מה צריך לעשות כדי להיגמל מהסמארטפונים?

Tolentino, J. (2019). What It Takes to Put Your Phone Away. The New Yorker, April 22

עיקרי הדברים

  • כמות הזמן שאנו משקיעים ברשתות חברתיות ובמסכים מקצרת את טווח הקשב ופוגעת בריכוז שלנו
  • מומחים ממליצים על חודש התנקות והתנתקות מהעולם הדיגיטלי, בדומה לניקוי רעלים או גמילה מחומרים ממכרים
  • במהלך החודש יש להפסיק לחלוטין את השימוש בכל הטכנולוגיות שהן אופציונליות בלבד
  • בתום החודש, המינימליסט הדיגיטלי חוזר להשתמש בטכנולוגיות האלה בצורה מדודה, בתנאיו שלו
  • המינימליסט הדיגיטלי יגדיר לעצמו שעות מסוימות ביממה שרק בהן יעשה שימוש אופציונלי בטכנולוגיה; ופעילויות דיגיטליות מסוימות שרק בהן יעסוק
  • המינימליסט הדיגיטלי מוגדר כאדם שמוותר על "פעילויות באיכות-נמוכה כמו סווייפים חסרי מחשבה בטלפון וצפיית בינג' חסרת-חשק" לטובת פעילויות פנאי בעלות ערך גבוה כמו ספורט וקריאה
  • אמצעי חשוב להפחתת השימוש המיותר בסמארטפונים הוא לרכוש שעון-יד, וכך נחסך הצורך להציץ בסמארטפון כדי לברר מה השעה

"כל בעיותיה של האנושות נובעות מאי יכולתו של האדם לשבת בשקט לבדו בחדר", כתב ההוגה הצרפתי בלז פסקל ב-1654. כמות הזמן שאנו משקיעים במסרונים, מיילים, רשתות חברתיות, סרטונים, התראות חדשותיות ובדיקות אינסופיות של הסמארטפונים שלנו מגיעה למספר רב של שעות מדי יום. הדבר גוזל בהכרח זמן, תשומת לב ואנרגיה מפעולות חשובות כמו עבודה ולימודים ופוגע בהישגי התלמידים והמורים בבית הספר. הצפצופים והאיתותים, הצורך לבדוק לייקים, האכזבה מהלייקים שלא קיבלנו יוצרים רעש קבוע בתודעתנו, וגורמים הסחות דעת בלתי-פוסקות המקצרות את טווח הקשב והריכוז שלנו: הורים, מורים, מנהלים ותלמידים. רשימה זו שהופיעה במגזין האמריקאי היוקרתי The New Yorker סוקרת ספרים המתארים את התופעה ומציעים דרכים להתמודד עמה.

למאמר המלא

לקריאה נוספת

לפי הכותבת, אנו נושאים עמנו את הטלפונים הניידים שלנו כאילו שהיו מכלי חמצן. אנו בוהים בהם בזמן הכנת הארוחות ובזמן אכילתן, תוך כדי צפייה בטלוויזיה, שיחה עם חברים, משחק עם הילדים וכמובן – במהלך העבודה והלימודים, דווקא בשעה שהיה עלינו להיות מרוכזים בדבר-מה אחר.

רבים מאתנו נאבקים להימלט מהלולאה האינסופית של חנופה, חרדה והסחת דעת שהרשתות החברתיות מספקות. קרוב לשלושה רבעים מהאמריקאים כבר נקטו צעדים כדי להרחיק את עצמם מפייסבוק. משפחות שלמות (לאו דווקא יהודיות) מנסות לשמור על "שבת דיגיטלית", שבמהלכה מתנתקים ממסכים.

לפי פרופ' קאל ניופורט (Cal Newport), "כוח רצון, טיפים והחלטות עמומות אינם מספיקים כשלעצמם כדי לרסן את יכולתן של טכנולוגיות לפלוש למרחב הקוגניטיבי שלנו". בספרו "Digital Minimalism: Choosing a focused life in a noisy world"; ראו (Newport 2019), טוען ניופורט כי אנו חייבים לבסס "פילוסופיה של טכנולוגיה". הוא ממליץ על חודש התנקות והתנתקות מהעולם הדיגיטלי, בדומה לניקוי רעלים או גמילה מחומרים ממכרים (Digital detox). במהלך החודש יש להפסיק לחלוטין את השימוש בכל הטכנולוגיות שהן אופציונליות בלבד (כלומר, אלה שאיננו חייבים להשתמש בהן בעבודה או בלימודים). בתום החודש, המינימליסט הדיגיטלי חוזר להשתמש בטכנולוגיות האלה בצורה מדודה, על פי תנאיו שלו (למשל, להגדיר לעצמו שעות מסוימות ביממה שרק בהן יעשה שימוש אופציונלי בטכנולוגיה; ופעילויות דיגיטליות מסוימות שרק בהן יעסוק).

ניופורט מגדיר את המינימליסט הדיגיטלי כאדם שמוותר על "פעילויות באיכות-נמוכה כמו סווייפים חסרי מחשבה בטלפון וצפיית בינג' חסרת-חשק" לטובת פעילויות פנאי בעלות ערך גבוה כמו ספורט, קריאת ספרים ולמידה איך "לתקן או לבנות דבר חדש מדי שבוע". המטרה היא שינוי מתמיד בגישה ובהתנהגות, כמו כשנעשים טבעונים או חוזרים בתשובה, במטרה לחיות חיים פרודוקטיביים יותר – חיים שבהם אנו פונים לטכנולוגיות דיגיטלית רק כאשר הן מספקות לנו את האמצעים הטובים ביותר להשיג מטרה אישית שנבחרה בקפידה.

אמצעי חשוב להפחתת השימוש המיותר בסמארטפונים הוא לרכוש שעון-יד, וכך נחסך הצורך להציץ בסמארטפון כדי לברר מה השעה, הצצה שפעמים רבות מובילה אל הפיתוי לבדוק מיילים, מסרונים וכו', ולהשקיע דקות מיותרות במסך.

 

האינטרנט מטביע את משתמשיו באינפורמציה

לפני יותר מעשרים שנה כתב מייקל גולדהאבר (Michael Goldhaber) במגזין הטכנולוגי Wired כי האינטרנט מטביע את משתמשיו באינפורמציה ובו-בזמן מגדיל את ייצור האינפורמציה; מגמות אלה הופכות את הקשב למשאב נדיר ונחשק – ה"כלכלה הטבעית של הסייבר-ספייס". גולדהאבר צפה כי כאשר "כלכלת הקשב" תבשיל, כמעט לכל אחד יהיה אתר אינטרנט משלו, והוא הזהיר את הקוראים כי "דרישה גוברת לקשב המוגבל שלנו תמנע מאתנו להרהר או לחשוב לעומקם של דברים "שלא לדבר על ליהנות מהפנאי שלנו". במלים אחרות, גולדהאבר הצליח לחזות פחות או יותר כיצד ייראה עידן המדיה החברתית.

חברות מדיה-חברתית מפיקות כסף מהעצמיות שלנו, כפי שהיא נחשפת לעיניהן מדי יום: העדפותינו והמידע האישי שלנו מאותרים ונמכרים למפרסמים; הקשרים האישיים שלנו ממוסגרים כערוצי רווח אפשריים; אנו מנסים למשוך את תשומת הלב הרווחית (למפרסמים) של חברינו, והם מנסים למשוך את תשומת הלב שלנו – באמצעות ביצוע (performance) של גרסה מסוימת של מי שאנחנו חושבים שהוא אנחנו.

הרשינו למדיה החברתית לגרום לנו להרגיש בעלי (או חסרי) ערך. הפלטפורמות האלה מעודדות שימוש כפייתי באמצעות הצעה של צורות שונות של אישור חברתי – לייקים בפייסבוק ואינסטגרם, ריטוויטים בטוויטר – שבאים והולכים באופן בלתי צפוי, כמו כשאתה משחק במכונת מזל שאומרת לך אם אנשים אוהבים אותך או לא. תלות, בסופו של דבר, מקבלת היגיון משלה. במקרה הזה, מדובר בהזרקות סדירות של דופמין חסר-ערך.

כותבת המאמר מדווחת כי בימים הראשונים שבהם גזרה על עצמה להתנזר מהאינטרנט, היא מצאה את עצמה בודקת בכפייתיות את תיבת הדואר הנכנס הבלתי משתנה שלה, קוראת שוב ושוב מסרונים שכבר קראה וסוקרת את אותן הכותרות פעם אחר פעם, מנסה, כאילו היא מכושפת, לראות שם מידע חדש.

 

שום דבר לא קשה יותר מלעשות שום דבר

"שום דבר לא קשה יותר מלעשות שום דבר", כותבת ג'ני אודל (Jenny Odell), בספרה "How to Do Nothing: Resisting the Attention Economy"; ראו (Odell 2019).

לטענת אודל, מה שקרה לעולם הטבע קורה עכשיו לנו. היא רואה "הבדל קטן בלבד בין שיקום אזורי מחיה שהזדהמו על-ידי מפעלים תעשייתיים ובין שיקום אזורי מחיה לחשיבה האנושית". שני סוגי האזורים מאוימים על-ידי "הלוגיקה של הייצור הקפיטליסטי". אודל סבורה כי באמצעות החשיפה המתמדת של צרכינו ותשוקותינו לחברות טכנולוגיה שמחטטות בעצמיות שלנו בחיפוש אחר הזדמנויות לרווח, אנו מזניחים, אפילו מפסידים, את העומקים המסתוריים והעמומים שלנו – החלקים בנו שאינם משרתים מטרות חיצוניות אלא קיימים פשוט כדי להתקיים. אלה "החלקים הטובים והחיים ביותר שלנו" וחברות הטכנולוגיה "מרצפות אותם באספלט בשם הלוגיקה של הניצול".

אודל חושבת על ספרה כאקטיביזם המוסווה כמדריך לעזרה-עצמית. היא קוראת לדחייה של סוג הקידמה שמתמקד במאמץ לבודד אותנו זה מזה ומדגישה, תחת זאת, טיפול באחרים ואת התלות ההדדית בין כל הדברים. כדי לעשות כסף ממשהו – יער, תחושה של העצמי – פעמים רבות הורסים אותו. יש להתנגד לניסיונות הניכוס וההשתלטות הקפיטליסטיים של חברות הטכנולוגיה על העצמי שלנו.

 

פייסבוק מנצלת פגיעות בפסיכולוגיה האנושית; סמארטפונים מהונדסים כך שיהיו ממכרים

שון פרקר, הנשיא הראשון של פייסבוק, קרא לפלטפורמה "לולאת פידבק של אישור-חברתי" שבנויה סביב "ניצול פגיעות בפסיכולוגיה האנושית". טריסטן האריס, שעבד כמומחה לאתיקה תכנונית בגוגל, אמר כי סמארטפונים מהונדסים כך שיהיו ממכרים. כידוע, ממשלות מפקחות או אוסרות על שימוש בחומרים ממכרים.

חברות הטכנולוגיה מתמחות בהפיכת הקשב שלנו לכסף (the monetization of attention). חברות המדיה החברתית ימשיכו ככל הנראה להתייחס למשתמשים שלהן כמו אל מדינות קטנות שניתן לגזול את משאביהן ולברא את היערות שלהן במטרה להתעשר.

חוסר השקט שלנו, המתודלק בידי האינטרנט, אחראי לחרדות שלנו לא פחות מכל גורם אחר. בתקופתנו, הדיכוי הזה הוא מעשה ידינו-שלנו, במידה שאנו מתפתים להיכנע להסחות הדעת שמציע המסך האלקטרוני (Newport 2019).

לטענת ניופורט, כמה מהחברות הגדולות בעולם נשענות על מודלים של רווח אשר "מפחיתים את האוטונומיה שלנו, מקטינים את אושרנו, מטפחות אינסטינקטים אפלים ומסיחות את דעתנו מפעילויות בעלות ערך רב יותר".

 

לבדוק לייקים זה העישון החדש

ניופורט מתאר את הסמארטפונים והמדיה החברתית כטכנולוגיות שמבקשות לנצל אותך ובפרק שנקרא "הצטרפו למחתרת הקשב" ("Join the Attention Resistance"), הוא קורא לשואפים להיות מינימליסטים דיגיטליים לגלות "מחויבות חסרת פשרות להימנע מניצול".

בימינו, ולא מעט בגלל האטומיזציה שגורמת המדיה החברתית, התחושה היא שכל דבר ודבר הופרט ועבר אינדיבידואליזציה. בספר "מינימליזם דיגיטלי", גם האתיקה והפוליטיקה מרודדות לרמת האינדיבידואל: מה שחשוב, כך נראה, אינו המערכות שמפעילות את הכוח, אלא מה שאת/ה, לבדך, בוחר/ת לעשות בנוגע לכך. "תחי ההתנגדות!", כותב ניופורט.

אודל וניופורט מצטטים השראה פילוסופית משותפת: הנרי דייוויד ת'ורו. ניופורט מעריץ את רעיונו של ת'ורו לפיו "עלותו של דבר-מה נמדדת במה שאני מגדיר כמנת החיים שיש לתת תמורתו, מיד או בטווח הארוך".

מרחב ההתנגדות הולך ומתכווץ, ועלינו לבחון היטב את החלטתנו להעניק לכלכלת הקשב גישה לעצמיות שלנו. בחירה במינימליזם דיגיטלי שקולה לעיסוק בספורט או במדיטציה – זוהי צורה נעלה ואקסקלוסיבית של שיפור-עצמי.

הקומיקאי ביל מאהר אמר ב-2017 בתוכניתו כי "לבדוק את הלייקים שלך זה העישון החדש".

לדברי המחברת, "השעות הרבות שהשקעתי במדיה החברתית נותרו עתה פנויות, ועכשיו הבנתי כמה מעט זמן השקעתי בדאגה לאנשים ולדברים סביבי. התחלתי לחשוב על העצמיות שלי כאחו עם פרחי בר שהאינטרנט ריצף באספלט".

 

ביבליוגרפיה

 Newport, C. (2019). Digital Minimalism: Choosing a focused life in a noisy world. New York: Portfolio / Penguin

Odell, J. (2019). How to do nothing: resisting the attention economy. New York: Melville House

 

 

 

מה דעתך?

Newport, C. (2019). Digital Minimalism: Choosing a focused life in a noisy world. New York: Portfolio / Penguin

Odell, J. (2019). How to do nothing: resisting the attention economy. New York: Melville House

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?