אירועי המפתח בעברן ולהצביע על הדמויות המשמעותיות שהשפיעו על הבחירות המקצועיות שעשו. עוד חשפו הסיפורים תפיסות חבויות שהן רכיב חשוב בזהותן האישית והמקצועית.

הערך המוסף של המחקר הוא תרומתו לפיתוח המקצועי של מחברות המאמר כמכשירות מורים. ניתוח התוכן של סיפורי החיים של הסטודנטיות שבר את המחיצות בין הנחקרות לחוקרות והדהד את ניסיונן המקצועי של אלה האחרונות. שיתוף הפעולה בעריכת המחקר תרם לאינטגרציה בין ההתמחויות של המחברות בהקשר של הכשרת מורים: חינוך מיוחד וביבליותרפיה (מחברת ראשונה) וטיפוח החשיבה ומתודולוגיה איכותית (מחברת שנייה) ותרם לשיח שלהן. בכך הועצמו גם הן מבחינה מקצועית.