מחיר הסטנדרטים
מאת: עמי וולנסקי
מושג הסטנדרטים שהחל להתגבש לפני שני עשורים, הוצג כתרופת פלא לריפוי חוליי החינוך. לדעת וולנסקי, מושג זה הוביל לנוקשות בשיטות הלמידה, לאחידות במטרות ולראיית המבחנים כחזות הכל. לטענתו הסטנדרטיזציה הוצבה בדרגת חשיבות כה גבוהה עד שאנרגיות, משאבים, גמישות ויצירתיות בדרכי העבודה של בתי הספר שותקו ונעלמו.
מדיניות הסטנדרטים מרחיבה את ההישענות של המערכת הציבורית על כוחות השוק הפרטי בחינוך. ההישענות הנרחבת על השוק הפרטי נקראת כיום "האמנציפציה החדשה", או No Standards Without Freedom, והיא מקבעת בתודעה הציבורית את הזדקקות למעורבותם של גופים עסקיים בקידום סטנדרטים לאומיים.
המדיניות שנבחרה בשני העשורים האחרונים ברבות ממדינות המערב יונקת את השראתה משולשה יסודות עיקריים:
- תנועת הניהול המדעי שביקשה להבטיח את תפוקתם של ארגונים עסקיים באמצעות החלה של אמצעי מדידה ובקרה על כל אחת מפעולות הייצור.
- הישגיהן של מדינות מזרח אסיה במבחנים הבינלאומיים, שהיו מקרו לקנאה וחיקוי במדינות אחרות.
- הגלובליזציה המתפשטת המתעלמת מהשרים מקומיים ולאומיים בשם האוניברסליות של עולם הידע ועולם העסקים.
מחקרים מן השנים האחרונות שבדקו את תוצאותיה של מדיניות זו זועקים בממצאיהם על נזקים חינוכיים מצטברים במדינות השונות. הממצאים מצבעיים על כך שריבוי מבחנים הביא להתפתחות דפוסי הוראה מכניסטיים, דפוסים המכוונים להצלחה בבחינות באופן שהמאיס את תהליך הלמידה הן על התלמידים והן על המורים. השיטה יצרה עומס בלתי נסבל על המורים, ובעקבות כך גם לשחיקה מקצועית ולנטישת ההוראה.
אך הנזק המרכזי קשור בהיבטים פדגוגיים. הדאגה למעמדם של בתי ספר ב"טבלת הליגה" של הישגים לימודיים גררה בעקבותיה מיון חריף של תלמידים, הגבירה נשירה של תלמידים, צמצמה את תכנית הלימודים למקצועות שנבחנים עליהם, נטלה את האמפתיה הנדרשת מיחסי מחנכים-תלמידים והחדירה איבה גלויה מצד תלמידים ומורים כלפי שיטת ההוראה המכניסטית והמשמימה. "השיטה התעלמה מהישגיהם של מוסדות חינוך הפועלים בקרב קהילות חלשות, ומתוך רצון להצליח בכל מחיר בבחינות – החדירה התרבותית של רמייה ששותפים לה גם מורים וגם תלמידים".
טענתן של דמויות בולטות בשדה החינוך היא כי שיטת הניהול החדשה עקרה את נשמת החינוך, ובפועל, גרמה לדה-הומניזציה בעבודתם של מוסדות החינוך.
גם במבחן התוצאות התברר שמדיניות זו אינה משיגה את התקוות שתלו בה. בחלוף 20 שנה מהחלת השיטה, שיעור ניכר מהאוכלוסייה – בין 30% ל-50% - נשאר מאחור ואינו מצליח להשיג את ההישגים הסטנדרטיים (תעודות) המבוקשים.
בשנים האחרונות, דווקא בתקופה שהביקורת על השיטה נמצאת בשיאה, מתקנאת ישראל בשיטת הסטנדרטיים. סטנדרטיזציה מהסוג הנפוץ בעולם אינה מתאימה לישראל הן משום היותה מדינת הגירה מובהקת, הן משום שהמבחנים הסטנדרטיים ידגישו עוד יותר את הפערים החברתיים והחינוכיים בישראל, והן משום שהשיטה ממאיסה את הלמידה וההוראה על התלמידים ועל המורים כאחד ומסרסת את האתגר המקצועי העשוי להיות במקצוע ההוראה.
קריאה נוספת:
"אז מה עם הילד לא קיבל 96 במבחן?" מאת עמי וולנסקי, הארץ, 20.2.07
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya