מחקר ספרי לימוד ישראל-גרמניה ככלי בידי מקבלי החלטות בתחום מדיניות החינוך

קיזל, א' (2013). "מחקר ספרי לימוד ישראל-גרמניה ככלי בידי מקבלי החלטות בתחום מדיניות החינוך". ביטאון מכון מופ"ת, 50, 110-106.

המחקר על אודות ספרי הלימוד בישראל במסגרת הצוותים הישראליים של רשת חקר ספרי לימוד ישראל-גרמניה מתבצע במכון מופ"ת. המכון מייצג את שיתוף הפעולה בין משרד החינוך הישראלי לבין האקדמיה. הרכב הצוותים הישראליים שנבחרו לחקור את ספרי הלימוד בישראל שיקף אותו שילוב – מטה, אקדמיה ושדה. כל אחד מהצוותים, האחראיים לתחומי הדעת גיאוגרפיה, היסטוריה ואזרחות, מורכב ממפקח-מרכז (המפקח הראשי של תחום הדעת במשרד החינוך), מחוקר מתחום האקדמיה ומחוקר נוסף, שהוא בדרך כלל מורה בכיר ששימש גם בתפקידי הדרכה והנחיה או שותפות בכתיבה ובהטמעה של תכניות לימודים.

מחקר ספרי לימוד, במיוחד זה שלפנינו, מאפשר לבצע שני מהלכים – חשיפה וביקורת: חשיפת התפיסה האידיאולוגית-פוליטית הבאה לידי ביטוי בספרים ולצד זאת, הצבת מראה ביקורתית של מדינה אחת אל מול ספרי הלימוד של רעותה. שהרי מערכות חינוך בעולם משתמשות בספרי הלימוד לארגון הידע של התלמידים בבתי הספר. הן מבצעות זאת על ידי ניהול פרקי הלימוד (חיתוך, ארגון מחדש); העצמתם של נושאים נבחרים; אמצעי פיקוח להפצת הידע, שכפולו וקיום בחינות לבדיקת הבקיאות בו.

מנגנוני ההיררכיה החינוכית, המייצרים מצג של אובייקטיביות ומדעיות תחת מעטה של מקצועיות, מתאפשרים בין היתר בשל החשיבות המרבית המיוחסת לתהליכי הקרדיטציה הללו הן בהערכת מורים (וכיום גם בתי ספר ומנהלים) הן בהערכת תלמידים. יותר מכך, ספרי הלימוד משמשים, לצד אמצעים אחרים, כסוכני חברות אידיאולוגיים ופוליטיים שמטרתם להנחיל לתלמידים את הערכים הרצויים בכל חברה וחברה.

מדינות נוטות לעשות שימוש בספרי הלימוד ככלי המשרת את הגיון הסוציאליזציה המבקש לבצע פעולת איחוד, אחדות והאחדה בדרך כלל תחת מטא-נרטיב אחד. הנרטיב יכול להיות לאומי ויכול להיות גם דידקטי תחת מסווה של מולטי-פרספקטיביות. לפיכך, מחבר המאמר מציין כי בבואם לבחון את האופן שבו הגרמנים מציגים את הישראלים בספרי הלימוד, הם ישאלו את עצמם מדוע מובלטים בהם גורמים כאלה ולא אחרים, ואיזה נרטיב היסטורי הבלטה זו משרתת? ישאלו האם מולטי פרספקטיביות אינה למעשה כלי לביצוע רלטיביזציה, שהיא-היא ההשחטה של הידע והעיוות שלו? ישאלו מדוע נבחרים פרקים כאלה ואחרים שבהם ישראל מיוצגת, ולאיזו מטרה? ולעומת זאת, מדוע ישראל אינה מוצגת בפרקים אחרים? המחבר טוען כי הם מצפים שהגרמנים ישאלו אותם שאלות דומות.

חקר ספרי לימוד מסתמך על בדיקת מרכיבים כמו תוכן, הקשר וכמות, מרכיבים טכניים ומרכיבים פורמליים. כך לדוגמה, חוקר ספרי לימוד עשוי לבדוק מהו מכלול הנושאים הבא לידי ביטוי בתכנית הלימודים ובספר; אילו נושאים זוכים לרוחב היריעה ואילו נושאים הושמטו או שההתייחסות אליהם מועטה. בדיקת המרכיבים הללו מאפשרת לאתר ולזהות הנחות סמויות של האידיאולוגיה שלאורה נכתבו הטקסטים. כך ניתן גם לחשוף מניפולציות המסייעות לפתח אצל התלמיד תמונת עולם מסוימת וזיכרון קולקטיבי בהתאם לאידיאולוגיה.

מחבר המאמר מציין כי המחקר שלהם יכול לתרום לתחום מדיניות החינוך בתחומים אלה: (1) חומר הלימוד – האם התכנים מייצגים את התכנים שקובעי המדיניות מעוניינים בהם, המשקל שניתן לחלקים שונים בהלימה לתכנית הלימודים, הרצף הלוגי לאורך השנים, האיזון וההטיות; (2) המשימות הלימודיות – האם הן מתאימות לרמת הידע ולרמת החשיבות הנדרשות על פי שכבות הגיל והאם הן משרתות את המיומנויות הנדרשות; (3) אמצעי ההמחשה והוויזואליזציה בספרי הלימוד – האם יש שימוש במקורות ראשונים ומהו השימוש שנעשה בהם. מה החלק של התמונות, המפות ואמצעים אחרים; (4) הקשר בין האופן שבו מועבר החומר בספרים לבין תהליכי ההערכה – בדיקה ביקורתית של ספרי הלימוד כמכלול ושל הבחינות השונות שנערכות במהלך תהליכי ההערכה השונים.
המחקר הישראלי נמצא כעת בשלב סיכומי ביניים. הוא העמיד במרכז בדיקה כמותית ואיכותנית של כל ספרי הלימוד בהיסטוריה, בגיאוגרפיה ובאזרחות מכיתות ז' עד י"ב לכל אורך השנים במגזר היהודי. בדיקה משלימה של המגזרים האחרים שבהם יש שוני בספרי הלימוד תיערך במהלך השנה הזו. ראוי לזכור כי חלק ניכר מהתכנים הנלמדים במגזר היהודי דומים מאוד לאלה הנלמדים במגזרים הלא-יהודיים בישראל. צוותי המחקר הישראליים שאלו את עצמם את שאלת השאלות – כיצד משתקפת גרמניה בספרי הלימוד בישראל.

התלמיד הישראלי מקבל את גרמניה מזוויות רבות, הן היסטוריות הן אקטואליות. נוכחות גרמניה בספרי הלימוד בעיקר בהיסטוריה ובגיאוגרפיה היא בולטת ורחבה. גרמניה מוצגת לתלמיד הישראלי כמדינה מרכזית באירופה, בעלת מעמד עולמי ובעלת השפעה גדולה. ספרי הלימוד בהיסטוריה נותנים מקום נרחב ביותר להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, לאנטישמיות, לנאציזם, לשואה ולתוצאותיה. תקופה היסטורית זו מודגשת הן בשיעורי ההיסטוריה הן ברוחב היריעה, הן בעומק העיסוק הן במגוון מקורות הקריאה: מטקסטים כתובים ועד טקסטים ויזואליים. מטבע הדברים, זהו גורם מכונן בבניית הזהות הישראלית בקרב מתבגרי המדינה היהודית.

חשוב מאוד לציין כי האזכור של גרמניה עצמה בולט בהיקפו בטקסטים, ואולם גם במספר האזכורים לאורך עמודי ספרי הלימוד, בעיקר במקצועות ההיסטוריה והאזרחות. לצד מרכזיות זו, ניתן גם לציין כי ניכר בבירור שספרי הלימוד הישראליים נותנים מקום מרכזי לגרמניה במקורות הוויזואליים, במפות, בתמונות, במקורות ובדיאגרמות: (1) גרמניה נוכחת בשיעורי ההיסטוריה באופן בולט מאוד. התלמיד הישראלי לומד על גרמניה בשכבות גיל שונות, ובפועל – בכל מהלך לימודיו בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה; (2) בניגוד למצופה – תמונת גרמניה לעיני התלמיד הישראלי היא חיובית ביותר. למעט הפרקים העוסקים בנאציזם, מלחמת העולם והשואה, גרמניה נוכחת בהקשרים היסטוריים חיוביים. הדבר בולט באופן ההתייחסות לגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה ולאחריה; (3) ההתייחסות לגרמניה היא 'ניטרלית' באופן יוצא דופן ומעורר הערכה. בניגוד לצפוי, התלמיד הישראלי אינו מחונך לשנאת גרמניה או לנקמה בה. זאת, על אף שנושא השואה נוכח באופן משמעותי ביותר בחיי היום-יום של התלמיד הישראלי; (4) התלמיד הישראלי נחשף לתולדות גרמניה בהקשרים נורמליים לצד ההקשרים הבעייתיים (השואה).

בחטיבת הביניים, התלמיד הישראלי לומד באזרחות כי גרמניה היא דמוקטיה מערבית, והיא מושווית למדינות אחרות באירופה. בחטיבה העליונה גרמניה נלמדת כאחת ממדינות אירופיות אחרות. היא מצוינת בהקשרים כמו ייסוד התנועה הרפורמית היהודית, שורשי הדמוקרטיה המודרנית ואזכורו של עמנואל קאנט (Immanuel Kant). גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה מוזכרת בדוגמאות העוסקות בשיטת ממשל (בית משפט עליון לחוקה, אחוז חסימה, שיטת בחירות, חוקי הגירה, דמוקרטיה מתגוננת, דמוקרטיה יציבה, מדינה עם רמת חירות פוליטית וחירות אזרחית רבה).

בספרי לימוד הגיאוגרפיה מוצגת גרמניה של היום: כמדינה מפותחת על פי נתונים סטטיסטיים ותמונות בתחום הדמוגרפי ובתחום הכלכלי; כמדינה סובלנית, פלורליסטית למגוון תרבויות; כמדינה תרבותית, שיש בה יצירות אמנות, מוסדות חינוך ועוד; כמדינה בעלת חשיבות מרכזית באירופה ובעולם; גרמניה מוזכרת ומשמשת להמחשת חומר הלימוד יותר מכל מדינה אחרת באירופה.

סיכום ביניים זה הוא ראשוני כמובן ואולם ניתן להסיק ממנו, כי חל שינוי משמעותי לאורך השנים באופן ההתייחסות לגרמניה בספרי הלימוד הישראליים.