מורות ומורי קבלן: לא צודק, לא חינוכי ולא מפסיק להתרחב
נאוה דקל, "מורות ומורי קבלן: לא צודק, לא חינוכי ולא מפסיק להתרחב", הד החינוך, צ"א, 6, 55-52
מבקר המדינה מנה את תוצאותיה השליליות של העסקת עובדי קבלן במערכת החינוך. שרי חינוך וחברי כנסת הבטיחו פעמים רבות לצמצם את התופעה ואף לבטלה. ובכל זאת, מספרם של מורי הקבלן ממשיך לגדול בהתמדה. הגורמים לכך: משרד האוצר המבקש להקטין את הוצאות המדינה והורים המבקשים כי ילדיהם ייהנו מיום לימודים ארוך אך אינם מתעניינים כיצד משלמים למורים המעבירים את שיעורי ההעשרה.
מורים ככלל אינם נהנים משכר גבוה במיוחד, בלשון המעטה, אבל מורי קבלן נהנים מתנאי שכר גרועים אף יותר. הדבר יוצר שני מעמדות: מורים "רגילים" ומורי "קבלן" המשתכרים שכר נמוך משכרם של רוב המורים ותנאי העבודה שלהם גרועים בהרבה מתנאי עבודתם של המורים המועסקים בהעסקה ישירה.
ועדה שמינה משרד החינוך ב-2011 מצאה שהיו אז בארץ כ-13 אלף מורי קבלן. ואולם לפי נתוני הקואליציה להעסקה ישירה בחינוך המספר כבר עלה ליותר מ-27 אלף, שהם כחמישית מכלל המורים בישראל.
יו"ר אותה ועדה, דני בר-גיורא, הסביר בראיון לכתב העת הד החינוך כי הנחת המוצא היתה שמן הראוי שעובדי הוראה אלה יקבלו את שכרם מאותו גורם ועל פי אותם הסכמי שכר של שאר העובדים. לדברי בר-גיורא, המונח "עבודה שעתית" המשמש בדרך כלל אמתלה להעסקת מורים שלא על פי אותם תנאי שכר, הוא "זריית חול בעיניים", משום שהעובדים המועסקים בעבודה שעתית "אינם מקבלים תנאים סוציאליים כמו פנסיה וימי מחלה".
בר-גיורא הוסיף כי הכל "התחיל ברצון לברוח מאינטגרציה. הרצון הזה הוביל להקמת בתי ספר ייחודיים שמתבססים, בין השאר, על תשלומי הורים. להורים יש כוח קנייה בכל הקשור להארכת יום הלימודים. הם רצו לשלם מעט ולקבל הרבה ולא ביררו איך משלמים לכוח ההוראה הנוסף, שמאפשר את הארכת יום הלימודים... הרי ייבשו מקצועות שהיו בעבר חלק ממערכת השעות התקנית, כמו מוזיקה ואמנות. המקצועות האלה נכנסו בחזרה לבתי הספר אבל דרך קרן קרב או דרך מיקור חוץ אחר. התוצאה היא שהמורים שמלמדים אותם נהפכו לעובדי קבלן".
ב-2011, עם המחאה החברתית, הקימה מורה ירושלמית בשם לילי בן-עמי את הקואליציה להעסקה ישירה בחינוך שנועדה להעלות למודעות את מצוקתם של מורי הקבלן ולשנות את מצבם. בן-עמי מזכירה כי שר החינוך לשעבר, שי פירון, "התחיל את הקדנציה שלו בהתחייבות שבתוך שנתיים לא יהיו מורי קבלן. בפועל מספרם גדל גם בתקופת כהונתו". התוצאה לטעמה של בן-עמי היא "הפרטה שיטתית של מערכת החינוך הציבורית על ידי העברת כספים לגופים חיצוניים".
בשל תנאי ההעסקה הקשים, נאלצים מורי קבלן רבים לעבוד במשרות נוספות, מה שעלול להקשות עליהם להתקדם ולהתמקצע בעבודתם החינוכית ולהביא לתחלופה גבוהה.
בשנת 2015 חיבר מבקר המדינה דו"ח על העסקת מורי הקבלן, וקבע: "תופעה זו מביאה לידי כמה תוצאות שליליות: א) פגיעה בשוויון ההזדמנויות בחינוך והרחבת הפערים החברתיים-כלכליים בין התלמידים, משום שבעיקר רשויות מקומיות חזקות הן אלו שמקצות שעות תגבור להוראת מקצועות החובה באמצעות גופים מתווכים. ב) חשש מפגיעה באיכות ההוראה בהיעדר מידע במשרד החינוך על עבודות המורים המועסקים באמצעות גופים מתווכים והיעדר פיקוח על הכשרתם ואיכותם. ג) פגיעה בביטחון התעסוקתי של מורים המועסקים בהעסקה בלתי ישירה תוך הפליה בתנאי שכרם בהשוואה למורים המועסקים בצורה ישירה. ד) יצירת מעמדות שונים של מורים העובדים באותו בית ספר 'כתף אל כתף', ופגיעה במעמד המורה. [לפיכך], על משרד החינוך למפות את התופעה... ולבחון את ההשפעות השליליות שלה על הפעולות שנעשות ליישום מדיניותו לצמצום הפערים בחינוך".
ואולם, לדברי המורה בן-עמי, למרות המלצת דוח מבקר המדינה משנת 2015, "למשרד החינוך אין פיקוח על המורים עובדי הקבלן, אין לו נתונים מדויקים ואין לו מדיניות ברורה".
לקריאה נוספת